כתב 'בחדרי' שב מביקור בסעודיה ומגיש יומן מסע מרתק במיוחד

סעודיה מככבת בשנים האחרונות בערוצי החדשות. היא מעצמת הנפט שמנסה להפוך למעצמת הייטק וטכנולוגיה ומנהיגיה אינם חוסכים במאמצים ומשאבים כדי להפוך את המדינה למתקדמת. המדינה שנחשבת אדוקה בדת המוסלמית, הופכת אט אט את פניה כמעט לבלי היכר.

אני זוכר שלפני שלושים שנה פורסם בעיתונות הישראלית על משלחת ישראלית כלשהי שהגיעה למדינה אירופאית לכינוס שלא זכור לי מה היה טיבו, בכינוס השתתפו משלחות מכל העולם כולל סעודיה, רצה הגורל והרכב של המשלחת הסעודית חנה ליד הרכב של המשלחת הישראלית, כנראה המארגנים לא חשבו כי יש בכך בעיה, הנהג הישראלי נופף לשלום לנהג הסעודי, והנהג הסעודי נופף לו חזרה. הנפנוף הזה פתח מהדורות חדשות, העיתונות הכתובה התרגשה מהנפנוף ומרחה אותו על עמוד שלם.

הרבה מים עברו מאז בים, והרבה נפט זרם בצינורות של סעודיה, זמנים השתנו וגם היחס לישראל השתנה. היום פחות מתיעוד של שר החוץ הסעודי לוחץ יד לשר החוץ הישראלי, אין כאן כותרת. ואכן סעודיה השתנתה, יורש העצר מוחמד בן סלמאן הפך את סעודיה למדינה פתוחה הרבה יותר ומסבירת פנים לתייר. ישראלים אמנם עדיין אינם יכולים להיכנס לסעודיה עם דרכון ישראלי, אך ישראלים בעלי דרכונים זרים ויהודים מרחבי העולם נכנסים בחופשיות לאחר הזמנת ויזה דרך אתר הוויזות הסעודי הרשמי.

שנים חלמתי לבקר בסעודיה, מדינה מסתורית עבורי. "הממלכה האסורה" למי שאינו מוסלמי, הפכה אט-אט למדינה פתוחה ומסבירת פנים, לאחרונה נוצרה הזדמנות ונחתי בריאד בירת המדינה. הטיסה לסעודיה היתה דרך דובאי וכך גם החזרה משם. את האדיבות של אנשי דובאי אין צורך לתאר, ועכשיו גם סעודיה התגלתה כנפלאה לתיירים.

סעודיה היא מדינה דתית, אדוקה, אך אינה כופה דבר על תיירים. החנויות בקניונים נסגרות בזמן התפילות, ונפתחות מיד עם סיומן. במרכזי קניות ראיתי מקום מיוחד לאנשים שלא הספיקו להתפלל כולל אפשרות להשתחוות כפי הנדרש: הנהלת הקניון העמידה לרשות הבאים מתקני שטיחים שאותם אפשר למשוך ולהתפלל לצידם, השטיחים נמצאים במתקן מיוחד, והמתפלל פשוט מושך את השטיח אליו, ולאחר התפילה מגלגל אותו חזרה עם ידית מיוחדת.

ההגעה לסעודיה דרך דובאי היתה מרגשת. הגעתי עם כמה חברים, כולם ישראלים בעלי דרכונים זרים שונים. בביקורת הדרכונים לא נשאלתי אף שאלה, הם ראו שהדרכון הוצא בתל אביב, ראו את שמי המלא, שנשמע מאוד יהודי ואי אפשר לטעות בו, אך במהרה החתימו לי את הדרכון אחרי שנתתי טביעות אצבעות כולל צילום תמונה למאגר שדה התעופה - כפי שמתבקש מכל תייר; אמרו לי "ברוכים הבאים לסעודיה" ועם חיוך ונכנסתי נרגש למדינה שתמיד חלמתי לבקר בה.

במהלך הביקור הסתובבתי עם כובע בייסבול לראשי, אך גם עם כיפה, תלוי איפה הייתי. רבים ראו אותי עם כיפה ולא אמרו מילה. שאלתי אנשים סביבי, במרכזי קניות, בשדה התעופה או במלונות בהם התארחנו, מה דעתם על ישראל והאם הם רוצים או מאמינים שישראל תחתום שלום עם סעודיה בקרוב. כאחד שמאמין שיהיה שלום בין ישראל לסעודיה, לא הופתעתי מהתשובות של הסעודים: הם היו לבביים מאד, ביקשו לא לצלם אותם מסיבות מובנות, אך כמעט כולם ענו את אותו הדבר פחות או יותר: "אנחנו סומכים על הנסיך שלנו בן סלמאן, מה שהוא יחליט מקובל עלינו, אנחנו יודעים שהנסיך עושה מה שטוב לסעודיה". חלקם אמרו כי הם מאמינים שנתניהו רוצה שלום, והם גם מאמינים שזה יקרה.

אחד הדברים שפחות נותנים עליהם את הדעת כשטסים לחו"ל, זה אוכל כשר, היום יש כמעט בכל מקום בעולם שבו יהודים מגיעים, אוכל כשר; לפעמים זה בית חב"ד, לפעמים זה יזם מקומי, ולפעמים זו תעשיה שלמה של אוכל כשר. בסעודיה אין אוכל כשר כמו שיש בדובאי, אין מסעדה כשרה, ואין חנות עם מוצרים כשרים. כנראה גם היהודים מרחבי העולם שבאים לסעודיה לצורך עסקים, פחות בעניין. בימים שהייתי בסעודיה הסתדרתי עם חטיפים מתוקים ומלוחים שהבאתי איתי מהארץ, שתיתי בעיקר מים וקצת קולה, פחיות רד בול ואכלתי פירות וירקות. כמובן אפשר גם להביא מנות חמות, אבל אוכל כשר כמו שיש בדובאי אין בסעודיה. אפשר לומר שהתרגשתי לראות אוכל כשר בדובאי כשהגעתי למסעדת "ביבי" הכשרה למהדרין לטיסת המשך לישראל.

סעודיה היא עדיין לא ישראל, ואי אפשר לצלם ולהצטלם שם כמו שאנחנו רגילים כאן בישראל, הסעודים מאד קנאים לפרטיותם, אף אחד שם לא דוחף מצלמה לפרצוף של אחרים ברחוב כמו שקורה במדינות אחרות, לדוגמא בישראל, אנשים מכבדים מאוד את הפרטיות של אחרים.

ההערצה למלך וליורש העצר הסעודי מורגשת בכל פינה. כמעט בכל מקום שהלכתי היו על הקיר תמונות ענק של שלושת המנהיגים: סלמאן בן עבד אל-עזיז אאל סעוד המלך הנוכחי, בנו יורש העצר מוחמד בן סלמאן בן עבד אל-עזיז אאל סעוד, ועבד אל-עזיז בן עבד א-רחמאן בן פייסל אאל סעוד, שהיה מייסדה של ממלכת ערב הסעודית ומלכה הראשון. חלקן ציורי שמן, חלקן תמונות אמיתיות ממוסגרות.

בהשוואה למצרים וירדן, האנשים בסעודיה מאוד רגועים ונראים מאושרים. הם נחמדים מאד ומסבירים פנים לתייר. אף אחד לא הזהיר אותי מכייסים, נוכלים או גנבים, וזאת בניגוד גמור לרחוב הירדני והמצרי שתמיד ממהר רועש וגועש וגם די עוין לתיירים ללא קשר לדתם, (בנסיעותיי למצרים או לירדן תמיד הזהירו אותי מכייסים וגנבים ונוכלים), בסעודיה הכול רגוע. אולי זה בגלל הכלכלה היציבה והחזקה של סעודיה בניגוד למצב הכלכלי במצרים ובירדן שם אנשים רעבים ללחם פשוטו כמשמעו.

לא ברור עדיין מה יהיה עם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה, אני מטבעי אופטימי ומאמין שבסוף זה יקרה. זה שסעודיה חתמה הסכם עם איראן לא אמור להפריע לנורמליזציה עם ישראל, כמו שאיחוד האמירויות חתמה על הסכם עם ישראל ובמקביל מקיימת קשרים עם איראן. בסופו של דבר כל מדינה עושה מה שטוב לה, אם יורש העצר מוחמד בן סלמאן, יחליט שטוב לסעודיה נורמליזציה עם ישראל, אז זה יקרה, בלא קשר להתפתחויות מול איראן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!