בעל החיים הגדול בעולם הוא גם "פעיל" משמעותי במאבק הסביבתי

קשה לבחור רק עובדה אחת שתפתח כתבה על לווייתנים; עובדות רבות כל כך מתחרות ביניהן על הזכות לפתוח את הטקסט. אז במקום לבחור, הנה כמה דברים שאולי ידעתם (ואולי גם לא) על בעלי החיים המופלאים הללו: הלווייתנים, שהתפתחו דווקא מטורפים יבשתיים, היו הנפט של המאה ה-19 – שבה חשמל הופק מאותם יונקים ענקיים. עד כמה גדולים הם? ליבו של הלווייתן הכחול – שהוכתר כבעל החיים הגדול ביותר שאי פעם חי על כדור הארץ, הוא בערך בגודלו של רכב מסוג "חיפושית".

מחקר בינלאומי חדש ממחיש את תרומתם האדירה לסביבה של יצורים אלה – שלא רק שוברים שיאי גינס – אלא גם עשויים לסייע לנו במאבק במשבר האקלים: המחקר מציג באופן מעמיק את תפקידו החשוב של בעל החיים העצום הזה כמקבע פחמן – כלומר, כמי שמפחית באופן משמעותי את כמות הפחמן הדו-חמצני שבאטמוספרה.

גדולים מהחיים

קיבוע פחמן הוא תהליך שבו פחמן דו-חמצני נאסף מהאטמוספרה ונאגר לטווח ארוך באופנים שונים – ביולוגיים, כימיים ופיזיקליים. לתהליכים אלה יש חשיבות מכרעת בהאטת משבר האקלים, שנוצר כתוצאה מפליטת גזי חממה – ובראשם הפחמן הדו-חמצני – לאטמוספרה. דוגמה לקיבוע פחמן טבעי היא תהליך הפוטוסינתזה, שמתרחש כשצמחים משתמשים בפחמן דו-חמצני כדי להפיק אנרגיה וחומרים שמהם הם בונים את גופם – ובכך משתתפים ב"ניקיון" האטמוספרה מאותו הגז. דוגמה נוספת לתהליך קיבוע פחמן טבעי קשור באותם יצורים עצומים שעליהם נערך המחקר החדש: הלווייתנים.

החוקרים בחנו שלושה מיני לווייתנים שנעים בין האוקיינוסים: הלווייתן הכחול, הלווייתן המצוי – השני בגודלו אחרי הלווייתן הכחול, והראשתן  – שכשמו כן הוא: בעל ראש גדול מאוד (ושכיכב ברומן המופת "מובי דיק") – שבו החוקרים התמקדו במיוחד.

טרמפ לנוטריינט

אז איך זה קורה? איך לווייתנים מפחיתים את הפחמן הדו-חמצני שבאטמוספרה? "ברמה הבסיסית ביותר, מדובר בבעל חיים עצום, שחי שנים רבות, אוכל יצורים שבגופם יש פחמן – וכך 'מאחסן' את הגז הזה למשך עשרות שנים, במקום שישוב לאטמוספרה", מספר ד"ר אביעד שיינין, מנהל תחום טורפי-על בתחנת מוריס קאהן לחקר הים בבית הספר למדעי הים שבאוניברסיטת חיפה, ומנהל מרכז הדולפין והים של עמותת דלפיס. זאת אומרת, גופם של הלווייתנים הופך להיות מעין מאגר לפחמן דו-חמצני.

בנוסף, הלווייתנים משתתפים באחד מהתהליכים החשובים ביותר שמתקיימים בימים ובאוקיינוסים: הם "נותנים סנפיר" לפוטוסינתזה שמבצעות האצות שנמצאות בחלק העליון של גופי המים הללו, ששואבות פחמן דו-חמצני מהאוויר – ובכך מפחיתות את הכמות שלו באטמוספרה. עד כמה התהליך הזה משמעותי? ב-2019-2010 "משאבת הפחמן" הגלובלית הזאת הייתה אחראית לשאיבה של כ-22 אחוז מפליטות הפחמן הדו-חמצני של האדם.

ללווייתנים תפקיד חשוב בתהליך המתואר: לפי שיינין, פני הים – האזור שבו מתרחש תהליך הפוטוסינתזה – עניים בחומרי הזנה (נוטריינטים) שהכרחיים לצמיחת האצות; עם זאת, זרמים שונים 'מעלים' את חומרי ההזנה לאזור זה – ובכך מאפשרים את הפוטוסינתזה. מלבד זרמי המים הללו, מי עוד נותנים "טרמפ" לחומרים האלה? "הלווייתנים, שניזונים במעמקי הים, עולים מעלה, מטילים צואה, ובכך מניעים איתם את החומר הנחוץ בין העומקים השונים", אומר שיינין.

וזה לא נגמר כאן: לפי המחקר החדש, הפצת חומרי ההזנה המתוארת לא מתרחשת רק באופן מקומי – אלא ברמה הגלובלית. "הלווייתנים נעים בין הקטבים – שבהם הטמפרטורה הנמוכה של המים מייצרת עושר בחומרי הזנה, לבין האזורים הטרופיים שבהם היונקים האלה מתרבים – ושסובלים מעוני בחומרי הזנה", מסביר שיינין. "כך, הלווייתנים 'נושאים' את החומרים האלה למרחבים שבהם יש מחסור".

אם תהיתם, אצלנו בים התיכון אין הרבה לווייתנים, בין היתר – בגלל מחסור בחומרי הזנה. "הקמת סכר אסואן בשנות ה-70 של המאה הקודמת הפחיתה באופן משמעותי את כמות חומרי ההזנה במזרח הים התיכון", מסביר שיינין. "מכיוון שמדובר במחסור משמעותי במיוחד, כמעט לא מצליחות להתקיים אוכלוסיות לווייתנים באזורנו, שניזונות מבעלי חיים שאוכלים חומרי הזנה".

לשמור על מי ששומרים עלינו

המחקר החדש מצטרף לשורת מחקרים שמצביעה על כך שהלווייתנים חשובים לנו – אפילו יותר ממה שחשבנו. אבל האם אנחנו שומרים עליהם מספיק? לדברי שיינין, בעקבות האמנה הבין-לאומית להסדרת ציד הלווייתנאים, מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת אוכלוסיות לווייתנים רבות השתקמו וכיום כבר לא נמצאות בסכנת הכחדה. עם זאת, קולות שקוראים להחזרת הציד, ומדינות כמו יפן, איסלנד ונורווגיה, שמאפשרות ציד לווייתנים – מזכירים לנו שהלוויתנים עדיין בסכנה.

אם כך, איך נשמור על היצורים המופלאים הללו? "צריך להקפיד על שימור המצב שבו ציד הלווייתנים אסור, למעט אוכלוסיות מסוימות שמקיימות ציד מסורתי ושעבורן הלווייתן מהווה מרכיב מזון חשוב משחר ההיסטוריה. בנוסף – ועל אף קולות הנגד – יש להגן עליהם מפני תנועת כלי שיט, בעיקר המהירים שבהם. למשל, בעזרת הורדת מהירות ההפלגה באזורים שבהם ידוע שיש אוכלוסיות לווייתנים", מסכם שיינין. וכמובן, מוטב שנמשיך לחקור את יכולותיהם המדהימות של אותם יצורים מופלאים – ששומרות ומיטיבות גם איתנו, יושבי היבשה.

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!