נותרו לה 180 יום לחיות: זה מה שעשתה כשהתעוררה ביום 181

אם ביצה נשברת על ידי כוח חיצוני – זה סוף החיים, אבל אם היא נשברת על ידי כוח פנימי, זו תחילת החיים. אל תיתנו לדברים מבחוץ לשבור אתכם - אבל כן קחו משבר פנימי ותגדלו ממנו

אישה אובחנה כחולה בסרטן, והפרוגנוזה הייתה שנשארו לה 6 חודשים לחיות, 180 יום. לפני המחלה היא הייתה אישה תוססת ושמחה אך בעקבות המחלה היא נשאבה לדיכאון לא ענתה לטלפונים לא יצאה מהבית ואת העבודה על ספר ילדים שהייתה באמצע כתיבתו - הפסיקה, כיוון שהרגישה שאיבדה כל חשק לעניין.

כל זה היה נכון עד שהיא הגיעה ליום ה- 181.

היא התעוררה בבוקר ואמרה לעצמה, "בעצם לא הייתי אמורה להיות פה עכשיו. אם כך, אני אציין את היום הזה כיום הולדת חדש שלי". כל ההתייחסות שלה השתנתה.

היא חזרה לכתוב והחלה להסתכל על כל אשר סביבה כילד שזה עתה החל את חייו. החיוך חזר לפניה, ולאחר מספר חודשים היא אף ציינה שהמחלה הינה הדבר הטוב ביותר שקרה לה בחיים, שכן היא אפשרה לה לראות את כל החיים אחרת.

אנו לא מבקשים שיעורים כאלה, אך אם האדם נמצא בתוך תקופה קשה, כדאי לזכור שהקב"ה, כשהוא נותן מתנה לאדם - היא בדרך כלל באה עטופה בניסיון, בקושי, באתגר.

בפרשת השבוע מסופר על תופעת הנגעים, מעין צרעת שמתפשטת בקירות הבית. בעקבות זאת, בעלי הבית צריכים לנתץ את החלק הנגוע מהקיר, דבר שמשבש את כל החיים. מגלים חז"ל שמי שהיה מקבל זאת כהשגחה פרטית וכדבר טוב מן השמים, לאחר שהיה נותץ את הקיר הנגוע - היה מגלה אוצר שהוטמן שם, שכן האמוריים שגרו בארץ לפני שעם ישראל נכנס לתוכה, החביאו את כל תכשיטיהם וכספיהם בקירות.

הדברים נכונים גם להיום. בכל פעם שאדם נראה לו: "כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת" (ויקרא י"ד, ל"ה) - יזכור שבתוך הצרה נמצא אוצר, "מטמוניות של זהב וכסף" (רש"י), רק שמתחילה הוא מכוסה ואינו ניכר.

המטרה אינה להיפטר מכל הקשיים בחיים, כיוון שזה בלתי אפשרי, אלא לשנות את היחס שלנו כלפיהם.

שבת שלום

שלכם, יצחק פנגר

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!