ללא יד: כיצד ייתכן שבן העשר ניצח בכל תחרויות הג'ודו?

ילד בן עשר רצה מאד ללמוד ג'ודו, אף על פי שהוא איבד את ידו השמאלית בתאונת דרכים.

הוא החל ללמוד אצל מורה מוכשר, והתקדם יפה, אך הוא לא הצליח להבין מדוע המורה מתמקד איתו רק על תרגיל אחד.

לאחר מספר חודשים, המורה לקח את התלמיד לתחרות הראשונה שלו.

להפתעתו של התלמיד, הוא ניצח בקלות בשני הקרבות הראשונים

בקרב השלישי כבר היה מאתגר יותר, אך גם אותו הוא ניצח. ואז הגיע הגמר.

מולו עמד יריב גדול ממנו, חזק ומנוסה יותר. מפאת הבדלי המשקלים השופטים רצו להפסיק את הקרב באמצע מתוך חשש לילד שהיה קטן יותר, אך המורה ביקש להמשיך. ואז היריב עשה טעות קריטית, המורה סימן לילד לעשות את התרגיל שלו. הוא עשה זאת, והצליח להפיל את היריב וניצח בתחרות.

בחזרה מהתחרות, הילד אזר אומץ ושאל את המורה. "איך ניצחתי את התחרות, רק עם תרגיל אחד?".

"אתה ניצחת משתי סיבות", ענה המורה "האחת - אתה הצלחת להתמחות באחד מתרגילי הג'ודו המסובכים ביותר. השנייה - ההגנה היחידה כנגד התרגיל הזה, היא לתפוס את ידו השמאלית של המתמודד, ואצלך הם לא יכולים לעשות את זה ".

החולשה הכי גדולה של הילד, הפכה להיות החוזקה הכי עוצמתית שלו

בפרשת השבוע מתוארים הקרבנות לסוגיהם. וכך מתוארת מנחתו של העני: "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לה' סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ...". אומר רש"י "לא נאמר נפש בכל הקורבנות, רק כאן בקורבנו של העני – אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו". העני מביא את הקורבן המינימלי, "מנחת סולת", קרבן מן הצומח אך אף על פי שהקורבן מורכב ממשהו ממינימלי, מבחינת העני – זה כל מה שיש לו, ולכן הקב"ה מעריך זאת, ומעלה עליו כאילו הוא הקריב את היקר לו מכול – את נפשו. 

כל אחד מאתנו הוא עשיר במשהו אחד, ועני במשהו אחר. חזק במשהו וחלש במשהו. אל תוותרו לעצמכם ואל תזלזלו בעצמכם.

תנו את המקסימום, ואולי גם אנחנו נגלה יום אחד שהחולשה שלנו הפכה להיות המעלה שלנו.

שבת שלום

שלכם, יצחק פנגר

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!