"העולם התהפך עלינו": העדות המטלטלת של הרבנית מאודסה

במלאות שנה למלחמה באוקראינה, ערך משרד התפוצות בראשות השר עמיחי שיקלי כינוס מיוחד בכנסת, בהשתתפות חברי ממשלה בכירים, חברי כנסת, שגרירים, רבני קהילות יהודיות, שלוחי חב"ד באוקראינה, ונציגי JRNU - מוקד ההצלה של חב"ד המדינה.

במהלך האירוע יוצגו הפעילות של הארגונים השונים הפועלים בשטח ובראשם שלוחי חב"ד. דגש מיוחד ניתן לפעילות של מוקד ההצלה, שמרגע שפרצה המלחמה פעל ופועל בהיקפים אדירים - מחילוץ אלפי יהודים ועד ביסוס ושיקום הקהילות היהודיות בכל רחבי אוקראינה.

את הקהילות היהודיות ייצגו שליח חב"ד לדנייפר - הרב שמואל קמינצקי, השליח לז'יטומיר הרב שלמה וילהלם, השליחה לאודסה הרבנית חיה וולף, השליח הרב שלמה פלס העומד בחזית הפעילות החב"דית במסגרת מוקד ההצלה, והשליח הרב מאיר סטמבלר מדנייפר. כחלק מתכנית המפגש, נבחנו דרכים להמשך סיוע בטווח המיידי ובטווח הרחוק.

"שלוחי חב"ד מתייחסים לכל יהודי ללא מסגרת של תקציב או סטטיסטיקה. דואגים לצרכיו. הגשמיים והרוחניים כאחד. אנחנו מסתכלים על האדם בתור אדם", כך אמר הרב קמינצקי והוסיף: "יהודי אוקראינה אינם יהודים מסכנים. הם יהודים שגאים במורשת ישראל, בתורת ישראל ובארץ ישראל".

הנאום המדובר ביותר, היה של הרבנית חיה וולף, שליחת חב"ד באודסה. "ב-24 לפברואר ב-5 לפנות בוקר העולם התהפך עלינו", פתחה הרבנית וולף את נאומה המרטיט לפני משתתפי הכינוס, "מאותה השעה, יש את קהילת חב"ד אודסה שלפני המלחמה ואת בית היתומים 'משפחה' שבזמן המלחמה. אנחנו כבר 30 שנה בשליחות הרבי מליובאוויטש כאן באודסה,.

"כידוע, אודסה הייתה מאז ומתמיד עיר יהודית. אבל לאחר 70 שנות קומוניזם מעט מאוד נשאר פה. מעט מצה, קצת אידיש ובעיקר הרבה אנשים עם לב יהודי חם שלא ידעו יהדות, מה היא... הקמנו מחדש רשת מוסדות חינוך חב"ד אור-אבנר, מפעוטון וגני ילדים, בית ספר יסודי ותיכון, אוניברסיטה יהודית, חיידר, כולל, בית אבות, וכן, גם בית יתומים 'משפחה' שאנחנו בעצמנו לא חשבנו שנצטרך להקים. מאז שנפתח, עברו בו מאות ילדים שחלקם עשו 'עליה' שירתו ומשרתים בצה"ל, חלקם נשארו איתנו באודסה נישאו באושר, וילדיהם לומדים אצלנו בגנים ובבתי הספר, משפחות עצמאיות ובריאות נורמטיביות לגמרי".

"חודש לפני המלחמה הגיעה אמא הישר מבית היולדות ביום החמישי ללידה עם התינוק, והשאירה אותו בידנו, ביום השמיני חגגנו לו ברית וקראנו לו 'טוביה' על שם הרב טוביה פלס מכפר חב"ד, בתפילה ותקווה שה' הטוב ירעיף עליו אך טוב וחסד".

השליחה הגב' וולף המשיכה לתאר: "ואז התחילה המלחמה, עם כל החשש והפחד מהלא נודע, כשכל העולם זועק - לברוח ומהר! שלא נחזור, חלילה, על הטעות המרה ממלחמה העולם השנייה, כשחשבנו שלנו זה לא יקרה. "חרסון נכבשה, בחרקוב קרבות בתוך העיר, שיירות הטנקים דוהרות לקייב ו-8 אוניות שטות לכיוון אודסה. שאלת השאלות, מה עושים?! תחת אחריותנו 120 יתומים שלרובם אין מסמכים מסודרים כמו טוביה התינוק, שכל מה שבידנו, זה העתק מתעודת הלידה ופתק מהאמא שמבקשת שנשמור עליו. איך מעבירים אותו את הגבול?".

"לאחר שבוע ללא שינה, קיבלנו אור ירוק מהשלטונות באוקראינה שניתן להוציא הילדים. מרגע שניתן האישור ועד היציאה באוטובוסים עברו 24 שעות, בהם ארזנו תיק יד לכל ילד דאגנו לאכסניה מתאימה ונוחה בברלין, בעזרת שלוחי הרבי שם, וליווינו בתפילות את הילדים, עם צוות מסור של מורים ומדריכים בראשותם של בני וכלתי מענדי ומושקי ולויק הנכד הקטן, וכן, גם את שלושת ילדי הצעירים שלחתי איתם - הוצאנו גם אותם מהתופת, כי מי יודע מה יהיה מחר".

"כשעברו את הגבולות של מולדובה ורומניה, והבנו שאכן, ניתן לצאת ללא המסמכים, הודענו בקבוצות הוואטסאפ של הורי ילדי הגנים ובתי הספר, שמי שמעונין להוציא איתי את הילדים, מגיל 6 ומעלה יכול להגיע מיד. ואם יש אימהות ותינוקות שרוצים להצטרף אלינו, מוזמנים גם הם להירשם ולהגיע לבנין בית היתומים עד מחר בבוקר. נדאג לכל מחסורם עד יעבור זעם - כי הרי כולנו היינו בטוחים שמדובר בכמה שבועות בודדים".

"הופתענו מכמות התגובות הטלפונים והבקשות, מאות נשים בהריון, אימהות לתינוקות נרשמו והגיעו. הפרידה מהאבות ומהבעלים בשש לפנות בוקר, המראות והקולות ... קשה לתאר... זו תמונה שתיזכר לעד... מי יודע מתי נפגש שוב... אקצר ואומר, ששנה שלימה ניהלנו 2 קהילות במקביל. אחת באודסה והשנייה בברלין. באודסה".

המשיכה וסיפרה הרבנית וולף: "בית הכנסת לא נסגר אפילו לא ליום אחד, כל יום התקיימו בו מנייני שחרית, מנחה וערבית. גם בית הספר לא נסגר. בבוקר המלחמה פתחנו 'זום' והלימודים התקיימו במתכונת הקורונה המוכרת לכולנו".

"בברלין, יחד עם מאות הנשים והילדים ו-120 היתומים "ממשפחה", פתחנו גן ובית ספר והאוניברסיטה המשיכה ב'זום' ומתוך הנשים שנסעו איתנו היו מורות וגננות, קונדיטורית ופסיכולוגית, מנחת אירועים וכירוגרפית, טבחית... מיד סידרנו כיתות לימוד וחדרים ייעודיים, רכשנו ציוד הכרחי והמשכנו במן שגרה שכזו... עם מאות אנשים צעירים ומבוגרים שאכלו ושתו וטיילו ולמדו והתפללו וחגגו בר ובת מצוה, חופות מרגשות התקיימו שם, וכמה בריתות לתינוקות חדשים ותינוקות חמודות שנולדו שם".

הרבנית וולף תיארה את הסיוע הגדול שהם מקבלים מהגופים השונים ובראשם מ-JRNU. "לאחר שנה מפרוץ המלחמה", הוסיפה לספר, "לאחר הכנת המבנים לקליטת הילדים, החזרנו את היתומים הביתה. היות וההוצאות היו גדולות מאד מאד וקשות מנשוא... ומאידך המצב כאן אצלנו באודסה, רגוע יחסית, אז חשבנו שנכון לחבור לילדים שנמצאים כאן ומגיעים כל יום ללימודים בהסעות נוחות, נהנים מלימודים מסודרים, ארוחות חמות ומשביעות, ונכון, בזמן האזעקות יורדים למקלטים מאירים, נקיים וחמימים".

"כשמתנתק החשמל בעוד התקפת טילים אכזרית מהרוסים, הגנרטור אוטומטית מופעל. הילדים אפילו לא מרגישים בהבדל... רק אלו שנוסעים בערב הביתה ומגיעים לבית קר וחשוך, וצריכים להישאר עם המעיל גם כשנכנסים למיטה לישון. אבל, בבתי היתומים 'משפחה' של חב"ד חם ונעים, כי כמו שאמרתי, בכל מבנה התקנו גנרטור שעובד על סולר וממלאים אותו כל כמה שעות.... הרבה סולר קנינו בחורף האחרון... אלפי ליטרים".

"אנחנו אופטימיים, מלאים בתקווה שבעזרת ה' נזכה לנס והמלחמה תיגמר, כך בהפתעה כמו שהתחילה. בינתיים אנחנו חוגגים את כל החגים, לא מוותרים על הזדמנות לשמח ולהוסיף באור וחום. הדלקנו חנוכייה במרכז העיר בזמן סגר ועלטה מוחלטת".

"חגגנו את הפורים עם בית כנסת מלא מפה לפה מאות ילדים ומבוגרים בתחפושות הגיעו לשמוע את המגילה ולחגוג את ניצחון הטוב על הרע. היום גם התחלנו בחלוקת מצה לכל יהודי. 10 טון של מצות הבאנו מהארץ, שלא יהיה יהודי אחד שלא יקבל מצה לפסח. 7000 חבילות מזון מחלקים כל חודש שלא תהיה משפחה אחת, זקן או קשישה רעבים".

"אנחנו מכינים 8 מוקדים בעיר לסדרים ציבוריים, עבור כל אחד ואחת שירצה לשבת ביחד עם הקהילה ולחגוג כבן חורין. כי אנחנו מאמינים שאפשר להחשיך את הרחוב, אבל אי אפשר להחשיך את הלב והנשמה והרוח. ורק ככה ביחד ננצח, נתגבר על החושך והמצוקה, על רוע ועל הבלבול".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!