אין גבול לצביעות ולמוסר הכפול // עו"ד רוני פאלוך

פתגם אידישאי ותיק אומר: א טויטער באגראבט זיך וייל ער לאזט זיך. מת נקבר מפני שהוא מאפשר זאת. אז אנחנו עד היום אפשרנו להתעלם מעמנו ומרגשותינו. לא עוד.

אנו רואים את זריית החול שמחנה שלם זורה בעיני הציבור וזה מוביל בפעם המי יודע למסקנה שאין גבול לצביעות ולמוסר הכפול.

מאז החלה 'המהפכה המשפטית' בהכוונת והתוויית אהרן ברק אנו מהונדסים תודעתית מבלי משים; מדקלמים סיסמאות ומשפטים אשר כלל לא קשורים אלינו, לא ליהודים, לא לאזרחים, לא לדמוקרטיה, אלא לנתינים המצויים עשרות שנים תחת שלטון דיקטטורי במסווה של דמוקרטיה. ניווט והגה השלטון בידי בג"ץ, פרקליטות, תקשורת, פקידות בכירה וכל אותה חונטה, מיליה, קליקה או כל תיאור אחר.

שופטים אינם מחנכים ואינם מחוקקים. הם נמצאים בטריבונל ביקורת על מנת לוודא שהעובדות עומדות בתנאי החוק אותו קבע המחוקק הנבחר באופן דמוקרטי והנתון לביקורת הציבור.

זאת דיקטטורה של ליברליזם ללא ליברליות. "כפיית הליברליות הנאורה". היא מודעת לשבריריותה הדיקטטורית הגלויה לכל, אז כבכל תרגיל פסיכולוגי בגרוש הם מעתיקים את הבושה אלינו. אנחנו מואשמים בהדתה, בלאומנות, בפנאטיות, בפונדמנטליזם ועוד תיוגים מתיוגים שונים. וכל זה על ידי מי שרוממות גרונם היא שאין לתייג.

לו היה בידם הם היו מחליפים את העם, "הנבער, החשוך, הפרימיטיבי". הם מוכנים להקריב הרבה עבור ילד זר אריתראי, בשם "אנחנו לא גזענים ועברנו שואה", או גאווה מתיפייפת באיזה ילד בלונדיני גרמני, אולם לא יסכימו, לא יכילו ולא יקבלו ילד מבני ברק שלא ממש הסתרק הבוקר, או ילד "נוער גבעות" בשר מבשרם. נסענו יחד איתם בטרנספורטים לאושוויץ, התחבאנו יחד איתם באינקויזיציה, וכתשו את ראשנו בהריסות בית המקדש, אולם זה ממש לא מענין אותם.

אבירי הכלכלה הזועקים על דירוג האשראי והעברת כספים לחו"ל מאשימים אותנו על שמירת יהדותנו. ואתה משתומם: צאצאי חלוצים שביקשו לבסס פה שלטון של היהודי החדש נסוגים אל עבר דפוסים של ערב רב. מילא היו עושים את זה מדושנים מדפי גמרא והלכה שלמדו, אבל ריח הבורות נודף מהם. מה נשאר מיהדותם? נפנוף בכסף. 

הם מעכבים במשך שנים מחלפים, כבישים, ערים, בנייה ומה לא, עבור אג'נדה ירוקה טרנדית או עבור מעבר חופשי של כמה ארנבים מהר לבקעה. אולם אנו רואים תגובותיהם כשמקצים איזה סכום עבור בית כנסת, פעילות דתית עבור סקטור שלא ממש כוס התה שלהם, וכל דבר דומה.

מעולם לא הצהרנו על עצמנו, לא כיהודים חדשים ולא כיהודים ישנים; לא נפנפנו בדגל כחול לבן ולא בדגל פלסטיני; הדגל שלנו עשוי מדף הגמרא, מפסוקי התנ"ך סביבם התכנסנו מאות שנים, מעבירים את שרשרת המסורת לדור הבא מתוך אחריות לשרשרת הדורות. ורק זה הוא סוד הישרדותנו.

תמיד היינו ונהיה יהודים שישוב ארץ ישראל הוא עבורם זכות ומצווה ללא תנאי. לכן גם מעולם לא איימנו בהגירה ולא בהעברת הון; ולא משום שלא היו לנו אפשרויות. היו ועודן. אבל יש לנו ערכים שאינם תלויים בכסף. ושאף אחד לא ינפנף לנו בכספים קואליציוניים. ראשית, הם מגיעים לנו כאזרחים. שנית, אין המדובר אלא באמצעי בלבד להשיג את המינימום הנצרך ללימוד תורה וקיום המשפחה היהודית מבורכת הילדים, הממלאת בלעה"ר את החסר הגדול המלווה אותנו מאז ימי השואה. אל תתפסו עלינו פטרונות!

עמדנו מול גזירות בג"ץ, מול התנשאות האליטות המתיימרות להיות יודעות-כל, מול המומחים המתיימרים להסביר אותנו, לספור אותנו ולצקצק מולנו כי אנחנו הבעיה, אנו החור השחור של המדינה. עמדנו מול הנושרים המוציאים דיבתנו רעה כדי לקבל מהם עוד תמיכה ועוד טפיחה. ועמדנו ונעמוד מול כולם – בלי איומים, בלי הצהרות מיותרות, רק עם תפילה ולימוד ובעיקר אחריות. לחינוך, לשמירת מצוות,  לדורות הבאים. ולערכים.

לא צריך לאסור על המילה כדי להיות אנטיוכוס – והרי גם זה בפתח. מספיק להתחיל מהגבלת איסור חמץ בפסח או לרמוס את השבת. לכפות פתיחת בתי אוכל בתשעה באב, מניעת הפרדה כהלכה ומרצון בין גברים לנשים ועוד.

מי יענה לקריאה "מי לה' אלי?" – המוני בית ישראל שומרי המצוות והמסורת, אזרחי הארץ הקדושה הזאת.

שלטון "הדיקטטורה הליברלית" עבר תמיד ברמיסה. של ערכי ההתיישבות היהודית בארצם של היהודים, לא בכוח – אלא בזכות; רמיסת זכויות מפגינים נגד ההתנתקות בהם ילדים וילדות שנזרקו לכלא רק בשל מאבקם הצודק לאי מסירת חלקי ארץ לאויב; מחטף באישון לילה ברוב מגוחך תוך שוחד פוליטי של הסכמי אוסלו; לא נסלח על רמיסת המקומות הקדושים ובראשם הכותל המערבי שריד בית מקדשנו! רק לפני מאה שנים יהודים שואפי חרות לאומית נאבקו פה על הזכות להתפלל בכותל ועכשיו יש מצאצאיהם הנאבקים על החירות לחלל את כבודו וקדושתו בצורה הוולגרית ביותר שלא ניתן להעלות את הדעת ועל הכתב.

זהו ליברליזם? זאת בהמיות. בושה וכלימה תכסה את פניהם.

מה שלא תעשה ההתאמה המשפטית, תעשה בסוף הארץ עצמה.

מקובלנו מבית אבא כי הארץ תקיא בסופו של דבר את מי שאינו עושה את דבר ה'. זה אינו איום. זאת המציאות.

ועדיין, לא לשכוח, האויב הוא איראן. אנשים אחים, בני אברהם יצחק ויעקב, אנחנו.

הכותב חבר בפורומים ציבוריים שונים | מאמר שפורסם בגיליון יום שישי של עיתון "המבשר"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!