כ"ו כסלו התשפ"ה
27.12.2024
מחולל המהפכה

הגה"צ רבי ראובן הרוש זצ"ל מקים עולה של יהדות צרפת

ילדות באלג'יר, הגירה כילד בודד לצרפת, בריחה מבית ספר כללי וצמיחה תורנית כתלמידם המובהק של מעתיקי השמועה בישיבה באקס־לה־בן | אחר מיטתו של הגאון הצדיק רבי ראובן הרוש זצ"ל, ממרביצי התורה הנודעים וראש הישיבה לצעירים בעיירת התורה אקס־לה־בן ומגדולי עולם התשובה שהקים את עולה של תורה ביהדות צרפת

הגה"צ רבי ראובן הרוש זצ"ל מקים עולה של יהדות צרפת
הגה''צ רבי ראובן הרוש זצ''ל צילום: בא

עיר התורה בני ברק ליוותה למנוחות את הגאון הצדיק רבי ראובן הרוש זצ"ל, מגדולי מרביצי התורה בדור האחרון, שהיה מופת לגדלות בתורה ולקירוב רחוקים לאביהם שבשמים, שימש כעמוד התווך הרוחני בקהילה התורנית בעיירה אקס־לה־בן, הקים את עולה של תורה ברחבי צרפת, והכניס אלפים מילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו.

המנוח זצ"ל נולד באלג'יר לאביו ר' לוי ולאמו - שנהנו מיגיע כפיהם והלכו באמונה תמימה. כבר בהיותו עולל רך בָּעַר ליבו באהבת השם וביראתו, ובגיל ארבע נהג הילד ראובן להתעורר מדי לילה בחודש אלול כדי לצעוד עם סבו לאמירת הסליחות בבית הכנסת. בהיותו בן תריסר שנים נשלח עם אחיו לצרפת, כאשר ההורים נשארו מאחור. הוא החל ללמוד בבית ספר יהודי בעיר שטרסבורג, אך כיוון שבית הספר לא התנהל בדרך ההלכה - הוא החליט כעבור זמן שאין מקומו במוסד כזה, ועזב את המוסד בכוחות עצמו.

נפשו העדינה והטהורה של הנער ראובן הרוש התאוותה להתעלות במעלות התורה בקדושה, וכך, כשהוא בן ארבע עשרה בלבד, מתייצב הנער הצעיר בעיר התורה של צרפת - אקס־לה־בן, שם התקבל בזרועות פתוחות כתלמיד בישיבת 'חכמי צרפת' בעיירה, כשהוא הופך לתלמידם החביב והמובהק של ראשי הישיבה הגאונים הגדולים רבי חיים יצחק חייקין זצ"ל, מאחרוני תלמידיו של מרן ה'חפץ חיים' זי"ע, ורבי אליהו איליוביץ' זצ"ל.

בישיבה זו, ששכנה בעיבורה של העיירה שזכתה לכינוי 'ראדין הקטנה' בהיותה מושתתת על רוחו הגדולה של ה'חפץ חיים' זי"ע שממנו ינק הגרח"י חייקין את דרך החינוך - ספג הנער ראובן מלוא הטנא תורה ויראת שמים, כאשר באותן שנים הוא מצטיין בשקידתו העצומה, בגינוני הקדושה שהיו נדירים לדורו, ובמסלול צמיחתו כאחד מגדולי התורה בדור הבא. ראשי הישיבה השתעשעו עימו בתורה וראו בו את אחת ההבטחות הגדולות של עולם התורה בצרפת.

חזותו החיצונית והפנימית של רבי ראובן באותן שנים - הייתה סמל ומופת בקרב יהודי צרפת, שראו בו בן ישיבה מושלם, שנושא בגאווה את סממניו הישיבתיים, ואף החל לגדל פאות מאחורי אוזניו. כאשר התכונן בפעם הראשונה לנסוע לחג הפסח להוריו, חשש הגרח"י חייקין זצ"ל כי הוריו ייבהלו מחזותו התורנית האדוקה, והמליץ לו להסוות את פאותיו בדרך כלשהי, על מנת שהוריו לא יהססו מלשלוח אותו שוב לזמן הקיץ בישיבה. אולם הגר"א אליוביץ התנגד לכך - ודחק בנער ראובן שיחזור הביתה דווקא עם סממניו הישיבתיים מבלי לחשוש כלל. מששמע הגרח"י חייקין כך - הוא ביטל את דעתו, ואכן, ההורים התרשמו לטובה והתגאו לראות את בנם הצועד במסלול בטוח לקראת צמיחתו לאחד מתלמידי החכמים המובהקים ביהדות התורנית של צרפת.

חלום פוניבז'אי שנגנז

תוך כדי שנות לימודיו ב'חכמי צרפת' שבאקס־לה־בן, התכונן רבי ראובן לגלות למקום תורה שבארץ הקודש ולינוק מתורתה של הארץ. הוא התקבל לישיבת פוניבז' והתרגש לקראת עלייתו ללמוד בישיבת הדגל הנודעת. אלא שתוך כדי הכנותיו - פנה אליו הגאון רבי יעקב טולדנו זצ"ל וביקש ממנו שיסייע לו להקים את ישיבתו החדשה בעיירה רנסי. רבי ראובן הסביר כי הוא בדיוק מתכונן לנסוע לארץ כדי ללמוד בפוניבז', אולם הגר"י טולדנו דיבר על ליבו, בהסבירו כי הוא זקוק לו להקמת עולה של תורה ברנסי. רבי ראובן השתכנע, ולמעשה ויתר על חלום חייו - להתעלות בתורה כאחד מהאריות בישיבת פוניבז' - וזאת כדי לבנות עולם של תורה בצרפת השוממה. "כך היה כל חייו", הטעימו השבוע בניו החשובים שליט"א, "הוא הקריב גם את העתיד שלו וגם את ההווה שלו עבור יהודים אחרים, כאשר לעצמו הוא מעולם לא החזיק שום טובה כלל".

לאחר שנים של שקידה והתעלות בתורה, כשהוא ממלא כרסו בכל מכמני הש"ס והופך בהדרגה מתלמיד מן המניין לאחד ממרביצי התורה בישיבת אקס־לה־בן - שלח אותו רבו המובהק הגרח"י חייקין לעיר מרסיי, על מנת שתורתו תיעשה 'טופח על מנת להטפיח' - והוא יקרב את יהודי העיר בעבותות של אהבה לאביהם שבשמים. באותן שנים, העזובה הרוחנית בערי צרפת הייתה רבה, והגרח"י חייקין זצ"ל ראה בתלמידו הגדול ככלי מוכשר לחולל מהפכה רוחנית בקרב הצעירים בצרפת.

הגר"ר הרוש עשה כמצוות רבו ועבר למרסיי - בעודו בחור שטרם בא בברית הנישואין - שם החל לפעול בקרב צעירים ומבוגרים כאחד, כשהוא מעמיד המוני יהודים בקרן אורה ומקרב אותם לאביהם שבשמים. בין היתר דאג שבתי הכנסת בעיר יתנהלו על פי ההלכה, וכאשר נודע לו על אחד מבתי הכנסת שהתפילה בו מלווה בכלי נגינה, בניגוד גמור להלכה - הוא אזר עוז ופעל בדרכים אמיצות כדי להסיר את הנגע ולגרום לכך שבית הכנסת יתנהל לפי ההלכה הצרופה, כשהוא משפיע על כיוונה של יהדות מרסיי ומַטֶה אותה לדרך הטובה והישרה.

מוהל מאיים בסכין

מיד עם בואו, שם רבי ראובן את ליבו לתופעה נוראה ובלתי מתקבלת על הדעת: רבים מיהודי מרסיי אינם מלים את ילדיהם! הסיבה - קרטל שערכו מוהלי הסביבה, אשר גבו סכומי עתק של מאות פרנקים צרפתיים בתמורה לברית מילה. כתוצאה מכך, מהגרים רבים מצפון אפריקה נמנעו מלהכניס את ילדיהם בבריתו של אברהם אבינו, כשהם חסים על כספם, או מחמת חוסר יכולת כלכלית לעמוד בדרישותיהם הכספיות של המוהלים.

הגר"ר הרוש - שכאמור, היה אז בחור בטרם נישואיו - נחרד עד עמקי נפשו: הייתכן שילדים יהודיים יישארו ערלים והוריהם יבטלו את המצווה היסודית ביותר של ברית מילה שהאיסור על ביטולה הוא כרת?! - - -

ללא אומר ודברים, הוא שינס מותניו ונסע ללונדון שבאנגליה, כדי ללמוד את מקצוע המילה והלכותיה. בתחילה, כאשר המוהלים המומחים בלונדון ראו לפניהם בחור צעיר, הם סירבו ללמדו את מקצוע המילה, אולם כשראו את דבקותו במטרה ואת העזות דקדושה שהיה מצויד בה - הוא התקבל ללימוד הלכות מילה, ובתוך תקופה חזר למרסיי עם תעודת מוהל מוסמך.

יהדות מרסיי התהפכה מן הקצה אל הקצה כאשר הצעיר רבי ראובן הרוש הודיע בעיר: "מהיום ייערכו כאן בריתות מילה חינם אין כסף! בחודשים הבאים היו ידיו מלאות עבודה - בהכנסת ילדים בבריתו של אברהם אבינו, חלקם תינוקות בני שמונה ימים, וחלקם ילדים בגילאים מתקדמים שבפעילותו הנמרצת הסכימו הוריהם לתקן את המעוות ולערוך להם ברית מילה.

כשראו מוהלי מרסיי כך - בערה בהם חמתם עד להשחית: הייתכן שיבוא בחור צעיר וייקח להם את פרנסתם? הגיעו הדברים לידי כך שאחד המוהלים התייצב בפתח ביתו של רבי ראובן, סכין שחיטה בידו, כשהוא מנופף בה ומזהיר אותו כי אם לא יתחייב בו במקום כי הוא חדל מלהציע שירותי מילה בחינם - אחת דתו להמית.

ורבי ראובן, שכולו יציקה אחת של עזות דקדושה - פשט צווארו ואמר: "אתה מוזמן להורגני - אני לא אוותר על הזכות להציל את ילדי ישראל מלהיות ערלים. אמשיך כל עוד רוחי בי להכניס את ילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו". משראה הלה את נחישותו ואת רצינותו של רבי ראובן - הניחו לנפשו.

ומני אז, במשך עשרות שנים היה רבי ראובן נוסע לכל קצווי תבל - מצפון אפריקה לדרומה, ברחבי אירופה המערבית ואף המזרחית ובכל מקום שאליו הוזמן - כשהוא מכניס אלפי ילדים בבריתו של אברהם אבינו.

בריתות בכל העולם

בגיל עשרים ושבע הקים את ביתו עם רעייתו הרבנית תבדלח"א, וזמן קצר לאחר מכן חזר לאקס־לה־בן, שם הפך לאחד מרבני הישיבה, ובהמשך לראש הישיבה לצעירים בעיירת התורה הצרפתית. מפעם לפעם עודד אותו רבו הגרח"י חייקין לנסוע למרסיי כדי לקרב עוד יהודים לתורה, ולשם כך אף הותיר את רעייתו ועולליו הקטנים באקס־לה־בן, כאשר באחת הפעמים אף נולדה בתו ללא נוכחותו בעיירה - כיוון שאבי התינוקת היה עסוק אז בביסוס היהדות במרסיי.

בעשרות השנים הבאות - אחת הייתה משימתו של הגאון הצדיק רבי ראובן הרוש זצ"ל: להוסיף עוד ועוד בשקידתו האישית בתורה, בד־בבד עם השפעה רוחנית ותורנית על קהלים עצומים בצרפת ומחוצה לה. המונים התקרבו על ידו לחיי תורה, כשהוא מדריך אישית את המשפחות שהתקרבו על ידו בחייהן הרוחניים, דואג לרשום המוני ילדים לחינוך תורני, ומעמיד אינספור צעירים ומבוגרים בקרן אורה.

זכה רבי ראובן זצ"ל וזיכה את הרבים בכל ימיו, כשהוא אינו חס על כוחו, ממונו וכבודו, ונוסע ממקום למקום כדי להכניס עוד ילד יהודי בבריתו של אברהם אבינו - על חשבונו האישי, כשהוא מסרב בתוקף לקבל החזר אפילו על הוצאות הטיסה, וכדי להכניס עוד בחור צעיר לישיבה קדושה. את חלק מתלמידיו שיגר ללמוד בארץ ישראל, שבה הפכו לתלמידי ישיבות מן המניין ובהמשך הקימו בתים של תורה בזכות הרב שאהב אותם והדריך אותם במסילה העולה בית ק־ל.

במשך השנים, ועם ביקוריו התכופים בארץ הקודש, נקשר רבי ראובן זצ"ל לעיר התורה בני ברק, כשהוא אומר ש"אקס־לה־בן היא העיר התאומה של בני ברק. בכל ביקור בארץ היה עולה למעונם של גדולי ישראל שבבני ברק, ופוקד את קבריהם של אדירי התורה בבתי החיים של העיר, ובמיוחד את קברו של רבו המובהק הגרח"י חייקין זצ"ל, כשהוא מעתיר בתפילה על הכלל ועל הפרט.

ככלל, דרכו הייתה בתפילה זכה בזכות הצדיקים, כאשר בכל עת מצוא היה מדליק נרות לעילוי נשמות הצדיקים כשהוא מעתיר בתפילה על עשרות ומאות אנשים שהכירו בכוח התפילה והברכה שלו וביקשו כי יפעל עבורם ישועה. כן נהג אף בבריתות שערך - כאשר לפני עריכת הברית היה מזכיר מאות שמות שזרמו אליו, לפקודת ישועה ורחמים. הרבה מופתים גלויים היו מתרחשים בזכות תפילתו הזכה שנאמרה כמונה מעות, וכעבד המתחטא בפני קונו בלב טהור.

קדושתו וחסידותו היו לשם דבר. את ילדיו חינך לטהרת המחשבה ולשמירת עיניים, והיה משמש דוגמה ומופת לקיום מצוות בהתלהבות ובאש קודש. "כל מצווה הייתה אצלו כאילו זו הפעם הראשונה שהוא זוכה לקיימה", סיפרו תלמידיו, והוסיפו כי "רק מלראות אותו מקיים מצווה בהתלהבות קודש מיוחדת - ניתן היה לקבל מלוא החופן יראת שמים וקדושה יתרה". 

ילדיו מספרים, כי פעם נסע ברכבת בימי החנוכה, והגיע זמן הדלקת הנרות. הייתה זו נסיעת לילה ארוכה, ורבי ראובן הסיק כי על פי ההלכה, עליו להדליק את נר החנוכה ברכבת. על אתר הוציא מצקלונו חנוכייה ונרות, בירך על הברכות בכוונה ובנהרה של מצווה. תוך כדי שירת 'מעוז צור' נכנס הקונדוקטור והזהיר אותו כי הדלקת האש ברכבת אסורה. אולם למראה פניו המתחננות של רבי ראובן - הכרטיסן הקשוח התרכך, והבין שעם יהודי כזה אין מתעקשים. 

שלוש קבלות סודיות

אחד התלמידים מספר, כי באחת הפעמים ליווה אותו כאשר הגיע לביקור בארץ הקודש. ביום תשעה באב שהה בבני ברק, ובמהלך היום עלה לאוטובוס, בדרכו לתפילה. איתרע מזלו, וברדתו מהאוטובוס גילה שארנקו נגנב, יחד עם סכום כסף גדול שהיה בו. הייתה זו פרי תעלולו של 'כייס' שעשה עצמו נופל על רצפת האוטובוס. רבי ראובן חש להצילו, ובעודו רוכן עליו כדי להרימו - שדד הכייס את כיס המעות בזריזות יתרה.

בשעות הבאות התהלך רבי ראובן כשעננה של צער וכאב ניכרת על פניו. בן־לוויתו ניסה להפיס את דעתו ואמר: "רבינו, זה בסך הכל כסף, המקום ימלא חסרונכם". רבי ראובן חייך חיוך מריר והסביר: "לא על הכסף אני מצטער, אלא על כך שבמקום להצטער על החורבן - היה רגע אחד שבו מצאתי את עצמי מצטער על כספי שנגנב. איך אפשר להסיח את הדעת מצער החורבן אפילו לרגע אחד?!

כל ימיו הקפיד על צוואתו האישית של רבו, הגר"א איליוביץ' זצ"ל שהבטיח לו שאם יקפיד על שלושה דברים יזכה לעולם הבא. שלושת הדברים הם: ללכת כל הזמן עם שני כיסויים על הראש, לא לטלטל בשבת גם במקום שבו יש עירוב מהודר, ולתת את מעשרותיו לתלמידי חכמים. הוא קיבל על עצמו את שלוש הקבלות הללו, ועד סוף ימיו שמר עליהן מכל משמר.  

אהבת ישראל שלו הייתה עד כדי מסירות נפש. את כל ממונו פיזר לצדקה, ובמיוחד הצטיין במידת הכנסת אורחים - ללא אח ורע ממש. את ביתו הפקיר עבור אורחים, ואף את חדר השינה שלו העמיד עבור אחרים, כאשר הוא ורעייתו הרבנית תבדלחט"א מחפשים להם מקום חלופי ללון בו, כדי שיוכלו לכבד את אורחיהם כיאות.בליל שבת אחד מצאו אותו בני משפחתו ישן על ספסל ברחוב כל הלילה, כיוון שחשש מ'ייחוד' בביתו. הוא חמק בלאט, כשהוא נזהר מלעורר אי נעימות.

שמירת הזמנים שלו הייתה לשם ולמופת. "מעולם לא ראינוהו מתבטל אפילו רגע אחד", מעידים בניו החשובים שליט"א. בכל עת היה עם ספר בידו, לומד ביגיעה עצומה ואינו שת את ליבו לנעשה סביב". עוד הם מציינים, כי חרף גינוני קדושתו - הוא הקפיד תמיד שהנהגותיו לא יגרמו סבל לאחרים. רק על עצמו החמיר מאוד - אולם סביבו דאג להשרות אווירה נעימה ומשוחררת, כאשר עצם הנהגתו האישית הקרינה יראת שמים ויראת חטא לכל הסביבה.

נשיאתו בעול עם הזולת הייתה לשם דבר. "הוא היה מסוגל למסור את כל גופו וממונו עבור מישהו אחר, ומצטער בצערו של כל יהודי. ימים ולילות הוא השקיע למען הזולת".

'בבא קמא' בחלום

לפני כארבע שנים זכה לחון את עפר הארץ - כשאיפתו כל חייו. במשך שנים אסף פרוטה לפרוטה כדי לצבור סכום כסף שיאפשר לו לרכוש דירה בארץ הקודש. כשהגיעה השעה, נארזו המיטלטלים, והוא עבר עם רעייתו הרבנית תבדלח"א להתגורר בדירה שרכשו בבני ברק. אלה היו שנים של ייסורים ומכאוב, אולם על פניו נחה תמיד ארשת של שמחה ויישוב הדעת, על עצם הזכות לממש את החלום ולהתגורר בארץ הקודש. נכדו הבחור יונתן דרעי שעמד לימינו בשנותיו האחרונות, זכה לראותו דבוק בבוראו בכל עת, גם במצבים הקשים ביותר, כאשר לא אחת במהלך הלילה נשמע פיו ממלמל הברות בלתי ברורות. "הייתי מתקרב אליו, ואז הייתי שומע אותו משמיע סוגיות ממסכת בבא קמא", מספר הנכד בהתפעמות.

וביום רביעי לסדר 'וגבר ישראל', כאשר בני משפחתו מקיפים את מיטתו באמירת וידוי, בקבלת עול מלכות שמים ובשירת 'יגדל אלוקים חי', 'שקעה חמה שקעה נפשי' ו'לולי תורתך שעשועי' - ניגונים שהיו חביבים עליו כל ימיו - החזיר הגאון הצדיק זצ"ל את נשמתו המזוככת ליוצרה, ליהנות מזיו השכינה. הוא נקבר בחלקת פוניבז', סמוך ונראה לרבותיו שבהם דבק כל ימי חייו.

הותיר אחריו דור ישרים מבורך של בנים ובנות, חתנים ונכדים ההולכים בדרך השם, הותיר אחריו דור ישרים מבורך של בנים ובנות, חתנים ונכדים ההולכים בדרך השם. חתנו הגה"צ רבי אברהם מויאל, נשיא מוסדות 'אש החיים' בניו יורק, בניו הרה"ג רבי לוי, מנהל מוסדות התורה והחסד בטורונטו שבקנדה, הרה"ג רבי משה, מחשובי האברכים בבני ברק, והרה"ג רבי יוסף הנמנה עם חשובי האברכים בשכונת קרית מנחם בירושלים, וכן חתניו הרה"ג רבי בצלאל דרעי, דיין בבני ברק וראש הכולל ב'משכנות יוסף', הרה"ג רבי דוד בוקרא מקרית ספר, הרה"ג רבי יהודה ארוואס מקרית ספר, הרה"ג רבי שמואל סבג מקרית ספר, והרה"ג רבי יונתן רוזיליו, מנהל תלמוד התורה באקס־לה־בן שבצרפת.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

צרפת הרב ראובן הרוש

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}