הרגע שאהרן ברק הסכים להניח תפילין. צפו

אחרי שעורר סערה בבליץ ראיונות בתקשורת הכללית. התייצב פרופסור אהרן ברק נשיא בית המשפט העליון בדימוס לעימות סוער אצל העיתונאים אריה ארליך ואהרן קליגר במגזין 'משפחה' ועונה על הטענות הקשות של המגזר נגדו.

בסופו של הראיון הציעו העיתונאים לשופט להניח תפילין

באופן מפתיע, ברק נעתר בשמחה. "אחרי הבר מצווה שלי שהייתה כדת וכדין בירושלים, ב'אוהל רבקה', הנחתי תפילין והייתי דתי מאוד. חבשתי כיפה. כן, יש לי תקופה דתית".

ברק הושיט את זרועו השמאלית, בירך עימם "להניח תפילין", והם כרכו על ידיו את הרצועות. לאחר מכן בירך עימם "על מצוות תפילין", ועל ראשו הוטבו הטוטפות.

ושכשאמר איתם את הפסוק "שמע ישראל" - קולו נשנק. עיניו היו לחות. המילים יצאו מהפה בעומס רגשי ניכר.

הוא לא היה היחיד בחדר שדמע באותן דקות יהודיות מזוקקות.

מניח תפילין. צילום: איציק בלינצקי - באדיבות מגזין 'משפחה'.

בשיחה חשף ברק את קשריו עם גדולי ישראל מרנן הגר"ע יוסף, הגרי"ש אלישיב והגאון רבי אליעזר גולדשמיט זצ"ל.

בין היתר סיפר בהרחבה על קשריו עם כ"ק האדמו"ר מסלונים.

"כשהייתי בשביעית הלכנו כל החבר'ה לרישום לגיוס לצבא. זה היה באיזשהו מקום בירושלים. הייתי שם עם הכיתה שלי. באותה יחידה הופיעו גם בחורים דתיים שבאו לקבל פטור. אני באתי לקבל צו גיוס, והם באו לקבל דיחוי. חברים שלי התנפלו על הקבוצה הזאת: 'איך אתם משתמטים מהצבא'... אתם מכירים את הטיעונים האלה".

נקראת אז אריק בריק?

"אז כבר הייתי ברק, אבל זה היה קרוב לזמן הזה.

"ראיתי שם בחור כזה צנוע, כזה שקט, שעומד בצד, והיה לי חבל עליו. אמרתי לו: 'בוא נשב בצד. אני לא מאלה, בוא נשב ונדבר'. ואכן ישבנו ודיברנו בשקט ותוך כדי שיחה התברר לנו שאנחנו בני אותו גיל. מסתבר שנולדנו באותו יום ובאותה שנה: כ"ט באלול תרצ"ו. הוא מסתכל עליי ככה בעיניים כחולות וגדולות. הוא ראה בזה אות מהשמיים שהנה הוא נפגש עם מישהו שנולד באותו יום ובאותה שנה.

"ישבנו ודיברנו והשיחה הסתיימה. אני נעלמתי ממנו והוא נעלם ממני. חלפו עשרות שנים, וכל אחד המשיך בדרכו. ואז, ב־1999 (תשנ"ט), כשהייתה ההפגנה הגדולה של החרדים נגדי אני מקבל מכתב מהרב ברזובסקי, שאז עוד לא התמנה לאדמו"ר מסלונים, והוא אומר: 'תשמע, אני רואה שיש התקפה גדולה עליך. האם אתה הוא הבחור שנפגשתי איתו?' מייד השבתי לו: 'כן. אנא בוא, נשב ונדבר. לא על ההפגנה'.

"הזמנתי אותו אליי, והוא בא אליי לבית המשפט. הייתי הנשיא. נכנס יהודי עם זקן כזה, בגילי, צנום, עם עיניים כחולות חודרות ומיוחדות, אני לא יכול לתאר לכם עד כמה. התמונה שראיתי בליבי הייתה 'כנר על הגג'. ישבנו ודיברנו ודיברנו, על מה לא דיברנו. וגם דיברנו שניפגש. אז הוא לא היה אדמו"ר, הוא סיפר לי על אבא שלו, האדמו"ר.

"לימים אשתו נפטרה ואמרתי לו: 'אני רוצה לבוא לנחם אבלים'. הוא אמר: 'בסדר, אבל תבוא אחרי 12 בלילה, אז הבחורים יוצאים לכותל'. אמרתי לו: 'בסדר אני אבוא ב־12'. הייתי צריך להודיע לשב"כ, השב"כ הודיע למשטרה והמשטרה הודיעה לכל העולם, והייתה אספה גדולה מסביב לביתו. טלפנתי אליו ואמרתי: 'אני מוכן לבוא, המשטרה תגן עליי. אבל מי יגן עליך? בוא נבטל את זה'. הוא אמר בסדר והוא ביטל את זה.

"אני לא בטוח, אבל אני חושב שפעם אחת הוא היה אצלנו בבית. ואז שוב ניתק הקשר. כשהיה העניין של הבנות בעמנואל, בעמנואל הם היו חסידים שלו, קיבלתי ממנו קריאה באמצעות הרב של בלרוס או אחת מהמדינות האלה, שהוא מחסידי סלונים. הוא אמר לי שהוא חסיד של האדמו"ר מסלונים ושהוא רוצה לדבר איתי. אמרתי: 'בבקשה'. הוא בא אליי ואמר לי: 'תשמע, האדמו"ר מסלונים מעריך אותך והוא היה מאוד מבקש שתעזור לפתור את הבעיה הזאת, וכל מה שאתה תציע נקבל'.

"אמרתי לו: 'אם האדמו"ר מסלונים מבקש אני כמובן אעשה את זה, אבל אני חייב להעמיד את התנאי שזה יהיה על דעת בית משפט העליון, היה כבר אז פסק דין, שזה לא יהיה מאחורי הגב של פסק הדין'. השליח שלו אמר לי: 'בזה אין בעיה'. הבקשה השנייה הייתה שזה יהיה במסגרת פסק הדין, כי אני לא יכול לפעול בניגוד לפסק הדין. לזה הרבי מסלונים לא הסכים, ובזה ניתק הקשר. מאז בעצם לא שמעתי ממנו.

הראיון המלא מתפרסם השבוע במגזין 'משפחה'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!