נשיאת העליון חיות בנאום דרמטי: "לא תכנית לתיקון מערכת המשפט אלא לריסוקה"

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות שוברת שתיקה הערב (חמישי) ומתייצבת באופן חסר תקדים להגנה על המערכת בראשה היא עומדת במתקפה חריפה נגד שר המשפטים יריב לוין והממשלה.

הנשיאה פתחה את דבריה ואמרה: "לפני ימים אחדים הציג שר המשפטים החדש תוכנית בזק לשינויים מרחיקי-לכת במערכת המשפט. למעשה מדובר במתקפה שלוחת-רסן על מערכת המשפט, משל הייתה אויב שיש להסתער עליו ולהכניעו".

לדבריה, "למרבה הציניות, הוגי התוכנית מכנים אותה תוכנית "לתיקון" מערכת המשפט. ואני אומרת – זו תוכנית לריסוק מערכת המשפט. היא מיועדת להנחית מכה אנושה על עצמאותה ואי-תלותה של הרשות השופטת ולהפוך אותה לרשות שותקת. מסקנה זו עולה הן מן הדרך שבה בחר השר להציג את תוכניתו והן מתוכנה וממהותה".

עוד אמרה כי "לא ניתן להבין אחרת את מסיבת העיתונאים הדרמטית שאותה בחר השר לכנס ימים ספורים בלבד לאחר כניסתו לתפקיד, בה הציג לראשונה את תוכניתו. כפי שציינתי לא אחת – העצמאות ואי-התלות השיפוטית הן נשמת אפו של בית המשפט, ובלעדיהן לא יוכלו שופטי ישראל למלא את תפקידם כמשרתי הציבור וכנאמניו".

"השנה תציין מדינת ישראל 75 שנות עצמאות כמדינה יהודית ודמוקרטית. זהו ציון דרך חשוב בחיי המדינה – אך לצערי, ככל שתוכנית השינויים שהוצגה תתממש, תיזכר שנת ה-75 כשנה שבה נפגעה זהותה הדמוקרטית של המדינה פגיעה אנושה. בימים האחרונים שמענו כולנו כי הנימוק המרכזי להצדקת התוכנית הוא רצון הרוב והכרעת הרוב. אכן, "שלטון הרוב" הוא עיקרון יסוד העומד בבסיס המשטר הדמוקרטי – אך הדמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב. כל הטוען כי הרוב שבחר את נציגיו לכנסת, נתן להם בכך "צ'ק פתוח" לעשות ככל העולה על רוחם, נושא את שם הדמוקרטיה לשווא".

השופטת חיות תקפה את  השר לוין ואמרה: "זאב ז'בוטינסקי, אשר שר המשפטים החדש מעיד על עצמו כי התחנך על ברכי תורתו, כתב כבר בשנת 1938, כעשור לפני הקמת המדינה כי: "דמוקרטיה - פירושה חופש. גם שלטון הנתמך על ידי רוב, יכול לשלול את החופש. ובמקום שאין ערובות לחופש הפרט - שם אין דמוקרטיה.".

לדבריה, "אחד מתפקידיו המובהקים של בית משפט במדינה דמוקרטית הוא – מתן הגנה אפקטיבית לזכויות האדם והאזרח במדינה. בית משפט עצמאי ובלתי-תלוי הוא, על כן, אחת הערובות החשובות לחופש הפרט שעליו דיבר ז'בוטינסקי. הוא הערובה לכך ששלטון הרוב לא יהפוך לעריצות הרוב. מה מבקשת תכנית השינויים של השר לעשות? למעשה, היא מבקשת ליטול מידי השופטים את הכלים המשפטיים המשמשים אותם להגנה על זכויות הפרט ועל שלטון החוק. התכנית מדברת על פסקת התגברות אשר תשלול מבית המשפט את האפשרות לבטל חוקים הפוגעים באופן בלתי מידתי בזכויות אדם חוקתיות, ובהן הזכות לחיים, לקניין, לחופש התנועה ולפרטיות, וכן זכות היסוד לכבוד, וכנגזרת ממנה – הזכות לשוויון, הזכות לחופש ביטוי ועוד".

"פסקת ההתגברות המתוכננת נותנת הכְשר לכנסת, בתמיכת הממשלה, לחוקק באין מפריע חוקים שיפגעו בזכויות אלה. לכן טועה מי שחושב שפסקת ההתגברות "מתגברת" על בית המשפט. לאמיתו של דבר מדובר בהתגברות על זכויות אדם של כל פרט ופרט בחברה הישראלית".

"כלי משפטי נוסף וחשוב שאותו מבקשת התוכנית ליטול מידי השופטים הוא – עילת הסבירות אשר מכוחה פוסל בית המשפט במקרים מתאימים החלטות של רשויות השלטון שנפל בהן פגם מנהלי – למשל, של שרירות, התעלמות משיקולים רלוונטיים או איזון לא נכון בין השיקולים הצריכים לעניין".

"המצדדים בביטול עילת הסבירות טוענים כי מדובר בהחלטות ערכיות ומקצועיות, וכי לצורך בחינת מידת הסבירות של החלטת הרשות אין לשופט כל עדיפות על הגורם השלטוני שקיבל את ההחלטה. "זהו בעיניי טיעון מוקשה. אם אין מקום להחלטה ערכית של השופט בעניין סבירות ההחלטה השלטונית, השלב הבא – על פי אותו היגיון – הוא אולי כי אין לשופט כל יתרון מקצועי לקבוע גם מהו "ספק סביר" לצורך זיכוי של נאשם בפלילים".

חיות הוסיפה ואמרה: "אולי ניתן על פי אותו היגיון להוסיף ולטעון כי אין לשופט כל יתרון להחליט אם רופא או מהנדס למשל התרשלו משום שלא פעלו כ"רופא סביר" או "כמהנדס סביר" וגרמו נזק המצדיק פיצוי. למעשה, גם ההחלטה אם צדדים שהתקשרו בחוזה נהגו ב"תום לב ובדרך מקובלת" היא החלטה ערכית, ואולי גם בעניין זה אין לשופט כל עדיפות? מכאן קצרה הדרך עד למחיקת פרקים נרחבים בענפי המשפט הישראלי השונים, הטובלים כולם באמות מידה ערכיות שעל השופט לבחון ולהכריע בהן".

"שאלה אחרת היא עד כמה יודע בית המשפט לנהוג בריסון ולעשות שימוש זהיר ואחראי בכלים המשפטיים שבהם מדובר, דהיינו פסילת חוקים בשל פגיעה בלתי מידתית בזכויות אדם וביטול החלטות של רשות שלטונית מחמת היותן בלתי סבירות באופן קיצוני. דומני כי לאורך השנים הוכיח בית המשפט שהוא אכן נוהג בריסון ובאחריות ואינו עושה שימוש שלא לצורך בכלים אלה. המצדדים בתוכנית השינויים מנסים לצייר תמונה אחרת כאמתלה למימוש תוכניתם. אך הנתונים מספרים את האמת ומלמדים כי מדובר בטענות שווא וכי השינויים שפורטו בתוכנית לא זו בלבד שאינם נדרשים על מנת לאזן בין הרשויות, מימושם הוא זה שיפר את האיזון העדין ביניהן הפרה חמורה ומסוכנת". קבעה השופטת מס' 1 בישראל.

עוד הוסיפה אסתר חיות בדבריה כי "מדובר בשלילת כלים משפטיים השייכים לציבור, שקיימים עבוּר הציבור, ושמופעלים על-ידי בית המשפט לטובת הציבור. בעזרת כלים אלה מעניק בית המשפט סעד לכל מי שנגרם לו עוול המצריך תיקון, ושומר על שלטון החוק ועל זכויות אדם שהינם עקרונות יסוד של הדמוקרטיה".

"במילים אחרות, אם החלטות השלטון יהיו סוף פסוק ובית המשפט יהיה נטול כלים למילוי תפקידו – לא ניתן יהיה להבטיח הגנה על זכויות באותם המקרים שבהם רשויות השלטון תפגענה בהן בחקיקה או בהחלטה מנהלית, במידה העולה על הנדרש. למרבה הצער, צבר היוזמות שמתרגש עלינו כמבול ובחיפזון אינו מסתפק בפגיעות האלה, והוא כולל גם שינוי מבני עמוק בהרכב הוועדה לבחירת שופטים ובמתכונת עבודתה".

"זו הבעיה המרכזית שנותרה"

לדברי נשיאת בית המשפט העליון: "הבעיה המרכזית הייתה ונותרה בעיית העומס הרב המוטל על בתי המשפט בישראל. בישראל מכהנים כיום 802 שופטים ו- 73 רשמים. המשמעות היא כי מדובר בכ-8 שופטים לכל 100 אלף תושבים. לשם השוואה, במדינות ה-OECD מכהנים בממוצע פי שלושה שופטים על כל 100 אלף תושבים".

"האם ידוע לכם כמה הליכים משפטיים חדשים מוגשים לבתי המשפט ולבתי הדין בישראל בכל שנה? קשה להאמין, אך מדובר בלא פחות מ-850 אלף הליכים. משמעות הנתונים הללו היא כי שופט במדינת ישראל מקבל בממוצע בכל שנה כאלף תיקים חדשים לטיפולו, המתווספים אל מלאי התיקים הקיים. חשבון פשוט יראה לנו כי גם אם כל אחד משופטי ישראל היה עובד 365 ימים בשנה ו-24 שעות בכל יום, אין שום סיכוי שבמצבת השופטים הנוכחית ניתן להתמודד עם כמויות כאלה בקצב מניח את הדעת".

"מדובר בעומס לא אנושי, שאין לו אח ורע בעולם. לפיכך אני מבקשת בהזדמנות זו לשוב ולהביע הערכה ותודה לכל השופטות, השופטים, הרשמות והרשמים בכל ערכאות השיפוט – אשר מתמודדים עם העומס הזה מדי יום ועושים את מלאכתם נאמנה מתוך תחושת שליחות ומסירות עמוקה לתפקידם ולשירות הציבור בישראל".

"העומס הקשה המוטל על הרשות השופטת מוביל בהכרח להתארכות בלתי-רצויה של הדיונים בבתי המשפט, ובעיניי זוהי הסוגיה האמיתית שהציבור בישראל משווע לפתרונה, וגם אנחנו".

היא סיפרה לקראת סיום כי "בפגישת העבודה הראשונה שאקיים עם השר אציג לו את הבעיות האמיתיות שעמן מתמודדת הרשות השופטת, ואת הצורך הדחוף לחפש כל דרך להקל מן העומס המוטל על השופטים, כדי לייעל את ההליך המשפטי ולקצרו, לטובת ציבור המתדיינים".

לסיום אמרה השופטת אסתר חיות: "הרשות השופטת בישראל מקיימת כיום ביקורת שיפוטית אפקטיבית ואחראית על פעולות הממשלה והכנסת, ובעשותה כן היא ממלאת תפקיד חשוב במערך האיזונים והבלמים בין הרשויות. האיזונים והבלמים הללו עומדים בבסיס הרעיון הדמוקרטי שעליו הוקמה מדינת ישראל. האחריות לשמירה על שלטון החוק ולהגנה אפקטיבית על זכויות הפרט בישראל, אינה מוטלת על כתפי הרשות השופטת בלבד. הרשויות האחרות נדרשות אף הן לעמוד במשימה הלאומית החשובה הזו".

ולכן לטענתה, "תוכניתו של שר המשפטים החדש איננה תוכנית לתיקון מערכת המשפט – היא תוכנית לריסוקה. היא תפגע פגיעה אנושה בעצמאות ובאי-התלות של השופטים, וביכולתם למלא נאמנה את תפקידם כמשרתי ציבור. משמעותה של התוכנית הרעה הזו היא על כן שינוי זהותה הדמוקרטית של המדינה לבלי הכר. אדוני השר – לא זו הדרך!". כך חיות.

היועמ"שית לממשלה: "השיח מתלהם ומוביל לאירועים חריגים"

מיד אחרי הנשיאה חיות עלתה לנאום היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה ואמרה כי "תפקידו של היועמ"ש הוא לסייע לממשלה - אין סתירה בין סיוע לשלטון החוק. ההפך הוא הנכון. שמירה על גבולות הדין מחזקת את חוסנה הפנימי של המדינה, מונעת מהממשלה כישלון, ומגנה על המדינה בזירה הבינלאומית".

בהרב מיארה התייחסה גם לתוכנית לוין ואמרה: "החקיקה נעשית בחיפזון ולא מתאימה לשינויים מרחיקי הלכת שמבקשים לבצע. לא היינו שותפים לתהליך".

"השיח מתלהם ומוביל לאירועים חריגים", אמר היעמ"שית, והוסיפה, "קטלוג עובדי ציבור ברשימות, תוקפנות כלפי פרקליטים ומשפטנים באולמות בית המשפט ובמוסדות ציבור אחרים. זו האחריות של כל נבחרי הציבור לפעול ליצירת אווירה אחרת".

לסיום הודיעה בהרב - מיארה: "נגיש בקרוב לשר המשפטים לוין עמדה מקצועית ביחס להצעות, נקווה שהיא תילקח בחשבון".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!