סיפור לשבת: זה מה שמצאו בארנקו של החייל שנהרג

יום אחד ביקש המורה מהתלמידים לעשות רשימה של כל תלמידי הכיתה, וליד כל שם של תלמיד, לכתוב את הדבר הכי נחמד שהם יכולים לומר עליו.

כשהם סיימו, המורה לקח את כל הדפים לביתו, גזר, והדביק לכל תלמיד את כל הדברים הטובים ששאר התלמידים כתבו עליו.

 למחרת הוא חילק לכל התלמידים את הדפים. ההתרגשות והתפעלות הורגשו באוויר. התלמידים הסמיקו, חייכו וצחקו. רובם לא האמינו, שכל כך הרבה דברים טובים נכתבו על כל אחד ואחד מהם.

הכיתה חזרה למסלולה, והשנים עברו. לאחר מספר שנים פרצה מלחמת וייטנאם, ואחד מהתלמידים בכיתה נהרג. המורה, ששמע זאת, החליט לנחם את המשפחה. כשהוא הגיע, הוא הציג את עצמו וסיפר שהוא המורה של החייל מכיתה ט'. אב המשפחה התרגש מאד, קם, נכנס לחדרו של בנו, והביא עמו דף מקומט וקצת קרוע. "אני משער שתוכל לזהות את זה, מצאו את הדף הזה בתוך הארנק של בני", סיפר האב בהתרגשות.

זה היה אותו דף עם מחמאות שחבריו לכיתה כתבו לו. האם סיפרה למורה שעוד תלמידים מאותה כיתה שבאו לנחם סיפרו שגם הם שמרו את הדפים הללו, ובשעות קושי היו מסתכלים עליהם ושואבים מהם כוחות.

מי היה חושב שחיילים קשוחים יתרגשו מכמה מחמאות קטנות שנאמרו להם לפני שנים.

בפרשת השבוע יעקב נפרד מבניו, ומדבר עם כל אחד מהשבטים לחוד. הוא מברך מחמיא להם, ולחלקם מוסיף גם ביקורת. נתחיל עם החיובי.

 תראו כמה חשוב לתת מחמאות וחיזוק, שאפילו השבטים הקודשים צריכים זאת. ומצד שני, יעקב גם נתן ביקורת, שגם את זה צריך לשמוע. אם אתם מקבלים ביקורת, זכרו: אם תתמקדו בפגיעה, אתם תמשיכו לסבול. אך אם תתמקדו בשיעור, אתם תמשיכו לגדול. 

אך לדעתי, עבורנו, כדאי יותר להתמקד במחמאות ובהערכה. שכן אף אחד מאתנו לא היה שומר דף עם דברי ביקורת שנאמרו עליו מכל בני כיתתו לפני שנים, ואני בספק אם זה היה נותן לנו כוח. אבל לעומת זאת, מחמאות – כן. יהי רצון שנרבה בהן.

שבת שלום.

שלכם, יצחק פנגר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!