הנדל"ן הנחשק של העופות הדורסים: יערות ישראל

גם השנה מחירי הדיור ממשיכים לעלות (על אף תחזיות להאטה) והזוגות הצעירים שמחפשים דירה נוחה לגידול ילדיהם נאלצים להתמודד עם תחרות גדולה על כל "מציאה". עם זאת, יש מי שדווקא מרוצים ביותר מהיצע הנדל"ן בישראל: החיוויאי והעקב העיטי, שני מיני דורסי יום שחבים את הבתים שבהם הם מגדלים את הדור הבא – ליערנים.

על פי דו"ח חדש שנערך על ידי מחלקת האקולוגיה של הקרן הקיימת לישראל בשיתוף חוקר העופות הדורסים העצמאי ד"ר גלעד פרידמן ורשות הטבע והגנים, ושיוצג בכנס מחקרי יער ושטחים פתוחים, שייערך על ידי קק"ל והאגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה ב-8 לדצמבר במוזאון הטבע ע"ש שטיינהרדט שבאוניברסיטת תל אביב, דורסי יום רבים בוחרים ביערות האורנים הבוגרים והגבוהים של הקק"ל כמקום איכותי ומתאים לגידול צאצאיהם.

אז למה בחרו הדורסים הללו בישראל? מה הופך את יערות האורנים לבית המועדף עליהם? ומהן הסכנות שעדיין מרחפות מעל הישרדותם?

מצפון ועד דרום – דורסים בכל מקום

בשל הצטמצמות בתי הגידול שלהם, שנגרמת בשל הכשרת שטחי חקלאות, הקמת או הרחבת יישובים, ציד ומקרי הרעלות והתחשמלויות רבים – עופות דורסים רבים נמצאים בסכנה בישראל. עופות אלה עומדים בראש מארג המזון האקולוגי ונחשבים לסמן לבריאותה הכללית של סביבתם; על כן, למחקר שמתמקד במצבם יש חשיבות נרחבת. "מכיוון שעופות דורסים זקוקים לבית גידול באיכות גבוהה, כשאנחנו מוצאים אוכלוסיות מקננות וחיוניות שלהם ביער, אפשר להסיק מזה שתהליכים אקולוגיים באזורם כנראה נמצאים במצב טוב", מעיד אחד ממובילי המחקר, יהל פורת, אדריכל נוף ואקולוג, מנהל מחלקת אקולוגיה באגף הייעור של קק"ל.

כדי לבדוק את מצבם של העופות הדורסים שמקננים ביערות קק"ל, הוקמה ב-2015 תוכנית ניטור ארוכת טווח. הדו"ח החדש מרכז את הממצאים מהסבב השני של תכנית הניטור, שכולל תצפיות שהתקיימו ב-6 יערות ב-2021-2019. במהלך הניטור, החוקרים תיעדו קינים וטריטוריות של כלל הדורסים שבהם הם נתקלו במהלך התצפיות, קטנים וגדולים כאחד, אך שמו דגש מיוחד על דורסי יום – עופות שצדים באמצעות רגליהם ושפעילים במשך שעות האור; ומתוכם על הגדולים ביותר שמקננים כיום ביערות בישראל – עקב עיטי (Buteo rufinus) וחיוויאי (Circaetus gallicus).

זה כן הגיל

עד כה תועדו במחקר שישה מינים של עופות דורסים שמקננים ביערות בכל רחבי ישראל; מיער יתיר בדרום, ועד יער בירייה בצפון. ארבעה מיני עופות נמצאו כמקננים נפוצים יחסית ביערות שלנו – חיוויאי הנחשים, נץ מצוי, בז מצוי ובז עצים, ושני מינים נמצאו כמקננים נדירים יותר – עקב עיטי ודאה שחורת כתף.

לדברי פורת, הנוכחות של חלק ממיני הדורסים שהתגלו ביערות הייתה הפתעה עבור החוקרים. "העקב העיטי הוא מין שנעשה נדיר בשמי ישראל", הוא מספר. "הוא תמיד נחשב למין שמקנן רק על מצוקים, ואנחנו גילינו בסבבי הניטור שבניגוד למה שהיה ידוע עד כה – הוא מקנן גם ביערות בכל רחבי הארץ". גם קינונה של הדאה שחורת הכתף ביערות – הפתיע את החוקרים. "מדובר במין טרופי מעניין שהרחיב את תפוצתו גם לישראל בשנים האחרונות ושמחנו לראות שהוא מתחיל לקנן ביערות הארץ", מעיד פורת.

בדו"ח החדש נמצא שאותם עופות דורסים, הנפוצים וגם הנדירים – מעדיפים לקנן על עצים בוגרים וגבוהים במיוחד, שניטעו לפני עשרות שנים. ייתכן שחלקם עשו "עלייה" גם עבור אותם העצים? "במאות השנים האחרונות הנץ המצוי ככל הנראה לא קינן בישראל, ועדויות על חזרתו התחילו להופיע לפני כ-30 שנה", מספר פורת. מה הן דרישותיו של הנץ וכיצד הוא בוחר את ביתו? העוף הדורס הזה מקנן רק על עצים גבוהים, צד בעודו עף מתחת לצמרות של אותם העצים, ומקנן בגובה שמאפשר לו להתרחק מטורפים שבאים מהקרקע, ולהישמר מטורפים שמגיעים מלמעלה. "היער הנטוע הבוגר מהווה בית גידול אידאלי עבור המין הזה", מעיד פורת.

גם כשנבדק גובה הקינון של החיוויאים התגלה שהם מעדיפים, אם אפשר, לקנן על עצים גבוהים (מעל 6 מטרים). "הסיבה לכך היא כנראה גודלו של המין: החיוויאי הוא בעל מוטת כנפיים של 180 סנטימטר", מסביר פורת. "העוף הדורס הזה רוצה להתחמק מהפרעות אפשריות בנחיתה ובהמראה, וגם מעדיף לקבל נקודת תצפית טובה".

מעבר לגילויים אלה, בדו"ח עלה ממצא מפתיע נוסף: מסתבר שככלל, נוכחות המטיילים ופעולות היערנים לניהול היערות – דילול, כריתות, נטיעות ועוד – לא הבריחו את הדורסים מהקן. "מכיוון שהפעילות של המטיילים מוגבלת לאזורים מסוימים, ושפעילות היערנים מתונה יחסית ברוב חלקי היער, לדורסים יש ככל הנראה מספיק מרחב נטול הפרעות עבור קינון מוצלח", מסביר פורת. יחד עם זאת, הוא מדגיש שפעילות אדם אינטנסיבית וממוקדת בקרבה של קנים עלולה לגרום לנטישתם.

אי אפשר להיות רגועים

על אף הממצאים הללו, פורת מדגיש שעתיד העופות הדורסים בישראל רחוק מלהיות מובטח. "חלק ניכר מהם נמצאים בסכנת הכחדה, בעיקר בגלל הרעלות בשטחים חקלאיים, התחשמלויות וטורבינות רוח", הוא מסביר.
על כן, החוקרים ממליצים על מגוון פעולות שיעזרו לשמור על אותם המינים. "אחת ההמלצות שלנו היא לכוון את פעילויות הטיפול ביער ואת הקהל הרחק מהאזור של הקנים במשך עונת הקינון", אומר פורת. המלצה נוספת היא לקדם שימור של עצי אורן ותיקים, להקפיד על ריווח צמרות העצים באזורי הקינון ולגוון את תצורות הצומח, כדי לסייע למינים השונים לצוד בקלות באזורים הסמוכים לקן. ואם נלמד, נחקור, ונשמור על הכללים, ייתכן שבדו"ח הבא נהיה עדים לעוד "עלייה" גדולה של בעלי הכנף למדינתנו הקטנה.

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!