הרב של ביהכנ"ס בתל אביב והקהילה בארה"ב הלך לעולמו

אברכים ובני ישיבות, לצד שוחרי תורה, נוטרי מסורת ועמך בית ישראל ליוו למנוחת עולמים את האי גברא רבא וחכימא, פה מפיק מרגליות, מקים עולה של תורה מרביץ תורה לעדרים בארץ הקודש ובתפוצות, חביבם של גדולי ישראל מפארי עדת תימן הגאון רבי שמשון בנימין זצ"ל, רב בית המדרש 'מגן אברהם' בתל אביב ורב קהילת 'סוכת שלום' בניו יורק, אשר הסתלק לבית עולמו לאחר שזיכך את נשמתו בייסורים נוראים והוא בן ע"ו שנים בפטירתו.

המנוח נולד לאביו רבי שלמה זצ"ל, בשכונת 'כרם התימנים' בעיר תל אביב. הוא גדל בבית ספוג תורה ויראה ומסורת אבות, ומשחר נעוריו חינכו אביו ללכת בעקבי הצאן ולשמר את מנהגי יהדות תימן כולל המלבוש המסורתי.

גילה כישרונות נדירים והשתוקקות עזה ללימוד התורה ביגיעה עצומה. כל רגע ניצל  ללימוד עוד דף גמרא ושינון עוד פרק משנה, וזאת אודות אהבת התורה שהחדירו בו אבותיו ורבותיו.

בימי בחרותו, למד בישיבת 'השרון' ברמת השרון שייסד המרא דאתרא הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל לבני עדת תימן, והיה בין המחזורים הראשונים שייסדו את הישיבה הקדושה שהצמיחה תלמדי חכמים ומרביצי תורה.

בעלותו לישיבה גבוהה, הלך ללמוד בהיכל ישיבת 'בית מאיר' בבני ברק בראשותו של הגאון רבי זלמן רוטברג זצ"ל, אשר חיבבו וקרבו אליו עד מאד בראותו שכל חפץ ליבו הוא לעלות ולהתעלות בעמל ויגיעה בכדי לזכות בכתרה של תורה.

לאחר נישואיו, קבע את לימודו בהיכל כולל 'תורה וחיים' בראשותו של ראש מועצת חכמי התורה הגאון רבי שמעון בעדני, והיה מבין ראשוני האברכים שפיארו בית מדרש זה ממנו יצאו ברבות השנים תלמידי חכמים מופלגים ומורי הוראות בעידודו של הגר"ש.

מאז אותה תקופה, קרוב לששים שנה, נקשרה נפשו ברבו פאר הדור, עד שזכה לכינוי 'תלמיד חבר'. השנים קבעו חברותא ולמדו בצוותא חדא מידי יום ביומו. הגר"ש הורה לו למסור שיעורים וחבורות בפני האברכים, והיה עושה זאת בצורה מעמיקה על דרך העיון, מבאר בצחות ובטוב טעם דבר דבור על אופניו, ואברכים ובני עליה התבשמו מיין אמרותיו המחכימות.

כל רואיו יעידו גם יגידו על השקידה, העמל והיגיעה בתורה של הרב המנוח החל משעות הבוקר כאשר הקדים לבית המדרש, ועד לשעות הלילה המאוחרות.    

במשך שנים, מידי יום שישי היה הגר"ש, יחד עם המנוח עולים למעונו של מרן הגראמ"מ שך זצ"ל, מדברים בדברי תורה ומתייעצים בענייני השעה.

כמו כן, הרבה להתייעץ עם גדולי ישראל בכל צעד שפסע במשעול חיים, וזכה לחיבה יתירה שגילו כלפיו.

קשר מיוחד היו לו עם כל רבני עדת תימן, ובפרט עם רבה של בני ברק הגאון רבי שלמה קורח זצ"ל, עימו היה בקשר מתמיד, ויחדיו התייעצו לנקוט בפעולות מעשיות בכדי לזקוף את קומתה של בני העדה.

מלבד היותו בר אוריין ובר אבהן, היה המנוח רב פעלים אשר לחם בחירוף נפש, וללא חת ומורא על שמירת גחלת יהדותם של עולי תימן בעיקר מקרב בני הנוער.

הוא כיתת את רגליו בין מחנות עולים בפריפריה מהצפון ועד הדרום, והשפיע על בני הנוער  להחזיק במסורת אבות, ולשמר את המורשת היהודית כפי שינקו בילדותם בארצות הגולה, תוך שהוא מדגיש בפניהם את החשיבות של חיזוק עוגן שרשרת הדורות.

לפני למעלה מארבעים שנה, הורה הגר"ש בעדני לרב המנוח לרדת לארצות הברית ולייסד את קהילת 'סוכת שלום' ליוצאי עדת תימן, מפני הכישרון הנדיר שניחן בו בשכנוע ושפה קולחת, ועליו לנצל את מתק לשונו שהתברך בו, כדי להשיב לב בנים על אבות..

כבר בבואו לבורו פארק שבניו יורק,  הוא ראה את העזובה הרבה והסכנה הרוחנית המנשבת בקרב בני העדה. יהודים יראים אשר הקפידו בתימן על קלה כבחמורה, לא סטו כמלוא הנימה בעבודת הקודש, נתונים למשפיעים ומסיתים שכל מטרתם לעקור את גזע מורשת אבות.

בקולות מלחמה מצד אחד, ובתחבולות וחכמה מצד שני, ניהל וארגן מלחמות קודש נגד אותם 'מודרנים', שהצליחו 'לקרר' את שלומי אמוני ישראל במסורת אשר ירשו מאבותיהם על אדמת ניכר, וברוב חכמה ותבונה פעל להרחיק מן המחנה בעלי השפעה זרה שאיימו לפרוץ פרצות בכרם בית ישראל, ולמחוק את מסורת עדת תימן. הוא חיזק את כל אותם חלושי דעת ואופי שעלולים היו להתפתות חלילה אחר חלקלקות לשונם ולקבל מידם את מתנותיהם שנועדו להעבירם על דתם ועל דעתם.

"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" היה מאמר חז"ל שהנחה את הרב המנוח, שחש את ברכתו של הגר"ש בעדני, שאף אמר לו טרם עזיבתו את ארץ מולדתו, "ונלחמו אליך ולא יכלו לך". בכל אורחותיו, פעל רבות בהצנע לכת ובחכמה הפיקחית שבה ניחן. עמד בעוז ובגבורה כנגד אותם אלו שביקשו לחולל שינויים בהנהגות הקהילה ובערכי היהדות, להתאימם ל'רוח התקופה' ושנות מהמקובל בעם ישראל מדורי דורות.

הוא היה חדור 'עזות דקדושה', ולבש מדי קרב ללחום בעוז ובתעצומות בכדי שדרך התורה תישמר בטהרה, לבל יגעו בציפור נפשו של העם היהודי, שמסורת יהדות תימן, וצרור מנהגיה הייחודיים, יוותרו נקיים מכל השפעה זרה, ושהאווירה ברחוב היהודי תמשיך להיות כפי שהיתה, בצניעות ובהקפדה על שמירת המצוות בלי כל שינויים חלילה.

נפשות רבות הציל רבי שמשמון זצ"ל, בדרך זו במערכות שניהל בעירו למען כבוד היהדות, כבוד התורה וכבוד חכמיה. שמו נודע בעיר כמי שניתן לפנות אליו בכל ענייני הקדושה ולקבל מענה נכון וחכם, טוב וישר, בעזרה אמיתית שכל כולה חסד ונתינה.ה

פעמים רבות, הגיע הגר"ש בעדני, לקהילתו בארצות הברית, חיזק את רוחו על פועלו הרם להציל 'עוסקי תורתך' מידי זדים בעלי מינות ואפיקורסות, וכיתת את רגליו להפיץ שיעורי תורה בין הקהילות השונות, והרווה את צמאונם ממעיין חכמה ומוסר כפי שעושה זאת ביד אומן עשרות בשנים.

כעבור שנים ארוכות, שלח הגר"ש את רבי שמשון לייסד קהילה תורנית בלונדון, וכמעשהו בראשונים השפיע רוב על צאן מרעיתו ושומעי לקחו, קרבם אל חיק היהדות, וצרב בהם תודעת  מסורת אבות.

במקביל, ייסד את קהילת 'מגן אברהם' בתל אביב, שם המשיך בפועלו הכביר לקרב יהודים תועים אל צור מחצבתם ולהשיב אל חיק היהדות, והכל בהנחיית רבו שהבטיח לו כי אילו יעסוק בזיכוי הרבים וקירוב רחוקים, יזכה לפרי בטן.        

נודע בשערים שמו כאיש תורה וחסד, דומיננטי ואצילי, מלא חיות, חריצות, חכמה ותבונה, וממוקד מטרה לקרב יהודים ולהחדיר בהם אהבת תורה ויראת שמים.

בטוב טעם ויישוב הדעת היה מתפנה לשבת עם יהודים מסורתיים, חושף בפניהם צוהר מערכי היהדות תוך שהוא מפציר בהם לקבל על עצמם עול תורה ומצוות, ובחביבות ודרך מפויסת, עודד בני תשחורת לטעום מטעמה של תורה ולראות כי טוב ה'. מסר בפניהם שיעורים שיעוריו שהיו נהירים לשומעי לקחו, והעביר את נועם אמרותיו במתיקות ובערבות תוך שהוא מאהיב עליהם את התורה.

באומנות מופלאה, הצליח להחדיר יהודי אמיתי בקרב שומרי המסורת, עד שהפך אותם לקובעי עיתים לתורה מידי יום ביומו.

תמיד התבטא כי הסיפוק שלו הוא בראותו את עמלי כפיים שהיו רחוקים עד מאד מכל זיקה ליהדות, מתפלפלים ומדברים בדבר הלכה גם במחוז חפצם במקום עבודתם, אודות השורשים האיתנים שינקו בשיעוריו ברבות השנים.   

לפני  שנים ארוכות, אף ייסד את בית הכנסת המרכזי לעדת תימן בשכונת רמת אהרון בבני ברק, פעל רבות בכדי להקצות עבורו שטח, וכיתת את רגליו בין נדיבי עם למען הקמתו ואחזקתו.

הרב המנוח דבק עד מאד במידת הענווה להיות שפל בפני כל אדם  עד יומו האחרון. היה מורה דרכם של רבים, ומנהל את ענייני הקהילה בנחישות ובאומץ רב ובגילוי לב נדיר שכל כולו בוער אש בעצמותיו. מעולם לא החזיק טובה לעצמו ולא הכיר בערך גדלותו אף שהכל נדהמו מגודל חריפותו וגאונותו בתורה, אלא כל מעשיו היו לשם שמים מתוך חיבה יתירה ואהבת ישראל לכל יהודי באשר הוא. מידותיו הנעלות היו לשם דבר, ברח מכל סרך של כבוד ושררה לה היה ראוי, נזהר מכל אבק של כעס, רכילות ולשון הרע, וכל חייו היו עמל התורה, קירוב רחוקים ואהבת ישראל.   

תפילותיו היו זכות וברות, כמונה מרגליות, אחת לאחת, והזהיר מפני תפילה שלא בכוונה. היה מעודד את שומעי לקחו להיזהר בברכות הנהנין. 

צהלתו הייתה על פניו, כל קיום המצוות היו אצלו בשמחה עילאית ובחרדת קודש הנסוכה על פניו, והכל בדקדוק רב ובכוונה עצומה מתוך יראת שמים טהורה שהייתה בו.

ייסורים רבים היו מנת חלקו, ייסורי הגוף והנפש, וחרף כל זאת התגבר על כל מכאוביו, ועמל בתורתו ובמלאכת זיכוי הרבים שהיה בו.

זכה המנוח לביקורו של הגר"ש בעדני בחודש אלול האחרון בבית החולים, ושח בפניו כי זכויות רבות נזקפים לזכותו בהיותו שוקד יומם וליל על דלתות התורה כל ימי חייו, אך יותר מכל הוא זיכוי הרבים בה פעל כל ימי חייו.

בבוקרו של יום שני השבוע, נדם ליבו של הרב המנוח לאחר ששכב על ערש דווי, למגינת ליבם של בני משפחתו ששהו סביב מיטתו.    

בהלווייתו ספדו לו רבנים חשובים ובראשם הגאון רבי יהושוע ברכץ, ראש בית המדרש 'עץ חיים' 'קול יעקב', הדיין הגאון רבי אליעזר רוט, מחותנו הגאון רבי נתנאל זכריהו רב ק"ק 'עדן', וחתניו הרבנים.

הכל תיארו את הקשר העמוק שהיו להם עם הרב המנוח, ועמדו על גאונותו העצומה בתורה, וכיצד השכיל בעצת רבו לרדת אל העם ולקרב יהודים אל אביהם שבשמים.

הותיר אחריו את רעייתו, חתינו תלמידי חכמים חשובים ומרביצי תורה, וכל יוצאי חלציו כולם זרע ברך ה'.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!