האופוזיציה והתקשורת לא ייתנו לממשלה רגע של שקט / ידידיה מאיר

1. "איזו גאולה שחזרת משדה הקרב הפוליטי להאיר את התדרים היפים", כתבה לי קוראת נאמנה בתגובה לטור האחרון על הקשר המרגש של ליהיא לפיד עם סבה הגדול, הרב עמיאל, רבה של תל אביב. והוסיפה: "וכל הכבוד על הלחימה חסרת הפשרות. עת להילחם ועת לאהוב".

תודה על התגובה המחזקת. על הרישא וגם על הסיפא. אבל לצערי מוקדם לחגוג את חזרת הלוחמים בשלום משדה הקרב הפוליטי. המלחמה נמשכת במלוא עוזה. נכון, לכאורה המערכה הוכרעה בניצחון ברור. וההיסטוריה מלמדת שניצחונות ברורים מקנים שקט ושלווה. מי רוצה להישאר בשדה הקרב? אף אחד. בטח לא הצד המפסיד. אבל הפעם הסיפור שונה. הארץ לא תשקוט ארבעים שנה וגם לא ארבע שנים. כאן היריב המובס ממשיך לירות אש תופת. עת להילחם ועת להילחם. לא בגלל שיש לו סיכוי לנצח. הסיכוי שלו הולך ופוחת עם כל משמרת במחלקת היולדות של מעייני הישועה ושערי צדק.

הדבר היחיד שנותר לו לעשות כדי להגדיל איכשהו את המחנה שלו הוא ליצור פה תחושת כאוס: נתניהו הורס את המדינה. נתניהו מוכר את המדינה. נתניהו מפרק את משרד החינוך. נתניהו חלש ונסחט כי מעניין אותו רק המשפט שלו. השיטה הזאת הצליחה להוריד את נתניהו ואת הימין מהשלטון (לזמן קצר, ברוך ה'). היא הצליחה להעביר אנשים תמימים מגוש הימין לגוש השמאל באמצעות הצבעה לגדעון סער. הקמפיין עבד עליהם. ובמובן מסוים הקמפיין הזה עבד גם על אנשים בגוש הימין, שהמשיכו להצביע לימין אבל אמרו: די, נמאס כבר מכל היום ביבי ביבי. בואו נשים את ישראל כץ בראש גוש הימין ויהיה פה שקט.

ואז הגיעו הבחירות האחרונות, עם התוצאה הברורה כל כך, אבל השקט לא הגיע. והוא גם לא יגיע. תשכחו מזה. הרעש צפוי רק להתגבר. וכדאי שתתחילו להתרגל. תקנו אטמים טובים. זה עתיד ללוות אותנו בעזרת ה' ארבע שנים מלאות. כי זאת האסטרטגיה של קברניטי השמאל, ברמה הלאומית וגם ברמה המקומית. לעורר סכסוכים בין ימין לשמאל. בין דתיים לחילונים. הדתה. הדרה. כל המילים המפחידות שהם פיתחו במעבדות שלהם והצליחו להחדיר לעברית המדוברת. הם אלופים בזה. בליצור מצג שווא כאילו הכול פה בוער. שמתם לב כמה פעמים ביום אתם נתקלים במילה "כאוס"? היא נכנסה פה חזק מאוד לאחרונה. היא ממש להיט. וזה לא במקרה כמובן. אם הכול פה כאוס, אז חייבים להחליף את השלטון. דחוף. אפילו שרק לפני רגע היו בחירות והעם אמר את דברו. אז מה. אל יאוש, יהודים. עוד מעט יהיה כאן כאוס גדול והעם ישתכנע להצביע למישהו אחר. ואגב, זאת האסטרטגיה של השמאל גם ברמה העולמית. זה מגיע משם. לפרק, לסכסך, עולם שמרן עדי יסוד נחריבה.

2. בוויכוח הפוליטי האינסופי כל צד מצטט טוקבקים אלימים וגסי רוח של אנשים מהמחנה השני כדי להוכיח עם מי יש לנו עסק. זה לא הוגן כי על כל בהמה שמאלנית אפשר למצוא גם בהמה ימנית, וכן להפך. הרשתות הוציאו מאנשים מסוימים בשולי המחנה, בשולי המחנות, זוהמה נוראה. אבל מה בינה ובין הרוב המנומס? לכן אני לא נוהג לצטט קיצונים אלמונים. רק אנשים מכובדים עם שם, עם פנים ועם רזומה מפואר.

נתחיל ביהודי בשם דן חלוץ. טייס קרב מוערך, מפקד חיל האוויר, רמטכ"ל צבא הגנה לישראל, שאמר השבוע בריאיון לכאן רשת ב' כך: "יש כתובת אחת לכל הכאוס, וזה הנאשם שמיועד לתפקיד ראש הממשלה. הוא נוהג מבחינתי ובראייתי כמו נאשם נמלט שמתנקש ברכבי המשטרה שמנסים לחסום את דרכו, ובסוף יוצא מהדלת וירוץ בשדות עד שהוא יילכד. בנימין נתניהו יוביל לזה שיהיה פה מרי אזרחי. הנאשם נתניהו נושא באחריות ל'חארדיסטן' שאנחנו הולכים לראות. מה ההבדל בין משמרות הצניעות של החרדים לאלו באיראן? אין שום הבדל. מה ההבדל בין אייתולה דובר פרסית לדובר עברית?". וואלה.

והנה עוד רמטכ"ל לשעבר, משה יעלון, בריאיון לרדיו 103: "אנחנו נמצאים פה במצב כאוטי... הכול נובע מזה שיש לנו ראש ממשלה שמ־2017 מוכר את המדינה לצרכים שלו כדי להימלט מספסל הנאשמים". בהמשך הריאיון האשים יעלון את נתניהו במהומות שומר החומות. מה גרם לאירועים לפרוץ? האלימות הרצחנית בערים המעורבות? ירי רקטות על ירושלים? זה אולי מה שאתם חושבים. אבל מה אתה מבינים בביטחון? "כשנתניהו הבין שהולכת לקום ממשלה שהולכת להחליף אותו, שקמה בסוף, אז הוא חשב שאולי משבר ביטחוני יפתור את העניין", קבע בוגי.

ולסיום, הנה עוד איש צבא מוערך לשעבר. אלוף משנה במילואים, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, השר עֹמר בר לב. בריאיון לאותה תחנה הוא מאבחן: "בשבועות האחרונים אנחנו רואים גל של אלימות בכבישים, במגרשי המשחקים, על נהגי אוטובוסים. חלק מזה זה מספר המנדטים שקיבלה הציונות הדתית, אותם 14 מנדטים". שימו לב: זאת לא האלימות נגד ערבים שמגיעה בגלל הימין. להאשמות האלה אנחנו כבר רגילים. זאת האלימות באופן כללי, בכבישים, במגרשי הכדורגל. טוב שהוא לא אמר שהאלימות במגרשי הכדורגל בשבת מתחילה בציונות הדתית.

3. היה אפשר להסתפק בתחושות חמלה מול מה שיוצא מהפה (אני עדיין מחפש לזה שם) של כל הלשעברים האלה. לא צריך להיות פסיכולוג עם התמחות בתחום הפנסיונרים של מערכת הביטחון כדי להבין שאנשים שכל חייהם היו רגילים להוריד פקודות ושכולם יצדיעו להם, מתקשים להתרגל לפרק בחייהם שבו גם הצבא נגמר וגם החיים הציבוריים באזרחות נגמרו. אז הם מוציאים את זה על ביבי. האיש שבגיל 73 מתחיל פרק חדש ומשמעותי בחייו. או על כל מחנה הימין ש"משתלט" להם עכשיו על הצבא ועל המשרד לביטחון פנים. אבל כשהמרירות הזאת, והתסכול, והשנאה החולנית, קונים שביתה בלב ההמונים, זה כבר משהו אחר. וזה לצערנו מה שקורה. איכשהו זה תופס, זה מתיישב על הלב. רבים בימין הגיבו בגיחוך על דבריו של גדי איזנקוט שהוא יצא לרחוב בראש מיליון מפגינים. הרי הוא לא הצליח להוציא אנשים להצביע למפלגה שלו, אז לרחובות? מי רואה אותו יוצא ויוצא?

אבל אני אומר: אל תגחכו. כלומר, תגחכו, זה באמת מצחיק, אבל זה יקרה. מיליון איש יצאו פה לרחובות. זה לא יקרה בשבוע אחד אבל זה יקרה. הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים. מחנה השמאל חייב איום דמיוני כדי להתאחד סביבו בהמוניו. זה מה שנותן להם תחושה טובה כזאת. הנה, אנחנו אזרחים טובים. אנחנו שונאים.

4. אני יודע את זה בבירור כי ראיתי איך זה קרה בבלפור שלב אחרי שלב. כתושב האזור הייתי שם ממש ביום הראשון. בעצם לפני היום הראשון. בגלל הקורונה התפללנו בגינה ציבורית ברחביה. באחד הערבים, הסתובבתי קצת בין מנחה לערבית ברחובות הסמוכים, ואז ראיתי מול בית ראש הממשלה קומץ מפגינים באוהל קטן. אתם יודעים, כמו שתמיד יש מול בית ראש הממשלה. אבל הפעם הייתה שם גם ניידת שידור והיה שם גם כתב שעמד ודיווח למהדורה שעכשיו יש פה מפגינים בודדים אבל מחר יהיו פה אלפים. האם הוא דיווח על המציאות או יצר אותה? תחליטו אתם, אבל למחרת היו שם אלפים. ומאז כבר לא הסתפקו בניידת שידור אחת ובכתב אחד. נפתחו אולפנים, נערכו משדרים מיוחדים בכל מוצאי שבת. ואז הגיעו עשרות אלפים.

ראיתי מקרוב את האבולוציה של המחאה הזאת: זה התחיל באנשי קצה כמו סדי בן שטרית ואמיר השכל ובני גילם וסגנונם, המשיך בצעירים אנרכיסטים שחברו להפגנה עם קריאות לאלימות ועם נסיונות לפרוץ מחסומים ולהתעמת עם שוטרים, ואז קרה דבר שהדהים אותי: ראיתי במו עיניי איך אלפי אנשים טובים, מה שנקרא מלח הארץ, עולים בהמוניהם לירושלים בכל שבת עם מבט של "אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת" בעיניים. הם האמינו בזה בכל ליבם. והם לא באו לבד. הם הביאו איתם גם את הנכדים כדי שילמדו שיעור בדמוקרטיה.

ואז נפלה הממשלה. וכל האנשים האלה שנסעו כל הדרך לירושלים בכל שבת כדי להפגין נגד השחיתות של נתניהו הכתירו עליהם את בנט עם השישה מנדטים כראש ממשלה, בשותפות האחים המוסלמים. והשקט חזר לשכונה.

5. עכשיו זה הולך לחזור. אני מריח את זה. שימו לב איך בכל ריאיון, ואפילו בכל דיווח עיתונאי על הקמת ממשלה, שותלים את הביטוי "לצאת לרחובות". אומרים את זה אפילו יותר מאת המילה "כאוס".

ואפרופו שיח: התואר שהם הדביקו בהצלחה לנתניהו היה "מפלג ומשסה", נכון? ואם תשאלו למה, יגידו לכם שנתניהו לחש באוזנו של הרב כדורי ש"השמאל שכח מה זה להיות יהודי". אתם יודעים מתי זה היה? בשנת 97'! אגב, המשפט המלא היה "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים. הם חושבים שאם ניתן לערבים חלק מהארץ הם ידאגו לנו”. כלומר נתניהו לא אמר או רמז שהשמאל לא יהודי, חלילה, אלא רק טען שהשמאל שכח שיהודים הם נרדפים ואי אפשר לסמוך על האויב. ומאז ניתן לו התואר הזה "מפלג ומשסה". ועכשיו, קחו בבקשה את כל ההתבטאויות של נתניהו במשך 25 השנים שחלפו מאז - שום דבר לא מתחיל להתקרב למה שלפיד אמר כאן בשבוע האחרון. מעולם לא היה פה איש ציבור, מימין ומשמאל, שפילג ושיסה כמו לפיד.

שמעתם את הנאום שלו ביום הזיכרון הממלכתי לדוד בן גוריון? הוא היה הכול חוץ מממלכתי. "זו ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי, אבל רוצה להרוס את הדמוקרטיה... אני מבקש את סליחתך, דוד, על מה שקורה פה בימים אלה".

האמת, אני לא בדיוק מבין למה לפיד פונה לראש הממשלה הראשון בשמו הפרטי. לא נראה לי שזאת רמת היחסים ביניהם. בן גוריון זה לא תמיר והלהקה. אבל עזבו את זה. זה היה כרגיל נאום כאילו־מרגש, אבל בפועל מלא שנאה והשמצות ושלילת לגיטימציה מיותר מחצי מהעם.

6. ואז, כמה ימים אחר כך, פרצה "סערת אבי מעוז". ושם לפיד לא רק הסית ושיסה אלא ממש המריד. ראש ממשלה מכהן, מוציא מכתב רשמי ובו הוא קורא לראשי רשויות ולמנהלי מוסדות חינוך לא לשתף פעולה עם הממשלה הנבחרת. ואחר כך מאיים בנאום מלא פאתוס וכאוס: "נתניהו, אם אתה חושב שמה שאמרתי בימים האחרונים הוא המרדה, יש לי חדשות בשבילך. עוד לא ראית כלום. רק התחלתי". ואני מאמין לו.

זוכרים איך כמה ימים לפני הבחירות עשו קמפיין על הראש של נתניהו שהולך להפסיד בבחירות, אבל לא יעביר את השלטון בצורה מסודרת בדיוק כמו שהיה עם טראמפ בגבעת הקפיטול? אז זה בעצם מה שקורה עכשיו עם השמאל. אני מגזים? תקראו את ההמלצה של יושב ראש לשכת עורכי הדין אבי חימי לשופטים שלא לשתף פעולה עם שינוי שיטת הסניוריטי. תשמעו את הדברים של ליברמן על מרד המיסים בעקבות התקציב לחרדים. ותראו את הקריאה של יותר משבעים ראשי הרשויות שהודיעו שלא ישתפו פעולה עם המדיניות של אבי מעוז.

7. אבל מילא. כל אלה פוליטיקאים. כל אחד והאינטרס הציני הקטן שלו. מה שבאמת מפחיד זה לראות באיזו קלות גם אנשים מן השורה קונים את ההסתה וההמרדה הזאת. לא פחות מ־230 מנהלי בתי ספר ו־760 מורים לאזרחות חתמו השבוע על מכתב שנשלח לנתניהו ובו הם מכריזים שלא ייתנו "לעמדות חשוכות להשפיע על סדר היום". והם מוסיפים: "לא נקבל בשתיקה הנהגה חינוכית שתקדם בחקיקה ובמעשה פעולות אנטי־דמוקרטיות, הפוגעות בזכויות אדם. נמשיך לחנך את תלמידינו לאור ערכים ליברליים, הומניסטיים ודמוקרטיים, גם מול ניסיונות להצר את צעדינו ולכבות את אורם". תגידו, אתם לא קולטים שבמכתב הזה אתם הכי לא דמוקרטים, הכי לא הומניסטים והכי לא ליברלים (וסליחה אם שכחתי משהו)? היו פה בחירות חופשיות, העם אמר את דברו, הממשלה עוד לא קמה בכלל, אבל כן, היא תקום בסוף, ותיישם את המדיניות שבשבילה נבחרה. ככה זה בכל הדמוקרטיות בעולם. מה אתם מלמדים שם בשיעורי אזרחות אם לא את זה?

ותגידו, עד היום בכלל שמעתם על היחידה הזאת במשרד החינוך, גפ"ן, שאתם פתאום נחרדים מהעובדה שהיא עוברת למעוז, הדמון החדש שלכם? ולמה כל כך קל לשווק לכם אויב? באיזה רגע בדיוק החלטתם לעבור מ"רק לא ביבי" ל"רק לא אבי"? נכון, יש לו זקן גדול, כיפה גדולה וחולצה גדולה. אז מה.

ולמה בעצם אסור לו בעצם להחזיק בעמדה שהיא לא העמדה שלכם? זה לא חוקי? זה סיבה למרד? ומה ההיסטריה? האיש שנים בשירות הציבורי. הוא היה מנכ"ל משרד הפנים (בממשלת ברק!) ומנכ"ל משרד הבינוי והשיכון. אז אולי תחכו שנייה עם הכאוס שלכם עד שהוא ייכנס לתפקיד?

בסופו של דבר מכל מה שקורה כאן במערכת הפוליטית בשנים האחרונות, זה הכי מדאיג. הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר להסית ולהמריד ציבור אינטליגנטי ושוחר טוב, אבל עם אפס ביקורתיות, היא פשוט מייאשת. ואיך אמר לפיד? זאת רק ההתחלה. קניתם אטמים?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!