תושבי חרסון חוגגים את השחרור ומתארים את הטראומה
לאחר יותר משמונה חודשים של כיבוש, העיר חרסון שוחררה והתושבים יצאו לרחובות וחיבקו את החיילים האוקראינים. אנשים רבים דיברו על חיפושים שרירותיים, מעצרים, עינויים והיעלמויות של אזרחים. "החיים תחת כיבוש היו איומים"
- יענקי פרבר
- י"ט חשון התשפ"ג
מאות אנשים הציפו את הכיכר המרכזית של העיר חרסון ביום שבת, פחות מ-24 שעות לאחר שאחרוני החיילים הרוסים ברחוב עזבו. הרוסים נמלטו והביכו את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. עשרות צעירים עמדו על גבי מכוניות והניפו דגלי אוקראינה.
"אנחנו כל כך שמחים, למרות כל המאבקים שלנו", אמרה אולגה בת 56, שעמדה עם דמעות בכיכר המרכזית. "עברנו כל כך הרבה, אבל נבנה מחדש". עבור אחרים בחרסון, ההתמודדות קשה יותר מכדי להניח הכול בצד ולהמשיך הלאה, והיה ברור שרבים רק התחילו להתמודד עם הטראומה, כולל מותם והיעלמותם של יקיריהם, כך מדווח ה'וושינגטון פוסט'.
אנשים רבים דיברו על חיפושים שרירותיים, מעצרים, עינויים והיעלמויות. "החיים תחת כיבוש היו איומים", אמרה טטיאנה פומינה, בת 58. "זה היה כמו לחיות במחנה ריכוז. מעולם לא היינו חופשיים. לרוסים היו רובים, ואף פעם לא ידעת מתי הם יבואו לקחת אותך".
פומינה ספרה שהיא חולה בסרטן ונזקקה לכימותרפיה, אך לא הצליחה לקבל טיפול במשך יותר משמונה חודשים. "בבית החולים שלנו, כדי לקבל כל סוג של טיפול תצטרך להראות דרכון רוסי", אמרה. "אחרת לא היו לך שום זכויות".
ולרי, שוטר צבאי בן 20, סיפר כי המשטרה הצבאית הרוסית ערכה חיפוש בביתו באביב בזמן שהיה בעבודה ומצאה את תעודת הזהות הצבאית שלו. לאחר מכן הגיעו לעבודתו ועצרו אותו. הוא נלקח לבסיס הפדרלי הרוסי, שם כיסו את עיניו, הוא הוכה וקיבל מכות חשמל במשך שבוע כשהרוסים ניסו לחלץ ממנו מידע.
"כשהם לקחו אותי חזרה הביתה, לא יכולתי לדבר במשך שבועיים", אמר ולרי, שלא מסר את שם משפחתו. "חשבתי שאני הולך למות שם". העיר חרסון הייתה ללא מים זורמים במשך ארבעה ימים וללא חשמל במשך שבוע, כך אמרו התושבים. הטלפונים הסלולריים היו חסרי תועלת. "חיכינו כל כך הרבה זמן שזה יקרה", אמר אנדריי פיידורוב, בן 23, כשעמד על גבי רכב שטח שחור, מניף דגל אוקראיני. "תמיד האמנתי שזה יקרה", אמר על השחרור, "עד הסוף".
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות