לא רק מוות: האם אופטלגין אכן מסוכן?

ישראלים רבים נחרדו השבוע לשמע הבשורה הקשה על מותה של הנערה לירון ז'זטי ז"ל בת ה-19 בבית החולים וולפסון בחולון לאחר שבסך הכל נטלה אופטלגין לשיכוך כאבים. רבים תהו עד כמה זה שכיח למות מנטילת התרופה והאם היא אכן מסוכנת, מסתבר שרק בישראל התרופה נמכרת ללא פיקוח ללא מרשם רופא וניתנת לכל דורש בבתי המרקחת וזאת למרות שיש לה תופעת לוואי שעשויות לפגוע במערכת החיסונית ועד למוות רח"ל.

במאמר שפרסמה ד"ר מעין ברנע-זהר ממכון דוידסון כבר בשנת 2017, היא סקרה את הנושא בהרחבה וכך כתבה:

אופטלגין הוא השם המסחרי של דִיפִּירוֹן/מֶטָאמִיזוֹל, משכך כאבים המצוי בשימוש נרחב מאז 1922 כתרופת קו ראשון לטיפול בכאב ברחבי העולם. בארץ הוא אף נמכר כתרופה ללא מרשם.

במטה-אנאליזה שהתפרסמה בשנת 2015 וסקרה מחקרים שבדקו את תופעות הלוואי בשל שימוש קצר טווח (עד שבועיים) בדיפירון בהשוואה למשככי כאבים אחרים לא נמצא הבדל בשכיחות תופעות הלוואי בהשוואה של דיפירון לפָּרָצֶטָמוֹל (אקמול), לאספירין, לנוגדי דלקת לא סטרואידיים, וגם לפלצבו.

עם זאת, כמה מדינות בהן ארה"ב, בריטניה ושבדיה אסרו על השימוש בדִיפִּירוֹן בשל חשש מתופעת לוואי חמורה הנקראת אַגְרָנוּלוֹצִיטוֹזִיס – ירידה חריפה במספר תאי הדם הלבנים ופגיעה קשה במערכת החיסון החושפת את הלוקים בה לסיכון מוגבר לזיהומים. אגרנולוציטוזיס יכולה להיגרם גם משימוש בתרופות אחרות, כולל אנטיביוטיקה, נוגדי דלקת לא סטרואידים, תרופות לטיפול באפילפסיה ועוד. אין טיפול של ממש לאגרנלוציטוזיס, הרופאים מתמקדים בהפסקת הטיפול התרופתי החשוד כגורם לבעיה, ספירות דם חוזרות למעקב אחר מצבם של תאי הדם הלבנים וניסיון למנוע זיהומים, בדרך כלל בעזרת טיפול אנטיביוטי.

הדיווחים על השכיחות של אגרנלוציטוזיס בעקבות שימוש בדיפירון שונים מאוד ברחבי העולם, ואולם המספר שאליו מקובל להתייחס הוא חולה אחד למיליון משתמשים בתרופה בשנה. אישוש לנתון הזה מגיע מגרמניה, שבה הוגבל השימוש בדיפירון ב-1987 כתרופה במרשם רופא בלבד, אך לאחר ירידה זמנית ברישום התרופה חלה עליה ניכרת בשימוש בה בעשורים האחרונים. זה הוביל לבחינה חוזרת של הנושא ופרסום נתונים עדכניים על אגרנולוציטוזיס שנגרם לאחר שימוש בתרופות. אחד הנתונים המעניינים שעלו הוא שאגרנולוציטוזיס הופיעה יותר באנשים שנטלו את התרופה לפי שיקול דעתם, בלי פיקוח רופא.

אף על פי שמדובר על תופעת לוואי חמורה ומסוכנת, הרי שהיא נדירה מאוד. משככי כאבים אחרים יכולים גם הם לגרום לתופעות לוואי, לאו דווקא כה נדירות. נוגדי דלקת דוגמת איבופרופן (אדוויל/נורופן) ידועים כמעלים את הסיכון לדימום במערכת העיכול בעוד שפרצטמול עלול לפגוע בכבד.

לסיכום, כאשר יש צורך במשכך כאבים, מומלץ להיוועץ ברופא ולהתאים את סוג התרופה, המינון ומשך הטיפול באופן שיקטין את הסיכון לתופעות לוואי לא נעימות ואף מסוכנות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!