מה עשו חבריו? השוער שהמשיך לשמור לאחר הפסקת המשחק

בחודש דצמבר 1937, בעקבות ערפל כבד, נעצר למשך שישים דקות משחק הכדורגל בין קבוצת צ'לסי נגד צ'רלטון אתלטיק, באיצטדיון סטמפורד ברידג' בלונדון.

שוער קבוצת צ'רלטון, סם ברטרם, המשיך לעמוד ולשמור בשער של קבוצתו עוד כ-15 דקות, בלי לדעת בכלל שהמשחק הופסק, כיוון שבעקבות צעקות של הקהל מאחוריו הוא לא שמע את שריקת השופט והיה בטוח שקבוצתו עדיין בהתקפה באזור השער של קבוצת היריב.

הוא עמד בשער עם הידיים קדימה, מוכן להגן מפני כל כדור, ורק כעבור 15 דקות שוטרי האצטדיון ניגשו אליו והודיעו לו שהמשחק הופסק וכולם כבר ירדו מהדשא. ואז הוא אמר את מילותיו המפורסמות: "כמה עצוב שהחברים שלי שכחו אותי, בזמן שאני שמרתי על השער שלהם". הוא עשה עבורם, אבל הם לא זכרו אותו.

בפרשת השבוע מודיעים לאברהם אבינו שלוט בן אחיו הרשע, נפל בשבי. הוא לא עשה חשבון, "למה שאני אלך ואסכן את חיי בגללו, מה הוא עשה עבורי? הוא בחר לגור בסדום, מקום של רשעים, זו הייתה הבחירה שלו שיאכל את דייסה שהוא בישל". ממש לא, לא רק שאברהם אבינו לא מפקיר אותו, אלא הוא עוד יוצא למלחמה, תוך סיכון חייו, כדי להצילו.

ב"מגרש החיים", אל תשאירו אנשים לבד. לפעמים במצבים של "ערפל", כל אחד מאתנו דואג לעצמו ושוכח את השני.

הבה ננסה להפך - לשים את הצרכים של השני לפני הצרכים שלנו. לא להתרכז כל הזמן במה אני לא מקבל, אלא במה אני יכול לתת. כמו שהיה נוהג הרב דסלר לומר לזוגות צעירים: "היזהרו, יקרים, שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה. ודעו, אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, הנה כבר אושרכם מכם והלאה" (הרב דסלר, מכתב מאליהו חלק א').

חבר אמיתי הוא זה שמבין את העבר שלך, מאמין בעתיד שלך, ויודע להכיל אותך בהווה, בדיוק כפי שאתה.

אחרי שבוע של בחירות, הבה נחבק בחזרה, נאמין יחד, ולא נשאיר אף אחד מאחור.

שבת שלום.

שלכם, יצחק פנגר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!