הרב שאול יורוביץ': טוב מאוד זה יצר הרע

ביום השישי לבריאת העולם, לאחר שבכל אחד מהימים כתוב שה' ראה את אשר עשה כי טוב הוא (מלבד יום שני והוכפל בשלישי לצורך כך פעמיים כי טוב) התורה מוסיפה ואומרת: (בראשית א לא) "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד"

חכמינו ז"ל במדרש רבה (בראשית פרשה ט ז) התייחסו לתוספת זו של "טוב מאוד", זה לשון המדרש: "רב נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר הנה טוב מאד זה יצר טוב והנה טוב מאד זה יצר רע, וכי יצר הרע טוב מאד אתמהא אלא שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית וכו'...

ובהמשך שם דרשו עניין זה כמעט על כל הדברים השליליים בבריאה ובהם גהינום ייסורים ומלאך המוות ועוד (עיין שם), שכל אלו נכללים בפסוק זה של "טוב מאד", והרי שהם ה'טוב מאוד' אשר בבריאה.

ספרי הפנימיות מרבים לעסוק בדבר זה מה פשר הטוב הנמצא דווקא בבחינות קשות אלו, ומובן שזהו עניין עקרוני שיש להעמיק בו. אך באופן כללי היוצא מדברי רבותינו הוא שכל התפתחותו והתקדמותו של האדם לטוב, הוא דווקא על ידי הניסיונות והקשיים, שעל ידי זה שמתעוררת התנגדות לאיזה דבר על ידי זה דווקא מתעורר החלק הטוב להתגבר עליו, וכך נמצא האדם הולך ומתעלה, ולולי הניסיונות אשר האדם מתנסה בהם היה נשאר עומד במקומו.

למרות האמור, עדיין אין זה מתיישב דיו בפשוטו של מקרא, קשה מאוד לפרש 'טוב מאוד' על דברים שליליים אלה, ננסה לבאר העניין בכמה רבדים.

בפשטות אפשר לבאר כך, הרי כל דבר לאחר הגיעו לשיא גילוייו, הרי הוא הולך ופוחת אל ההעדר, אם כן פסוק זה שנאמר אחרי שכל הבריאה כבר נבראה חכמינו ז"ל מפרשים שהוא מתייחס לשלב הזה של הבריאה כאשר הדברים פוחתים והולכים, הפסוק עוסק במה שבא אחרי הטוב שהוא ה'מאוד' כלומר היעדרותם הצפויה לאחר מכן, ובחינה זו כוללת את מלאך המוות ויצר הרע וגהינם וכו'.

במבט מעמיק יותר ניתן לראות הדברים כך, דברי הכתוב "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" הוא בנוסף למה שכתוב בכל יום על הבריאה של אותו היום שהוא טוב, אם כן נמצא שפסוק זה של "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה" מתייחס לכל הבריאה שנבראה בששת ימי המעשה כאחד, וכולל את כל מה שנברא בהם שהם טוב מאד, וכמו שהכתוב אומר בעצמו "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה".

והנה כל הבריאה כאחד מתוך שהיא מורכבת מדברים שונים, שהם אור וחושך, ימים ויבשה, וכן הלאה, הרי שיש בה ניגודים רבים, וכשהכתוב אומר וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, הנה הוא כולל את כל אלו הניגודים, ועליהם כאחד הוא אומר שהם טוב מאד. נמצא הוא כולל בזה את מצבי ההתנגדות הנוצרים בהיפגשם זה עם זה, שהרי הוא מדבר עליהם בכללות, ועל אלו ההתנגדויות הוא אומר שהוא טוב מאד.

ואם כן פשוטים ומבוארים דברי המדרש, שמה שכתוב והנה טוב מאד, מכוון כנגד יצר הרע, שהרי מצבי ההתנגדות והקושי, הם בחינת יצר הרע, וכן ייסורים ומלאך המוות נכללים בפסוק זה, שכל אלו הם מצבי התנגדות וקושי הנוצרים מחמת חיכוך בין הכוחות השונים שנבראו.     

בדרך פשוטה נוספת ניתן לומר שעצם האמירה בכל יום על מה שנברא באותו היום כי טוב עדיין אין בזה שום התייחסות אל הרע, אך כאשר הוא מוסיף ואומר ש'הכול' הוא טוב מאוד בהכרח בא לרבות דברים שבמבט ראשוני טובתם לא בהכרח ברורה, ומזה אנו למדים שגם מה שנראה כרע הוא טוב, וזו דרשת חז"ל טוב מאוד שגם אותן מציאויות הנראות כרע גם הן בבחינת טוב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!