י"ג חשון התשפ"ה
14.11.2024
היום שאחרי אבו מאזן

ה'גארדיאן': הרשות הפלסטינית פועלת עם ישראל כדי לדכא את הפלסטינים

מה יקרה כשאבו מאזן יעזוב את תפקידו? עיתון ה'גארדיאן' הבריטי בסקירה על יושב ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן. העיתון עושה סדר מה יקרה ביום שהוא כבר לא יהיה נשיא. למפלגת הפתח של אבו מאזן רצופת שחיתות, יש מעט תמיכה בקרב הדורות הצעירים; והרשות שהוא מפקח עליה פועלת עם ישראל כדי לדכא את עמו

ה'גארדיאן': הרשות הפלסטינית פועלת עם ישראל כדי לדכא את הפלסטינים
אבו מאזן צילום: פלאש 90

בינואר 2005, אבו מאזן, אז בן 70, פתח בקמפיין שלו לנשיא הרשות הפלסטינית, בהגיעו לעיר ג'נין, הוא הועלה על כתפיו של קהל נלהב שמנה כ-10,000 איש. אמנם לא כריזמטי כמעט כמו קודמו, יאסר ערפאת , שמת חודשיים קודם לכן, אבל עבאס התקבל בברכה כרפורמטור ואיש של שלום.

אבו מאזן, זכה בתפקיד הנשיא ברוב משמעותי כמה שבועות לאחר מכן. כאדריכל מרכזי של הסכם אוסלו (שהביא למותם של 2000 ישראלים), זכייתו שימחה את הישראלים והאמריקאים: בניגוד לערפאת, אבו מאזן גינה בקול רם את האלימות הפלסטינית 'האינתיפאדה השנייה'.

עתידו, ושל פלסטין בכלל, הבטיח הרבה. אבל שנה בלבד לאחר מכן, בגלל מאבק פנים של מפלגת הפתח על רשימות המועמדים, ניצחה התנועה האסלאמית חמאס בבחירות לפרלמנט, והובילה למלחמת אזרחים קצרה שבה איבדה הרשות הפלסטינית את השליטה ברצועת עזה. שאר כהונתו הארוכה של עבאס דומה לזו של אוטוקרטית אזורית סטריאוטיפית, שנחושה להיאחז בשלטון.

כמעט שני עשורים לאחר מכן, הסכם אוסלו אינו מתייחס עוד למציאות הפוליטית בשטח. למפלגת הפתח של אבו מאזן רצופת שחיתות, יש מעט תמיכה בקרב הדור הצעיר, והרשות שהוא מפקח עליה פועלת עם ישראל כדי לדכא את עמו, כך כותב ה'גארדיאן'.

כוחות הרשות הפלסטינית רודפים מנהיגי איגודים, פעילים, עיתונאים ואפילו אזרחים מן השורה שמעזים לכתוב פוסטים ביקורתיים ברשתות החברתיות, במהלך השנים אבו מאזן ביסס בהתמדה את השליטה בגופים מוסדיים והשבית את הפרלמנט הפלסטיני. סמכויות החקיקה שלה הועברו אליו רשמית ב-2018, מה שהקל על מינוי בעלי ברית לתפקידי אש"ף בכירים.

הנשיא הוא כעת בן 87, ובריאותו רופפת. הוא מעשן כבד, הוא אושפז בבית החולים פעמיים הקיץ, ומדי פעם האינטרנט מפיץ שמועות על מותו. החבר האחרון שנותר בחיים מדור המייסדים של התנועה הלאומית הפלסטינית אש"ף, כפי שניסחו זאת הביוגרפים שלו , אבו מאזן "חי את ההיסטוריה של עמו", מותו יסמן רגע משמעותי בסיפור הפלסטיני.

עם זאת, מה שמגיע אחר כך זו שאלה מעיקה. 16 שנים לא היו בחירות פלסטיניות, ואבו מאזן מעולם לא מינה יורש רשמי. מעטים מאמינים בהסכם שתווך באלג'יריה בשבוע שעבר לקיום בחירות לחקיקה ולנשיאות בתוך שנה, לשכת הנשיא לא הגיבו למספר בקשות של ה'גארדיאן' לראיון.

כעת, בדמדומים של שלטון מאכזב, עדיין לא ברור מה יקרה בימים ובשבועות שלאחר מותו. כמה תרחישים - חלקם אלימים - עלולים להתרחש, ולהרחיק את המדינה הפלסטינית עליה נאבק. "העניין באבו מאזן הוא שהוא אדם עם רגשות קיצוניים. הוא אהוב מאוד והוא שנוא מאוד. זה התכונה הכי חשובה שלו, זה מה שמגדיר אותו", אמר נאסר אל-קדווה, שהודח מהוועד המרכזי של פתח בשנה שעברה לאחר שקרא תיגר על אבו מאזן בבחירות שבוטלו ב-2021.

אבו מאזן נולד ב-1935 בגליל למשפחה מהמעמד הבינוני הנמוך שברחה לבירת סוריה דמשק ב-1948 לאחר הקמתה של ישראל. הוא למד משפטים ועבד כמורה לפני שעבר בשנות ה-50 לעבודה בשירות הפלסטינים בקטאר, שם הכיר את ערפאת והתערה במפלגת הפתח ובאש"ף.

מאוחר יותר הוא סיים דוקטורט במוסקבה, וכתב תזה שהופרכה מאוד, שטענה כי הציונים שיתפו פעולה עם הנאצים במהלך השואה. והיה לכאורה סוכן ק.ג.ב בשנות ה-80, סגנון המנהיגות שלו היום מגיע בבירור מהמערכת הסובייטית.

דיפלומט ולא לוחם, אבו מאזן חי בדמשק עם אשתו ושלושת בניו במשך עשרות שנים, גייס כספים וטיפח את היחסים הבינלאומיים של אש"ף. הוא היה תומך של משא ומתן עם הישראלים, כמו גם לפתרון שתי המדינות, אך נדחק במידה רבה מהבמה הפוליטית לאחר הקמת הרשות ב-1994.

בהוראת ארה"ב, ערפאת הפך אותו בחוסר רצון לראש ממשלה בשנת 2003. לאחר מותו של בשנה שלאחר מכן, אבו מאזן היה במצב טוב להתמודד על הנהגת הרשות. כיום, שלטונו של אבו מאזן הוא רשת של סתירות. הוא אמן בתככים בתוך חוגי הפת"ח, הוא גם נהנה בדרך כלל מכבודם של עמיתים בינלאומיים, שעדיין משבחים את תפקידו המרכזי בהסכמי שלום בשנות ה-90.

בחברה הפלסטינית, לעומת זאת, הוא זוכה ללעג כבלתי מיומן ובלתי קוהרנטי. בישראל כבר לא רואים בנשיא הרשות שותף לשלום, אבל מכיוון שהוא מהווה מעוז נגד חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, הוא גם לא נתפס כאויב. "המשטר שלנו אינו מודל אפלטוני, אבל יש לכך סיבות רבות", אמר ג'יבריל רג'וב, מזכ"ל הוועד המרכזי של פתח ובן ברית קרוב של הנשיא. "אבו מאזן הוא המנהיג הפלסטיני היחיד עם לגיטימציה נבחרת ומנדט. הוא היחיד שיכול וצריך להוביל. המבקרים שלו משוחררים מהאילוצים שבהם הוא פועל".

במקרה של התפטרותו של אבו מאזן או מותו בתפקידו, לפי החוק הפלסטיני, אמור יו"ר הפרלמנט הפלסטיני להפוך לנשיא זמני ולהוציא צו בחירות תוך 60 יום. עם זאת, הפיצול של פתח-חמאס ב-2006 אומר שזה כמעט בלתי אפשרי, ואין מנגנונים מוסדיים ברורים לנהל את המעבר בצורה אחרת.

במקום זאת, צפוי כי חוסיין א-שייח', אשר מונה בחודש מאי למזכ"ל הוועד הפועל של הרשות הפלסטינית, ייכנס לתפקיד גם כנשיא הרשות וגם כנשיא אש"ף. הוא היה אחראי בעבר על התיאום עם ישראל, והואשם בשחיתות ובאשמות שונות, האשמות שהכחיש - האיש בן ה-60 אך אינו פופולרי מאוד.

בראיונות הוא אמר שצריך לבחור את המנהיג הפלסטיני הבא, אבל רק אם ישראל תאפשר לאנשים במזרח ירושלים להצביע, וזה לא סביר. הוא גם הדגיש את חשיבות היחסים של הרשות עם ישראל, וביקור בוושינגטון בתחילת החודש התפרש כגיבוי של הבית הלבן כיורשו של אבו מאזן.

ישנם עוד כמה מתמודדים על התפקיד העליון בתוך הפת"ח המסועף מאוד, ביניהם נאמנו של אבו מאזן, עבאס מג'ד אל-פראג', ראש שירות הביון הכללי, ומחמוד אלול, סגן יו"ר הפתח.

מועמד אחד נוסף, מרואן ברגותי, המרצה חמישה מאסרי עולם בכלא הישראלי, נותר פופולרי מאוד ברחוב הפלסטיני, והכריז שיתמודד על הנשיאות מתאו בבחירות שבוטלו ב-2021. מוחמד דחלאן, אויב נוסף שחי בגלות עצמית באבו דאבי, הפך לשחקן אזורי בעל השפעה רבה ומאמינים שהוא מקיים קשרים עם קבוצות חמושות הן בגדה המערבית והן בעזה.

מאבקי כוח בתוך המפלגה עלולים ללבות את גל האלימות הפוקד את הגדה המערבית, שבו מיליציות פלסטיניות יקחו חלק במהומות, מלחמת אזרחים נוספת עם חמאס, התקוממות בסגנון אביב ערבי נגד הרשות, או אינתיפאדה שלישית נגד ישראל, הן כל האפשרויות במקרה של מותו של אבו מאזן.

ישראל ערוכה לכל התרחישים הנ"ל, אם כי לפי הדיווחים לא נערכו תרגילים צבאיים מאז 2018. ה'גארדיאן' מצטט את 'ידיעות אחרונות' תוכנית של צה"ל, בשם הקוד "שקיעה" עוסקת בתוצאות המיידיות לאחר מותו של אבו מאזן, כולל פריסת כוחות גדולים ברחבי הגדה המערבית ופעולות פוטנציאליות להגנה על המתיישבים בשטחים.

תוכנית שנייה, המכונה "משחקי הכס", מיועדת למצב שבו קבוצות מיליטנטיות פלסטיניות יריבות ופלגים פוליטיים מנסים להשתלט על אזורים שונים בגדה המערבית.

גם אם המעבר לעידן שלאחר אבו-מאזן יהיה חלק, גם אם יתקיימו בחירות חופשיות והוגנות בזמן, שבהן ינצחו סיעות פת"ח או מפלגות פוליטיות חדשות, הממשל הבא יעמוד בפני בעיות גדולות. העמקת השסעים בפוליטיקה הפלסטינית, ואופי יחסי הרשות עם ישראל, הם נושאים שיישארו.

אבו מאזן יכול היה לתבוע את הירושה של הפרויקט הלאומי הפלסטיני כשנבחר ב-2005. מי שיחליף אותו יהיה מועמד מפלגתי שייאבק לאיחוד מחדש של הגדה המערבית ורצועת עזה. וכל עוד הפוליטיקה הישראלית ממשיכה לצעוד ימינה, חידוש תהליך השלום הוא חלום רחוק. סבלנות ויציבות, שימשו לא פעם כמנטרה הפוליטית של אבו מאזן. מורשתו המבוזבזת היא הוכחה מספיק שהיא כבר לא מתאימה למטרה.

אבו מאזן רשות הפלסטינית חמאס ארגון הפתח

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}