מעניין ולא ידוע: הסיפור המפורסם בגרסת הארנב

ישנו סיפור מפורסם - תחרות צב מול ארנב. הארנב נרדם, והצב התקדם לאט אבל בעקביות, ולבסוף ניצח. כולם מכירים את הסיפור מהצד של הצב, ומעלים על נס את ההתמדה והנחישות. היום תשמעו את הצד שאף פעם לא סופר, הצד של הארנב.

במהלך המרוץ, הארנב ראה שהוא עקף את הצב בהרבה, והחליט לשים את הראש לנוח למרגלות אגם, שכן מרוב התרגשות מהמרוץ, הוא לא ישן כל הלילה. הוא נרדם וחלם... בחלום הוא פגש תלמיד חכם זקן.

"מי אתה?" שאל הזקן.

"אני הארנב, אני משתתף במרוץ".

"למה?" שאל הזקן.

"כדי להראות לכל חיות היער, שאני המהיר ביותר".

"למה אתה רוצה להוכיח להם זאת?"

"כדי לקבל כבוד".

"האם אתה יודע מה השם של הצבי המהיר ביותר, או הפיל הגדול ביותר, שחי עשרות שנים לפניך?"

"לא", ענה הארנב.

"היום אתה מאותגר על ידי הצב, מחר זה יהיה הנחש, ואחר כך אולי הזברה. האם תמשיך להתחרות כדי להראות לכולם שאתה המהיר מכולם?"

"האמת שלא חשבתי על זה".

"מה אתה באמת רוצה?" שאל הזקן.

"אני רוצה שלווה. ליהנות מהדשא הירוק, להשתכשך באגם..."

"אתה יכול לעשות זאת כבר עכשיו. תעזוב את המרוץ. אתה היום פה, אבל מחר כבר לא..."

"ואז התעוררתי מהחלום", סיפר הארנב. "הברווזים באגם נראו לי מאושרים. הם הסתכלו עלי בתמיהה: 'אתה לא אמור להתחרות היום עם הצב?' נכון, אבל מצאתי מה שבאמת חיפשתי – את הרוגע והשלווה. בתקווה שמשהו עוד יום אחד יספר את הסיפור שלי: אולי הפסדתי במרוץ, אבל קבלתי במתנה את החיים!"

לפעמים אנו מרגישים שאנו במרוץ. במרוץ כנגד מי? מה אנו מנסים להוכיח? בסוכות לומדים לצאת מדירת קבע ולעבור לדירת ארעי, להבין שהכול ארעי בחיים.

הבה נבדוק, מה באמת אנחנו רוצים? מה באמת חשוב לנו? שלא נסתנוור מכל מיני רעשי רקע, או דמיונות שווא. וכידוע - כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו. ואיזהו המכובד? המכבד את הבריות.

שנזכה לכבד זה את זה, ולהתחרות פחות, ונגיע גם אנחנו לרוגע ולשלווה.

שבת שלום וחג שמח.

שלכם, יצחק פנגר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!