"רצחתי את בעלך": 22 שנים ללינץ' ברמאללה

ב-12 באוקטובר בשנת 2000 התקשרה חנה אברהם לבעלה יוסי, שגוייס ימים ספורים לפני כן לשירות מילואים. הימים היו ימיהם הראשונים של המהומות שהחלו ברחבי הארץ - ימי "האינתיפאדה השנייה".

אלו היו שעות הצהריים, ובבית משפחת אברהם האווירה הייתה מתוחה. בטלוויזיה החלו להישמע דיווחים על לינץ' שבוצע בחיילי צה"ל. דיווחים אלו הבהילו את חנה אברהם, שהחליטה להתקשר לבעלה, לברר מה קורה איתו ומה שלומו. חנה נפרדה מיוסי רק שעה וחצי לפני כן, וקיוותה לשמוע אותו שוב ולדבר איתו. אך בצד השני של הטלפון לא ענה יוסי. חנה ביקשה לדבר עם בעלה, אבל הקול שענה לה השיב בקור רוח ובאכזריות רבה: "רצחתי את בעלך לפני כמה דקות ברמאללה".

שער ידיעות אחרונות למחרת הלינץ

בדרך זו גילתה חנה אברהם כי בעלה הוא אחד מן החללים בלינץ' הנורא ברמאללה, שמראותיו המזעזעים נותרו חקוקים בראשם של תושבי ישראל עד היום.

בבוקר יום חמישי, ה-12 באוקטובר חזרו יוסי אברהם בן ה-38 מפתח תקווה וואדים נורז'יץ בן ה-35 מאור עקיבא מחופשה בת יום אותה בילו בבתיהם.

כשבוע וחצי לפני כן החלה האינתיפאדה השנייה, והיא זו שגרמה לגיוס השניים יחד עם חיילי מילואים נוספים. השניים היו בדרכם לבסיס, אך בכביש 443 שגו ועשו פנייה לא נכונה. הטעות, שעלתה להם בחייהם התבררה כדרמטית זמן לא רב אחר כך - כאשר הבינו השניים שנכנסו לרמאללה. עם כניסתם לעיר הפלסטינית החלו ערבים ליידות לעבר רכבם אבנים, וכעבור זמן מועט הגיעו שוטרים פלסטיניים לעברם.

אחד מאותם שוטרים, ראאד מוחמד ג'מאל שייח', סיפר לימים בראיון מתוך הכלא לכתב 'ידיעות אחרונות': "הלכתי אליהם. האוטו שלהם היה תקוע בפקק והם לא יכלו לנסוע קדימה או אחורה. דיברתי עם הנהג, שאלתי אותו 'מאיפה אתם?', והוא ענה בעברית שהם טעו בדרך והם רוצים להתקשר בטלפון. הבנתי שהם ישראלים ולא נתתי להם להתקשר... אמרתי לנהג 'עכשיו אנחנו עוצרים אתכם ולוקחים אתכם לתחנת המשטרה... בהתחלה הם לא הסכימו לצאת מהאוטו, אז שני שוטרים שמו להם את הרובים ליד הראש".

כשהרובים צמודים לרקתם, הובאו השניים לתחנת המשטרה המקומית - "אל בירה". בינתיים התקהל סביבם המון פלסטיני שטוף שנאה ומשולהב שרצה לפרוע בהם. ההמון ניסה בכל מאודו לרצוח את השניים, אך בעודם מכניסים את החיילים לקומה השנייה במבנה תחנת המשטרה, ניסו השוטרים להרגיע את הרוחות ולהסביר שעוד מעט יובאו השניים החוצה, שם יוכלו הפלסטינים לעשות בהם ככל העולה על רוחם.

ניתן רק לדמיין את רגעי האימה והפחד האיומים שעברו על אברהם ונורזיץ', בעת שהובלו לתוך תחנת משטרה עוינת שמטרת אנשיה הייתה לרצוח אותם ולהתעלל בהם. זמן לא רב עבר, ושערי תחנת המשטרה נפתחו. הפלסטינים שעטו פנימה, והחלו להכות באכזריות נוראה את נוריץ' ואברהם בעזרת כל הבא ליד: באלות, בסכינים במטות ברזל ועוד.

בריאיון לידיעות אחרונות תיאר השוטר ג'מאל את הרגעים הללו והעיד על מעשיו המחרידים: "הייתי בשיגעון של האנשים. החלטתי לקחת ברזל כדי לגמור את העניין... ראיתי שזה עם החולצה הלבנה עוד עמד על הרגליים בפינה של החדר. ראיתי שהוא פחד מאוד. רצתי אליו ובאותו רגע לא חשבתי הרבה ונתתי לו מכה בראש עם הברזל. הוא נפל על הרצפה ואני המשכתי עד שפוצצתי לו את הראש".

התמונה הזכורה ביותר מהלינץ' ברמאללה מציגה את עזיז צאלחה, מחבל פלסטיני המוציא את ראשו מהחלון ומציג בגאווה את ידיו המגואלות בדם. זמן קצר לאחר רצח שני החיילים בתוך תחנת המשטרה הושלכו גופותיהם מהחלון. מאות הפלסטינים שחיכו למטה התעללו בגופות. זמן רב נמשכה החגיגה הפלסטינית וההתעללות בגופות.

במקרה נכח במקום באותו הזמן צוות טלוויזיה איטלקי שתיעד את הלינץ' מקרוב. התמונות המזעזעות ששודרו בתקשורת העולמית בסיקור הנרחב של האירוע הגיעו מכתבי הצוות. אחד מהם תיאר את חוויותיו מהצפייה בלינץ' הקשה מקרוב:

"הלינץ' היה הדבר המחריד ביותר שראיתי אי-פעם, ואני דיווחתי מקונגו, קוסובו, ומהרבה מקומות רעים אחרים... אני יודע שלא כל הפלסטינים כאלו, ואני אדם מאוד סלחן, אבל לעולם לא אשכח זאת. זה היה רצח מהסוג הברברי ביותר. כשאני חושב על זה, על הראש של האדם, כולו מרוסק, אני יודע שיהיו לי סיוטים עד סוף ימי חיי".

הלינץ' ברמאללה הובא לתודעת תושבי ישראל עוד באותו היום, ולא יצא מתודעתם עד היום. התמונות מהאירוע הקשה שודרו בטלוויזיה, ולמחרת נחשפה זהות הנרצחים. בניין המשטרה בו בוצע הלינץ' הופצץ בידי צה"ל, אך לדבר הייתה משמעות מועטה מאחר והפלסטינים מיהרו להסתלק מהמקום. עם זאת, עצרו כוחות צה"ל כ-20 ממשתתפי הלינץ' הבולטים.

הלינץ' ברמאללה הותיר שתי משפחות שכולות שהתקשו לעכל את הגורל המר של אבות המשפחה. בנו בן ה-5 של יוסי אברהם, ששמע את המבוגרים מדברים על הלינץ' שנעשה באביו, שבר לבבות רבים כששאל את אמו: "מי יקח אותנו לפיקניק?"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!