סיוט בדרך לארץ: התיק נגנב והמשפחה נשארה בלי כלום

אביטל פישר צעירה ישראלית סיפרה כיצד משפחתה המיואשת חזרה הביתה לישראל ללא חפצים רבים שנגנבו להם במדריד.

היא סיפרה לאתר Chabad.org את אשר אירע. "לפני כשבועיים, ב-24 באוגוסט, אמא שלי, אחי ואחותי הצעירה טסנו הביתה לישראל מניו יורק ועשינו עצירת ביניים למספר שעות במדריד, ספרד. התוכנית שלנו הייתה לעשות סיור נחמד ברחבי העיר ואפילו לעצור ליד פיצה כשרה לארוחת צהריים - טיול מרגש לצעירה בת 17 כמוני".

"נחתנו בשלום בסביבות השעה 8 בבוקר ולקחנו מונית לעיר. הנהג לא דיבר אנגלית אז נתנו לו את הכתובת של הפיצה הכשרה, אבל כשעצרנו גילינו שהוא נפתח רק בצהריים, אז החלטנו לעלות על אוטובוס טיולים ואז לחזור ארוחת צהריים. ממש ליד הפיצה ראינו אדם יהודי, חסיד חב"ד, חוזר מתפילת שחרית".

אמא שלי הניחה את התיק שלה ליד אחותי ולידי, והלכה לשירותים. כשהיא יצאה, היא שאלה, "אביטל, איפה התיק שלי?" אני, כמובן, לא דאגתי, הייתי בטוחה שהיא השאירה אותו בשירותים או משהו. גדלתי במדינה שבה יש לנו אמון רב באנשים שסביבנו, והמחשבה שמישהו ייקח את התיק אפילו לא עלתה בראשי".

אביטל ממשיכה לספר על הרגעים בהם גילתה כי הכל נגנב. "אמי הסתכלה שוב סביבה לחפש את התיק ואז היא אמרה שמישהו גנב לה את התיק, "מישהו גנב לי את התיק" אמא שלי התחילה לצעוק. הסיבה שאמא שלי כל כך פחדה הייתה שכל הפריטים היקרים שלה היו בו. שמונה דרכונים (ישראלי ואמריקאי) שני ארנקים עם כרטיסי האשראי של אמי, מזומן, תעודות זהות ישראליות ואמריקאיות, רישיון נהיגה וכרטיסי הטיסה שלנו, שני מכשירי אייפון, ותכשיטים, כולל שתי שרשראות עם משמעות מאוד מיוחדת לאמא שלי - אחת מסבתא שלה, ואחת עם האחים שלי והשמות שלהם חרוטים עליה".

היא ממשיכה לספר הרגע שזה פגע בנו היה נורא. אנחנו במדריד, רחוק מהבית, אנחנו לא דוברים את השפה, אין עלינו כסף, אין דרכונים ויש לנו טיסה לתפוס בעוד כמה שעות. כתגובה טבעית, אמי התחילה להיכנס לפאניקה ולצעוק; האחים שלי התחילו לבכות, וניסיתי ליצור קשר עם אבי בישראל . "חירום", "ענה בהקדם האפשרי", "התיק של אמא נגנב, ואנחנו תקועים בספרד אלא אם כן נמצא את התיק הזה".

"אלה היו ההודעות שאבי קיבל ממני. היו שתי נשים שעבדו בדלפק של סטארבקס, ואמא שלי התחננה שיעזרו. אישה אחת אמרה שראתה גבר יושב בפינה, והוא בטח ראה את אמא שלי משלמת על הקפה, שם לב שהיא השאירה את התיק הרים אותו ויצא החוצה".

"הדבר הראשון שאמא שלי עשתה היה להתקשר למשטרה מהטלפון של סטארבקס" אמרה, "אבל הם לא הועילו, הם אמרו שאנחנו צריכים לבוא לתחנה והם לא יכולים לבוא אלינו". היא סיפרה כי היו שלושה לקוחות שישבו בסטארבקס. הם ראו מה קרה, אך לא הוצעה מהם עזרה.

"היו מבטים של רחמים עלינו, אבל אני מניחה שלא מספיק כדי לגרום לאדם להרגיש צורך לעזור. הם שתו את הקפה כאילו כלום לא קרה. זה היה הרגע שבו ידעתי שאנחנו לבד. אולי היינו מוקפים באנשים, אבל היינו לגמרי לבד באסון הזה. לאחר שהבינה שהמשטרה לא מועילה, אמי נזכרה בחסיד חב"ד שראינו מוקדם יותר באותו בוקר. השאלתי את הטלפון של סטארבקס וחיפשתי במהירות את המספר של חב"ד מדריד".

היא סיפרה על העזרה "החסיד חב"ד שפגשנו קודם לכן, כך גילינו, הוא הרב זלמן גולדשטיין. הוא הפסיק את כל מה שהוא עשה ובא לעזור לנו. הוא פגש אותנו ליד הסטארבקס, הרגיע את אמי, הלך איתנו לבית חב"ד שלו, נתן לנו להניח את החפצים האישיים שלנו והציע לנו אוכל ומים. הוא אמר לנו שהדבר הראשון שעלינו לעשות זה ללכת לשגרירות ישראל ולהוציא דרכונים כדי שנוכל להגיע לטיסה".

היא סיפרה על הסיוע ברגע הייאוש. "אמא שלי הרגישה נורא לבקש ממנו את זה, אבל היינו תקועים בלי שקל עלינו. הרב גולדשטיין הושיט את ידו לכיסו והוציא את כל הכסף שהיה לו והגיש אותו בחיוך לאמי. זה היה 120 אירו (כ-120 דולר). הוא לא שאל לשמה, הוא לא ביקש את פרטי הבנק שלה כדי שיוכל לקבל את הכסף בחזרה, הוא אפילו לא ביקש שום דבר בתמורה, הוא רק רצה לעזור. זה היה היום שבו הבנתי שיש אנשים איומים בעולם הזה שעושים דברים מתוך רוע טהור, אבל יש לא פחות, אם לא יותר, אנשים טובים לא אנוכיים בעולם הזה שעושים דברים באמת ובתמים בגלל הלב הגדול שלהם".

"הגענו לשגרירות ישראל לאחר שהתרוצצנו עם מספר מוניות רק כדי לקבל תמונות לדרכונים שלנו. אמי סיפרה לאישה שמאחורי הדלפק מה קרה ושיש לנו טיסה לתפוס בעוד כמה שעות. האישה אמרה שהם יכולים לנסות להעלות אותנו לטיסה. אלו היו חדשות נהדרות".

הסיפור המשיך להסתבך, "אבל החדשות האלה גררו עוד פחד. "זה יהיה 164 אירו, גברתי" אמרה האישה לאמי. אמא שלי פרצה בבכי ואמרה לה שאין לנו את זה. לא היה לנו כלום. מעולם לא ראיתי את אמא שלי כל כך חסרת אונים. זה גרם לי להרגיש כל כך אסירת תודה על העובדה שעד לאותו רגע, מעולם לא הרגשתי כאילו לא יכולנו להשיג משהו שהיינו צריכים בגלל בעיה כספית. ניסיתי ליצור קשר עם אבי, והוא ניסה בכל כוחו להעביר כסף לשגרירות אבל העברת כסף מישראל לספרד תוך שעה פשוט לא הייתה אפשרית. לאחר מכן שלחתי הודעת טקסט לאדם היחיד שעזר לנו: הרב גולדשטיין. שלושים שניות לאחר מכן, הוא הגיב ואמר לי שהוא על זה. כעבור שתי דקות הועבר לשגרירות סכום של 164 אירו, וקיבלנו את הדרכונים. האדיבות שהוא הראה לנו לא תיאמן. לא רק שהוא שילם ועזר לנו כל כך, הוא עשה את זה בכזו קלות וגרם לזה להיראות כאילו זה לא נטל עליו כלל. הוא הציל אותנו באותו יום".

היא סיפרה על הסיוע הבלתי נגמר, "לאחר מכן חזרנו לחב"ד, והרב זלמן גולדשטיין הציע לנו ארוחה חמה, שתייה ומקום לשבת. הוא אפילו התנצל על העובדה ש"זה לא מספיק" כי אשתו לא הייתה בבית כדי להגיש לנו ארוחה טובה יותר. המשך היום כלל הרבה דמעות, תפילות, נסיעות במונית, עצירה בתחנת המשטרה, עידוד, תקלות אבל הכי חשוב טיסה חזרה לישראל".

אביטל המשיכה לספר "בלי האיש הזה ומשפחתו היינו תקועים בספרד והיה לנו הרבה פחות אמון ותקווה באנושות. תמיד תהיתי למה חב"ד עושה את מה שהם עושים, בעבר אפילו ביקרתי אותם, לא הבנתי למה אנחנו צריכים את חב"ד במקומות הקטנים והתקועים האלה של העולם. עכשיו אני יודעת בדיוק למה".

"וזה מה שחב"ד עושים" סיימה, כל מה שהם יכולים לעזור לאחיהם ואחיותיהם באשר הם. בשם משפחתי-הורי, קני ואלנה, האחים שלי, צבי ויקירה; ואני, אביטל - אני מודה בכל ליבי לרב זלמן גולדשטיין ולמשפחתו ולעולם לא אשכח את החסד הענק הזה שעשו איתנו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!