"התפללתי שאבא ימות": דודי בפוסט מצמרר

הלב של דודי פועם בהתרגשות מיוחדת. בשבוע הבא הוא עומד להתחתן. הוא עומד להקים בית בישראל עם האשה המיועדת לו. בתוכו מתנגנת לה המנגינה הקצבית "ויזכו לראות בית נאמן בישראל".
אבל ההתרגשות שלו, הציפיה הדרוכה, היא לא רק בגלל העובדה שהוא מתחתן, אלא גם בגלל האורח החשוב שצפוי לבוא לחתונה. אבא!

לחצו כאן כדי לסייע ל-68 החתנים והכלות היתומים, להתחתן בכבוד בחודש אלול>>>

הוא לא יראה אותו. אבא לא יעמוד עם שאר הנכבדים על גבי החופה ומסביבה. אבא ירחף מעליה, הוא ירד אליה ממקום מנוחתו בגן עדן, כדי להשתתף בשמחת בנו יקירו.
12 שנה עברו מאז ראה את אביו בפעם האחרונה. 12 שנה של געגועים צורבים כמוות אש בבשר החי.

בחודשים האחרונים לחייו, אבא שכב במיטה המיוחדת שהביאו לו מגמ"ח, וכל היום הוא גנח ונאנח.
זה היה נורא.

דודי עמד אז בחדר הסמוך, והתפלל בדמעות שליש. הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא, שייקח את אביו ויסיים את סאת ייסוריו.

לחצו כאן כדי לסייע ל-68 החתנים והכלות היתומים, להתחתן בכבוד בחודש אלול
במוחו הקטן הוא הבין שמצבו של אביו כבר לאחר ייאוש. הטיפולים הופסקו, הם פשוט לא עוזרים. אבא כבר ניהל איתו שיחה שנשמעה כמו פרידה, הוא ביקש שישמור על אמא ושישתדל להיות ילד טוב כדי לעשות נחת רוח לבורא עולם. דודי אולי היה קטן, הוא היה רק בן עשר, אבל הוא לא היה טיפש בכלל.

כשהוא הבין שבקרוב הוא עומד להתייתם, התפילות שהתפלל לרפואתו של אבא, קיבלו תוספת קטנה: "אם אבא לא יכול לחיות", היה אומר בדמעות, "לפחות שלא יסבול... תיקח אותו אליך מהר מהר, כי הכאב שלו איום ונורא".

בהמשך הוא סבל מנקיפות מצפון נוראות: "אני הרגתי את אבא בתפילות שלי", היה מאשים את עצמו. רק כשהגיע לישיבה קטנה, הוא פתח את סגור לבו בפני אחד מאנשי הצוות, שמיד לקח אותו לאחד מגדולי הדור שהבטיח לו בהן צדק שהתפילות שלו לא גרמו למותו של אבא, רק אז דודי נרגע והאבן הכבדה הזאת נגולה מעל לבו.

אבל הגעגועים נשארו, היתמות הלכה והתנחלה בלבו.

עכשיו הוא עומד סוף סוף להתחתן, והאמת שהוא לא זוכר איך נראה בית שיש בו גם אבא וגם אמא... זה הולך להיות מוזר קצת, אבל הוא בטוח שהוא יתרגל. לדברים טובים מתרגלים מהר.
הבעיה שכדי להתחתן הוא זקוק בדחיפות לסכום כסף לא קטן. אמא שלו אינה יכולה לדאוג לבדה להכל. הוא הבטיח לה שהוא יסתדר. אחים של אבא עוזרים לו קצת, אבל הוא עדיין אל יודע מהיכן יביא את הכסף לתשלום עבור הוצאות החתונה עצמה, ועבור החודשים הראשונים של השכירות.

את הבגדים הוא קנה, אבל את הכסף הוא לקח בהלוואות כאלו ואחרות. הוא מקווה שבחופה שלו יהיה לו כח לחשוב גם על אבא שנמצא באזור, ולא רק על ההלוואות שהוא צריך לכסות...

דודי הוא אחד מתוך 68 החתנים היתומים והכלות היתומות, שמתחתנים בחודש אלול.

68 יתומים שמקבלים הזדמנות לפתוח דף חדש, להקים בית בריא ונאמן בישראל, שבו יש גם אבא וגם אמא...

68 מקרים שכל אחד מהם בפני עצמו יכול לכתוב ספר שלם על ייסורי היתמות ודמעות הכאב.

68 חתונות, שבהן אנחנו חייבים לקחת חלק ולסייע כל אחד כפי יכולת.

לחצו כאן כדי לסייע ל-68 החתנים והכלות היתומים, להתחתן בכבוד בחודש אלול>>>

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של 'בחדרי חרדים'