39 שנים למשפט המפורסם והדרמטי של בגין: "איני יכול עוד"

ב-28 באוגוסט 1983 התייצב ראש הממשלה של המחנה הלאומי מנחם בגין בפני שרי הממשלה ואמר את המשפט שיכנס לזרג'ון הפוליטי: "איני יכול עוד". שיאו של בגין היה מזמן מאחוריו. האיש שהיה מהדמויות שהובילו באופן מובהק לגירוש הבריטים מהארץ; האיש שחולל את המהפך הפוליטי; האיש שהיה הראשון להביא הסכם שלום עם מדינה ערבית - הרגיש חלוש ועייף. מבחינתו לא היה לו עוד מה לתרום, וגם כך היה חסר כוחות לתרום.

מדי בוקר ניעור בגין כשמול חלונו מוצב שלט גדול שהמספר הרשום עליו הלך והתעדכן: מספר ההרוגים בלבנון. המראה הזה חרה לאיש רב הזכויות הזה, שלא יכל לשאת את ההאשמה לפיה הוא אחראי למותם של חיילים רבים כל כך.

התקופה הזו הייתה אחת מהתקופות הקשות ביותר בחייו של בגין. דווקא הוא, שקם מתוך חורבות משפחתו בשואת יהודי אירופה, כדי לעזור לעם היהודי ככל יכולתו, כבר לא יכול היה לקום מתוך הטראגדיות הלאומיות והאישיות שפקדו אותו אחת אחרי השניה.

הכותרת בעיתון ידיעות אחרונות על הפרישה

המכה הראשונה הגיעה לאחר פתיחת מבצע "שלום הגליל", ביוני 1982. המבצע, שמטרתו הייתה להחזיר את הבטחון ליישובי הגליל, הסתבך ועלה בקורבנות רבים. השיא בביקורת הציבורית על התנהלות המלחמה הגיע לאחר הטבח שערכו פלנגות נוצריות באנשי המחנות סברה ושתילה, בעקבות מחדל צה"לי שאפשר זאת. בגין אמנם לא היה אחראי בלעדי לתוצאות המלחמה ולטבח, שלמעשה לא היה קשור אליו ישירות, אך בכל זאת הנושא כאב לו והוא נשא מבחינתו במלוא האחריות. המחאה הציבורית שקמה נגדו ונגד שרי הממשלה האחרים ובראשם שר הבטחון אריאל שרון, הייתה חריפה במיוחד ונערכה בכל שעות היממה מול משרד ראש הממשלה. בתוך כך, המחלוקות הרבות של בגין עם עמיתיו השרים כלל לא הוסיפו לתחושתו.

אך ללא ספק הטרגדיה הגדולה שניחתה על בגין הגיעה ב-13 בנובמבר 1982. בעת ששהה בביקור מדיני בארה"ב, נפטרה רעייתו מזה שנים רבות, עליזה. עליזה, שהייתה בבית החולים עוד לפני שטס בגין מעבר לים, שיכנעה את בעלה לטוס ולא להישאר איתה. כשקיבל את הבשורה המרה זעק בכאב: "איך עזבתי אותה?".

מכלול סיבות הללו ואחרות הן שגרמו למנחם בגין להודיע על התפטרותו. כשהודיע בגין בישיבת הממשלה על התפטרותו, הוא הדהים את הנוכחים ההמומים. לרגע לא העלו על דעת שהאיש החזק העומד מולם ישבר. השרים השונים עשו מאמצים רבים להשאיר את בגין בתפקידו. "לא איש כמוך ייטוש את הספינה באמצע המים הסוערים", הסביר השר שריר. "אני מבקש, בכל לשון של בקשה, בשם כל הדברים היקרים לכולנו ובשם חברינו, המוכנים לעשות למענך כל דבר שבעולם - חזור בך!", הפציר יצחק שמיר, שתוך זמן קצר יירש את בגין בתפקיד ראש הממשלה.

אך בגין בשלו, לא שינה את דעתו. עד יומו האחרון, כעבור תשע שניים בהם הסתגר ולא הראה את פניו בציבור, לא סיפק הסברים להתפטרותו.

צד פחות מוכר בהתפטרותו של בגין מובא בספרו של יהודה אבנר, יועצו של בגין, "אדוני ראש הממשלה".

אבנר מביא דו שיח שהיה לו ביום התפטרות בגין עם ארי הורביץ, שעבד בלשכת ראש הממשלה:

"אחרי שאמר לי מה שאמר, הוא (בגין) ניגש לחלון ועמד והסתכל במשהו", אמר הורביץ.

"במה?"

"בדגלי גרמניה".

"דגלי גרמניה?"

"מה ששמעת. וכשהוא עמד שם פתאום עלה חיוך מוזר על פניו, ובפירוש שמעתי אותו לוחש לעצמו: 'אז גם הבעיה הזאת נפטרה'".

"איזו בעיה?"

"קנצלר גרמניה הלמוט קוהל מגיע מחר לביקור רשמי בארץ. בימים כתיקונם, בגין היה אמור לקבל אותו בשדה התעופה. אבל אתה יכול לתאר לעצמך את בגין עומד דום ומקשיב להמנון הגרמני? אני לא. ואתה יכול לתאר לעצמך אותו מרים כוסית לכבוד גרמניה בקבלת הפנים הרשמית? אני לא. העניין כנראה הטריד אותו מי-יודע-כמה זמן".

מנחם בגין, האיש שמאורעות השואה ליוו אותו בכל החלטה שקיבל, החליט לכבות את האור ולהתפטר בלי להיות נוכח במפגש קשה וטעון עם קנצלר גרמניה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!