הקשיש מבקש מהמלך: "אני כמעט בן 80 ורוצה לבקר לפני שאמות"

בנג'ראן שבסעודיה ובכפרים הקטנים שסביבו חיו בעבר כשישים משפחות יהודיות. חלק מבני המשפחות הללו עבדו עבור המלך עבד-אל-עזיז אבן סעוד בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. חלקם שמרו על הנשק של המלוכה, אחרים הועסקו במקצועות שונים. בניגוד לתימן השכנה, הותר ליהודי נג'ראן לשאת את הפגיון המסורתי, הג'מביה, על חגורותיהם. "עד היום אני זוכר את חיילי המלך מפנקים אותי בממתקים ומלטפים את שיערי המתולתל" מספר דוד שוקר ל'וול סטריט ג'ורנל'. 

ב-2016 סיפר דוד ל"מאגר סיפורי מורשת" על העלייה לישראל. "היינו מאוד מוערכים ויכולנו ללמוד תורה כאוות נפשנו, אך משהגיעו שמועות בדבר העלייה לישראל הם שינו את יחסם כלפינו. עד היום עומד בסעודיה ארמון שנקרא: קאצ'ר אל יאהוד. ארמון שנבנה מכספי היהודים שנעשקו ע"י השלטונות".

נג'ראן הפכה לחלק מסעודיה במסגרת הסכם טאיף משנת 1934, במסגרתו השתלטו הכוחות הסעודיים על הכוחות התימנים, בשנים שלאחר מכן חיו היהודים בחסות המלך והרגישו בטוחים.

לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948, נקראו היהודים על ידי נציגי המלך להתאסף בכיכר המרכזית. שיירת גמלים חיכתה שם ל-260 איש, בעיקר ילדים. "נולדתי בשנת 1944 בעיר נג'ראן שבדרום ערב הסעודית, חפצי משפחותינו הועלו על הגמלים ולפני השקיעה התחלנו ללכת לעבר גבול תימן". מספר דוד שנולד לאביו יוסף בן אהרון שוקר ולאמו קדיה בת סעיד שעבלי.

"כשיום הולדתי ה-80 מתקרב, אני משתוקק לחזור, לראות את בית הוריי ולהתפלל על קברי אבותיי. אני משתוקק לרענן את זיכרונות ילדותי המאושרת, לטעום שוב את התמרים המתוקים ולראות את "קסר אל-יהוד", טירת היהודים, בעיר שהתרחבה והתפתחה בצורה דרמטית מאז שעזבנו. היה כואב ללמוד על הטילים ששיגרו החות'ים נגד נג'ראן בשנים האחרונות, ואני שמח לדעת שרוב הנזק תוקן". הוא כותב.

בשנים האחרונות, העולם חווה שינויים עמוקים בסעודיה. שינויים אלה עוררו תקוות גדולות לעתיד הממלכה. "ברוח זו של תקווה לעתיד, אני מתחנן בפני הוד מלכותו המלך סלמאן בן עבדול עזיז והוד מלכותו יורש העצר מוחמד בן סלמאן שיאפשרו לי לבקר בנג'ראן בזמן שאני עדיין חזק מספיק כדי לנסוע. אני משתוקק להגיע לשם בכל נשמתי. אני לא יודע כמה זמן אלוקים יאפשר לי לחיות והחלום שלי הוא להיפרד ממקום הולדתי האהוב. בבקשה תן לי את המשאלה הזו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!