אסון רודף אסון: אלמנת הרב דהאן התגלתה כחולה בעצמה
"המחלה ניצחה": רותי, אלמנת הרב דהאן זצ"ל, בשיתוף קורע לב מהמחלקה האונקולוגית, על שישה היתומים שמחכים לה בבית הריק
- שימי פרקש כתבה מקודמת
- י"ח אב התשפ"ב
אני רותי דהאן מרחוב שמואל הנביא בירושלים.
כשליוותי את יעקב בעלי זכרונו לברכה לטיפולים בביח הדסה עין כרם, ראיתי נשים חולות שמתמודדות עם המחלה ומפעם לפעם הולכות ודועכות, עיניהם נעשות שקועות ומצבן הדרדר, תמיד תמהתי, כשאבא חולה יש אמא שתסעד את המשפחה אבל מה עושים כשהאישה חולה ואין מי שידאג לילדים????
לחמנו על חייו של יעקב, הוא היה גיבור, המחלה הייתה קשה והטיפולים נוראיים, אשפוזים אינסופיים..
בסוף המחלה ניצחה, הוא עצם את עיניו לנצח ואני נותרתי לגדל את ששת הילדים היקרים שלנו והמון חובות מתקופת המחלה שלו.
יעקב היה סופר סת"ם ואני מזכירה רפואית. כמובן שמהר מאוד הוא נחלש ולא יכול היה לקחת עבודות ואני לא יכולתי להיות נוכחת בעבודה ומצבנו הכלכלי נעשה בלתי נסבל אבל היינו עסוקים במלחמה על החיים.
אחרי פטירתו של יעקב, חזרתי לעבודתי, בוקר בוקר התייצבתי עם עיניים נפוחות מדמעות הלילה, אבל הייתי חייבת, הייתי המפרנסת היחידה.
ההוצאות גדולות החובות עצומים וניסיתי איכשהו לספק לבית את המינימום הנדרש עם עוד סיוע מבחוץ ליתומים…
ארבע שנים חלפו… והשאלה הנוראית שעומדת מולי היא טרגית:
מי ידאג לילדים כשאמא חולה נורא?
כן. אני, רותי חולה, מחלה עקשנית התגלתה כמחלה ממארת.
זה קרה מהר יותר ממה שחשבתי המחלקה האונקולגית הפכה להיות הבית השני שלי, טיפולים כימותרפיים קשים מכלים בי כל חלקה וכל קורטוב של כוח שהיה שמור לילדים שלי.
ובימים שאני מאושפזת הילדים נשארים בבית לבד, אין אבא וגם אמא לא נמצאת…
אני נלחמת על חיי, על האמהות שלי, אבל לא תמיד בהצלחה
הגאון הרב אלבז שליט"א יצא מגדרו עבור המשפחה הסובלת בסבל בל יתואר, והוא בדמעותיו מצטרף לבקשה קורעת הלב של האלמנה והיתומים ומתחנן להצלתם.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות