תיאוריה שלמה: האות הקטנה שריגשה את אפרת ברזל
אהבה. זה כל הסיפור. זה הטריד אותי, למה חז"ל בחוכמת הנפש שלהם הדביקו אות אחת קטנה ורזה לפני רגש האהבה המצווה עלינו. לכו תבדקו איך אתם אוהבים קודם כל את הילדים שגדלו בתוככם, והפכו להיות המבוגרים שאתם, ואחר כך את הילדים שבורא עולם נתן לכם // טורה של אפרת ברזל
חכמת הנפש של חז"ל מרתקת אותי יותר מכל. זה כבר זמן שאני עסוקה עם רגש אחד אותו אנחנו מצווים מדי יום להרגיש, רגש מתוק מדבש.
רגש תענוג. רגש פשוט. שיכול להיות מאוד מסובך.
אהבה.
כזה מין רגש שמלא כוונות טובות אל כל העולם, כזה, שמי שזוכה להרגיש אותו מלא בדופמינים, אוקסיטוצינים, זופרסינים, סרטונים וקורטיזולים למיניהם,
כזה, שאפילו גילו עליו שכשהוא ישנו מתחזקת המערכת החיסונית, כזה שעוזר לזרז תהליכי הבראה ממחלות, כזה שטוב נגד אלרגיות, במיוחד אם הוא בא עם חיבוקים. חבקו את הילדים שלכם, גם אם הם לא מחבקים בחזרה אתכם, גם אם הם מנגבים נשיקות בשרוול, גם אם הם אומרים שהם גדולים ודי כבר.
ואם קשה לכם, תשאלו למה זה קשה לכם, וממתי דבר שנושק לדבר אחר נהיה במשפחות מסוימות רחוק יותר ויותר.
אם להיות כנה, יותר מאשר עניינו אותי סיפורי האהבה של חיינו, אלה שעושים לנו עולה ויורד בקנה, אלה שעושים לנו לעיתים פחד לאבד, אלה שלפעמים גורמים לנו טעויות בהתנהגות, עניין אותי ענין קטן אחד שמגיע שניה לפני שחז"ל מבקשים מאיתנו: אהבה.
עניינה אותי אות אחת קטנה. אות רזה.
רזה אבל עוצמתית.
עניינה אותי בכל המשמעות של "ואהבת" דווקא האות הקטנה - ו'.
תקראו, תקראו, את האותיות הקטנות. יש בהן הרבה סודות.
אתם אלה שלימדתם אותי ששום דגש לא מופיע סתם, אתם אלה שלימדתם אותי שלכל תג יש משמעות, אתם לימדתם אותי שדקויות קטנות חשובות לא פחות מהגדולות, עוד מעט עם זכוכית מגדלת כולנו הולכים לקנות אתרוגים.
אז פיתחתי לעצמי לבדי תיאוריה שלמה על ו' קטנה אחת שמצטרפת על פי חז"ל לפועל הכול כך רגיש הזה.
חשבתי בשלב הזה שהמצאתי את הגלגל.
אמרתי לעצמי שאני חייבת להבין את משמעות הווים, כי בכל מיני אהבות הם באים.
"ואהבת לרעך כמוך"
"ואהבת את ה' אלוקיך"
"ויאהב יעקב את רחל"
ויאהב עשו את יצחק"
למה היא שם, את מה היא ממשיכה ממקודם, לאן האהבה מתחברת, איך היא מתנתקת,
מה היא עושה שם כל הזמן ה-ו'.
זה הטריד אותי.
במשך כמה ימים נפלאים גרתי לעצמי בתיאוריה שפיתחתי לי.
הכול הסתדר לי. עיקרי התיאוריה שלי כללו, החלטה שה ו' והאהבה קשורות כי כאילו אף אחד לא אוהב על ריק. לפני אהבה של עכשיו יש אהבה מפעם. ושאפשר להסתכל על איך כל אחד אוהב. אולי יש אהבות שאינן נכונות, אולי יש אהבות מציקות, אלה שתואמות חיבוקים של דובים. שאהבה היא סיפור בהמשכים.
וככל שהתקדמתי עם הברור שלי, על קשרי האהבה של לפני ואחרי, אט אט הגיע הערב.
והחברותא של בעלי הגיע.
ומאזור המטבח, בלי ממש להפריע, שאלתי אותו את שאלת ה-ו' שלי. ברגע הוא פתח ספר והראה לי איך שכבר התייחסו לשאלה בפירושים קדומים.
בהמשך הסביר לי הרב, שזו לא ו' החיבור, אלא שיש פה ענין עם ו' ההיפוך. כי בלעדיה זה 'אהבת' בעבר, ויחד איתה האהבה מתהפכת ברגע לקדימה מכאן ועכשיו.
לרגע, כששמעתי את העניין עם היפוך הזמן הרגשתי איך כל התיאוריה שלי נופלת לי מול העיניים. התנפצות. הלך לי כל סיפור האהבה. אבל אחרי שתי דקות, התאוששתי.
אני, כל מה שרציתי בתיאוריה שלי היה לקשר אהבה לאהבה.
פעם ועכשיו
גם וגם
מאז ועד עולם.
כי אהבות של עבר ואהבות של עתיד, קשורות אחת לשנייה קשר מתמיד.
גם בחיבור וגם בהיפוך האהבה של העתיד לא יכולה להתקיים בלי שהאדם למד עליה משהו בעברו.
אם הייתה טובה לו אהבתו, הוא ינסה כל חייו לחבר אותה גם אל עכשיו, אם הייתה זו אהבה רעה, הוא יבקש להפך אותה נכון יותר אל חייו.
הפוך או ישר, מנותק או מחובר, אהבת ה', אהבת רעים, אהבת ילדים. מי פנוי לחיבוקים?
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות