התשובה הכי מדויקת שקיבלתי: "האיש הנכון במקום הנכון"

מה הם שלושת הדברים הכי חשובים בבחירת בן זוג? שאלתי חברות שונות, ממקומות שונים על פני כדור הארץ. נשואות ורווקות. גדולות וקטנות. אימהות לילדים ונשואות טריות. סבתות וכלות מאושרות וזוהרות.  ביקשתי מהן שתענינה לפי סדר החשיבות אותה הן רואות מניסיון חייהן העשיר.

שתדרגנה את שלושת המקומות הראשונים.  התשובות היו מגוונות. חכמות. ומבלבלות... חשבתי שאצא עם סכמה חד משמעית. עם טבלת אקסל מסודרת אותה אוכל לחלק לכל דורשת.

חשבתי שתובנות ברורות ונהירות תזרומנה כמעט כמו שטף התשובות. אך ככל שפרצופיהן היו שונים, כך דעותיהן היו שונות, מגוונות, אחרות כל כך. כל אחת הביאה למרכז הבמה את הפוקוס שלה מתוך עומק העומקים של חייה. כל אחת שלתה ממצולות החיים את התמונות שניבטו אליה בדרכה, ואני. ובכן. אני הלכתי לאיבוד.

אמפטיה, יושר, לקיחת אחריות. ענתה לי מישהי חמודה וביישנית.

מידות טובות, חכמה, מראה. כתבה לי חברה אחרת.  אישה עוצמתית. עובדת בניהול בכיר. אחריות, ענווה, אכפתיות. הגיעה תשובה נוספת מגננת אהובה בגן ילדים. מציאת חן, מידות טובות, יראת שמיים. הגיעה עוד תשובה ממחנכת בסמינר חשוב.

ועוד אחת. ועוד עשרות. כולן צודקות, כולן חכמות, כולן נבונות, ואין לי מושג מי עולה על כולנה. מהי התשובה הנכונה. והאולטימטיבית. האם יש כזו בכלל? האם ניתן לדלות את שורת ההוראות המזוקקת שתלווה כל אישה במסע במפרך אל עבר בניית הבית הנכסף.

האם יש פשוט רשימת עשה ולא תעשה נהירה ובהירה שנוכל להעניק לכל אחת שמכינה את תיקה לפני שיוצאת לדרכה העצמאית. שלא תטעה בדרך. שתדע לאן לגשת, מה לקחת, מה כדאי ומה מיותר.

ואז היא הגיעה, ובשקט בשקט, קצת אחרי כולם,  שלחה לי תשובה שהתיישבה על ליבי. כמו ברק, בהארה של רגע. "האיש הנכון, במקום הנכון". היא כתבה,  ואני הבנתי שמצאתי את התשובה שאהבה נפשי. ארבעה מילים. בינגו. יש לי את זה. מצאתי. אאוריקה. רציתי לנשק את הכתוב ולרקוד ברחוב משמחה. האיש הנכון במקום הנכון.

לא רק שאין אישה אחת שדומה לחברתה, וממילא הצרכים שלנו שונים זו משל זו, אלא שאני של היום, אינה דומה לדמותי שהשתקפה במראה לפני כחודשיים, ושנתיים.

מה שהיה חשוב לי בגיל עשרים, לא קריטי בגיל עשרים וחמש ובגיל 27 נובטות בי תובנות אחרות בכלל. והבנתי שלא צריך להתפלל על נעשה אדם בצלמנו ודמותנו. לא לכסוף ולחלום על תבנית מסוימת שנכנסות בה רק שלוש תכונות. אלא שיגיע האיש הנכון, בזמן הנכון, וביחד הבנה מה שנכון לנו לאותו הרגע. לא לחלום על בובה מעוצבת בדיוק כמו ששרטטנו, אלא לבקש ששתינו נהיה פלסטלינה וביחד ניצור דברים מופלאים. 

לעיתים, מרוב הליכה נחושה קדימה, אנו שוכחות שאנו חייבות לעדכן גרסה של החלומות שלנו. הרי במהלך הדרך איננו דורכות באותו המקום בדיוק בו פסענו לראשונה כשהתחלנו לצעוד את הדרך הזו, ואין שום סיבה שלא נפתח את ידינו לעבר המראות החדשים ונקבל אותם באהבה ושלווה.

תזוזות הן חלק מתהליך בריאה ויצירה. נופים חדשים נגלים כל הזמן. ואת רק צריכה להשיל מעצמך סיסמאות, עקשנות, דפוסים ישנים, אמונות מגבילות. תסכימי לפגוש את האיש הנכון במקום הנכון. השאירי לך את מתנת הסקרנות, מתיקות הגילוי, את התחושה הפלאית והעוצמתית של לסמוך על תהליך.

להפקיד עצמך בידיה של המציאות שרוקמת לך תחזית מופלאה וחדשה. אם משחררים, מגיעים למקומות נפלאים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!