הבה"ח יצחק רפאל יוספוב ז"ל הלך לעולמו

ברוך דיין האמת: בני התורה בעיר אור יהודה התעטפו באבל ויגון קודר עת ליוו למנוחת עולמים את הבחור החשוב, רב הפעלים, חמד בחורים, הר"ר יצחק רפאל יוספוב ז"ל, מחשובי בני התורה בעיר, שזיכך את נשמתו בייסורים קשים ומרים, קיבלם בדומיה והשיב את נשמתו לבוראו והוא בן 27 שנים בלבד בפטירתו.

המנוח נולד בראש חודש אדר תשנ"ה, לאביו ייבדל לחיים רבי יעקב יוספוב, מפארי משפחות בני התורה בעיר אור יהודה ואמו מרת נעמי, הפועלת רבות לביסוס חומות הטהרה בעיר.

מקטנותו, למד והתחנך בתלמוד תורה בעיר, שם עלה ונתעלה והתבלט בשאיפותיו לשקוד על תלמודו לגדול לתלמיד חכם, ולעשות נחת רוח להוריו.

מחנכיו מספרים על נער אציל נפש שהתמסר ללימוד תורה, נעים הליכות, בעל מידות ודרך ארץ שהאיר פנים לכל חבריו. הוא השתוקק להבין ולדעת כל סוגיה בגמרא על בוריה, לשנן משניות בעל פה, ואהבת התורה הייתה נטועה עמוק בליבו, ותמיד נחלץ לסייע לחבריו מתוך טוב ליבו. חבריו מספרים כי החיוך תמיד היה נסוך על פניו בכניסתו וביציאתו מפתח התלמוד תורה.

בשנותיו הקצרות, ישב בשבת תחכמוני ושקד על תלמודו ביגיעה עצומה ועמל התורה בכל שעות היום בבית המדרש, חרף העובדה שסבל וייסורים היו מנת חלקו. המית את עצמו באוהלה של תורה ברוב שעות היממה, ואף בזמן הטיפולים הקשים והמתישים בבתי חולים, לא פסיק פומיה מגרסא.

כל חבריו שלמדו במחיצתו, העידו על מסירות נפשו ושקידתו העצומה בתורה, העיון המבעית שהיה בו שליבן ושינן כל סוגיה לעומק ועמל עליה בהתמדה עד שהייתה נהירה לו ולחברותא שלמד יחד עימו.

כל חייו היו מלאים חיות ושמחה, אושר וסיפוק רוחני שבאו כתוצאה מכך שמילא את ימיו הקצרים בתורה בכל רגע ורגע. גם כאשר היה שוכב על ערש דווי, התגבר על מכאוביו, חייך ואמר 'כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד'.

מיטב שנותיו היו במחיצת ד' אמות של הלכה, חבריו לישיבה שקבעו עימו חברותא, נדהמו מהבקיאות שלו בכל מכמני התורה וזאת מפני עמל התורה שהייתה בו. דמותו הנצחית הייתה השקידה והיגיעה בתורה. וכל כולו ריתחא דאורייתא, לומד ומשנן את הסוגיה בנעימות, אם זה בגמרא או בהלכה ואהב ללמוד גם את תורת החסידות בכל מכמניה, וכל חפצו לעשות רצון יוצרו.

המנוח היה עבד נאמן לבוראו, מדקדק במצוות קלה כבחמורה לקיים אותם בגילה וביראה, מתוך שמחה של מצווה, אצילות וחיוך תמידי שלא מש מעל פניו. ברכות הנהנין והודאה לבורא עולם ששם חלקו מיושבי בית המדרש חרף ייסוריו ומכאוביו, והכל בהצנע לכת עם אלוקיו.

אחד המידות נעלות שבלטו בו הוא גמילות חסדים שהיה גומל בגופו ובממונו. רדף בכל כוחו אחר צדקה וחסד, וכל ממון שהיה ברשותו היה מעביר לצדקה עבור תלמידי החכמים.

כאשר שמע על יהודי נצרך ששרוי במצוקה, היה מוותר על צרכיו האישיים, ורץ לסייע לו בכל כוחו. האיר פנים לכל יהודי בחביבות ובנעימות, ומשווע להיטיב עם אחיו ככל יכולתו ואף מעבר לכך. נפש נקי וצדיק ששימח את כל רואיו ועזר לכל יהודי באשר הוא.

המנוח היה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה. כאשר שמע על ייסוד שיעור תורה, שיעור תורני או כנס התעוררות או הקבלת פני רבו, רץ בכל כוחותיו לסדר את ספסלי בית המדרש, והיה חדור מוטיבציה ומטרה להגדיל תורה ולהאדירה, ולהחדיר אלומת אור בבתיהם של ישראל.

בכל פעם, שקיים מ"מ ראש העיר שלמה זלמן סיונוב, פעילות תורנית בימי בין הזמנים למען בני התורה, היה נחלץ לעזרתו, וביקש לסייע בכל מאודו למען חיזוק האברכים ובני התורה בעיר.

חלק מפועלו מזיכוי הרבים, דאג להפיץ את כתבי הקודש בקרב שוחרי התורה, והיה משתעשע עמם בפרפראות וחידושי תורה. הוא ניחן במתק שפתיים, וחן הוצק על שפתותיו, והיה מנצל זאת ללכת לבתי אבלים וליהודים רחוקים על מנת לקרבם לתורה ולמצוות, והיה מרביץ בהם מוסר ויראה תוך שמלמד על עצמו שלמרות ייסוריו הנוראיים יצא לקרב לבבות לאבינו שבשמים.

בשיא פריחתו בימי בחרותו, חלה באופן פתאומי במחלה קשה, סבל ייסורים מרים שהיו מנת חלקו, אך קיבלם באהבה ובדומיה, התגבר על מכאוביו והסתיר את סבלו הרב מבני משפחתו על מנת שלא לגרום להם צער רב.

מתוך מיטת חוליו, עבד את בוראו במסירות עד אין קץ, לנצל כל רגע ורגע לעוד לימוד תורה, עוד שינון של משנה או הלכה, ומזמור לתודה ליושב במרומים ששם חלקו בכל הרגע בין החיים.

בשעותיו האחרונות, עוד הספיק על מיטתו להתוודות כשארשת רצינות על פניו תוך שהוא מבקש מחילה וסליחה מבני משפחתו על שהיה עליהם לטורח בימי סבלו, קרא קריאת שמע, ועלתה נשמתו זכה וברה לצור מחצבתו תוך שהוריו ואחיו זועקים בזעקות שבר, וביקשו למלא אחר צוואתו לקוברו בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.

הותיר אחריו את הוריו, אחיו ואחיותיו ומשפחה ענפה שבורים ורצוצים על המוות שעלה בחלונם.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!