הרב שאול יורוביץ' על פרשת פנחס

פרשת פנחס

פרשתנו מספרת על בנות צלפחד שביקשו לרשת את נחלת אביהן, והקב"ה נענה להן ונותן אישור לדבריהן: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם", זהו סיפור מיוחד מאוד על חמש אחיות המביעות את בקשתן בפה מלא לפני ה' למרות ידיעתן את ההלכה הפסוקה בנידון שהיא מנוגדת לבקשתן זו.

זה מעורר מחשבה רבה על טיב הקשר בין האדם לבוראו, שלכאורה כאשר ההוראה יוצאת מפורש מפי הגבורה, מצופה מהאדם לקבל גזירת בוראו כפי שהיא ולא להתווכח עימה, וכאן מצאנו שהתגובה ההפוכה לכאורה של בנות צלפחד יצרה תורה חדשה והלא דבר הוא, ואם אכן יש דרך כזו כפי שמשתקף כאן, אם כן איך ידע האדם מתי להביע את רצונו העצמי ומתי עליו להכניע את עצמו לרצון העליון.

למעשה מצאנו במקרא רק מקום אחד נוסף דומה לזה, והוא 'פסח שני', הקרבת הפסח במועד נוסף גם היא באה לעולם בעקבות בקשת האנשים הטמאים שטענו לפני משה "לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", ההבדל הגדול הוא שפסח שני מבטא את רצון האדם להקריב ולתת מעצמו לבוראו בניגוד לבקשת בנות צלפחד לרשת את נחלת אביהן שהיא לכאורה רצון לקבל לתועלתן העצמית, ואם בעבודת ה' מובנת היטב חשיבות תשוקת האדם לעשות יותר מכפי שנצטווה, בצורכי עצמו  לעומת זה, לכאורה ריבוי הרצון לקבל אינו ראוי כלל, אלא על האדם לקבל את רצון הבורא עליו בלי פקפוק, ואם כן איך נשתבחו בנות צלפחד בבקשה זו.

במבט ראשוני ניתן לומר שגם בנות צלפחד לא ביקשו לצורך עצמן אלא שלא ימחה שם אביהן מתוך שבטו כדבריהן: "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ", ההדרכה המצויה בספרי רבותינו אכן היא כזו שביחס לאחרים מותר ואף רצוי להפציר בבקשה ותפילה לפני ה' שיעשה לטובת השני, וכפי שאנו רואים את כל בקשותיו של משה רבנו לפני ה' על עם ישראל לכל אורך שנות מסעם במדבר.    

במבט מעמיק יותר חכמינו ז"ל מפרשים את טיב בקשת בנות צלפחד כתשוקה לרשת את ארץ ישראל היפך חטא המרגלים שמאסו בארץ, כך מפורש במדרש (במדבר רבה כא י): "ותקרבנה בנות צלפחד אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים... וכן במרגלים שהוציאו דבה (במדבר יד) וישובו וילינו עליו את כל העדה ועליהם נגזרה גזירה שאמרו לא נוכל לעלות... אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים".

הכניסה לארץ ישראל מבוארת מקומות רבים כמעבר ממקום ה'ידיעה' למקום ה'בחירה', עם ישראל עובר שינוי עצום מהנהגה ניסית גלויה במדבר בו ראו עין בעין את ההנהגה האלוהית בתמידות, למקום מוסתר וטבעי יותר בו לכאורה הכול תלוי בידי האדם, העבודה המרכזית שלהם היא כמובן לגלות שהכול מושגח ומונהג מלמעלה גם שם.

ביטוי מעבר זה בנפש האדם מתקיים בהכרח על ידי גילוי רצונותיו העצמיים, הוא מתחיל לגלות את ישותו, זה נקרא ירידה למקום הבחירה, כאשר מתעוררים בו מחשבות או רחשי לב מעין אלה, עליו לדעת שהנה הוא מובל לעבודה רוחנית פנימית יותר לעשות משכן לה' גם במקומות מצומצמים ורחוקים יותר. כלומר, כאשר האדם מתחיל לגלות את כוחותיו העצמיים, עליו לזכך את הכרתו שגם שם במקום שנדמה לו שהדברים תלויים בו עצמו כבוד ה' מלא את כל המציאות. 

אם כן מובנת היטב התעוררות זו בבנות צלפחד ביחס לנחלה בארץ ישראל, זה בדיוק המקום שאמור להתעורר באדם אותו מקום עצמי בכדי שיזכה להאיר עד שם כאמור.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!