שבועיים לאסון הטראגי: עדות כואבת של גברת פרידמן

במכתב כאוב פורשת גברת פרידמן את רחשי ליבה והדאגות המלוות אותה בשבועיים האחרונים מאז קמה מהשבעה:

שלום, כאן ביילא פרידמן,

למעלה משבועיים חלפו מהאסון הנורא ואני יושבת כאן שוב וכותבת...

אני מרימה עיניים לקירות הבית העמוסים בתמונות משפחתיות - התמונות המשפחתיות שהפכו לנר זכרון עצוב וכאוב.

אחרי לילות ללא שינה וימים שלא רציתי לראות בהם את אור השמש, הגיע החיבוק הענק מעם ישראל, התמיכה הגורפת שנתנה לי כוח, שהוכיחה לי שגם כשאני לבד יש מי שנמצא איתי בצרה..פתחתם את היד ואת הלב וסייעתם לי לשרוד את הימים הראשונים.

לחצו כאן לסיוע למשפחת פרידמן>>>

אני מנסה לחזור לשגרה, הילדים מסתובבים בבית, הבית דומם, מן רוח של אבל נושבת בין החדרים…

מחכים לדפיקה של אבא ולחיוך הרחב איתו הוא נכנס הביתה.

לטפיחה על השכם של מוישי שעוד לא היה בר מצווה לחיבוק הגדול לאסתי הילדה תסמונת הדאון שלנו והמילה הטובה לחיה הקטנה שכל כך אוהבת ומחכה לו.

מאז שמרדכי התמוטט אנחנו שומעים ללא הרף את השאלה של אסתי

"איפה טאטי, מתי הוא כבר יחזור, אני רוצה שהוא ירים אותי גבוה ויחלק לי סוכריה ויקח אותי להסעה, מתי הוא כבר יבוא???"

היא שואלת וכולנו בוכים, מתוך הדמעות אני מחבקת אותה והיא נרטבת…

אני יודעת שלא רק שאבא לא נמצא, אני לא יודעת מנין יהיה לי כסף לקנות לה ולמוישי וחיה ולכל הילדים שלנו, בגדים, אוכל וכל מה שילד צריך, מאיפה אני אשלם את חשבונות החשמל והמים, ומנין אני אביא כסף לטיפולים הנוספים של התמיכה שאסתי צריכה לקבל?????

אני כותבת והדמעות לא נותנות לי להמשיך

אני מתחננת תעזרו לי לשמור על הילדים בשביל מרדכי.

לסיוע לחתונת הינדי פרידמן הקליקו>>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!