100 שנה לרצח שר החוץ היהודי של גרמניה

בימים הראשונים של קיץ 1922 נרצח שר החוץ היהודי היחיד של גרמניה. מיליונים התאבלו עליו ועד מהרה מצאה אמו מקום בלבה לסלוח לרוצח, רדיקל אנטישמי ולאומני.

האווירה החברתית והפוליטית ברפובליקת ויימאר של תחילת שנות ה-20 הייתה שברירית ונפיצה כאחת כאשר רפובליקנים, מונרכיסטים, סוציאליסטים, קומוניסטים, אנרכיסטים וקבוצות אחרות פעלו ליישם את האג'נדות שלהם, לפעמים בחסות התהליך הדמוקרטי החדש, לפעמים בכוח.

אנטישמיות הלכה לעתים קרובות יד ביד עם תנועות ואידיאולוגיות פוליטיות, במיוחד אלה בעלי השכנוע הלאומני יותר. קבוצה אחת כזו, ארגון קונסול (OC), היה ארגון לאומני ואנטישמי בעליל, שמטרתו הייתה לערער את יציבות הדמוקרטיה של ויימאר כדי להקים דיקטטורה צבאית.

רתנאו מונה רשמית על ידי משרד המלחמה הגרמני לאחר מלחמת העולם הראשונה, להיות אחראי על אספקת חומרי גלם לתעשייה הצבאית של המדינה. לאחר המלחמה מונה רתנאו לשר השיקום ולאחר מכן, בסוף ינואר 1922, מונה לשר החוץ, עד היום זהו התפקיד הגבוה ביותר שיהודי מילא אי פעם בממשלה גרמנית. שישה חודשים לאחר מכן, בעודו בדרכו למשרד, נרצח רתנאו על ידי פעילי ימין קיצוני.

התנקשות הייתה שיטת הבחירה של הארגון, והם רצחו את וולתר רתנאו, שר החוץ העשיר היהודי היה היעד הברור ביותר שלהם, כך מדווח לראשונה Librarisns. חודשים לפני הרצח, היו דיווחים מפורשים בחדשות לפיהן הוא נמצא בסכנה. יום לפני הירצחו של רתנאו, הזהיר אותו מפקד המשטרה "שאם הוא יתמיד בנסיעה למשרדו ממעונו בפאתי ברלין במכונית פתוחה, המשטרה לא יכולה להבטיח את שלומו".

עם זאת, רתנאו לא הקשיב לאזהרתו של המפקד, ובסביבות השעה 10:45 בבוקר ב-24 ביוני 1922 לפני 100 שנה, נסעה מכונית המרצדס ליד שלו בעיר. רתנאו נורה בתת-מקלע, כמעט מטווח אפס. רימון הושלך למכוניתו כדי לוודא הריגה. אחות צעירה בשם הלן קייזר, שטיפלה באומץ בשר החוץ שנהרג מיד לאחר הפיגוע, נזכרה מאוחר יותר כי "רתנאו, שדימם חזק, עדיין היה בחיים והרים את מבטו לעברי. אבל נראה היה שהוא כבר מחוסר הכרה".

הוא מת זמן קצר לאחר מכן. בתוך שעות, מיליוני גרמנים התאבלו על רתנאו, גם אם רבים לא הסכימו עם הפוליטיקה או הפילוסופיה שלו. האיגודים המקצועיים הכריזו על יום אבל כללי בתחילת השבוע שלאחר מכן. צעדות ענק התקיימו ברחבי גרמניה. מיליון איש צעדו בברלין, מאות אלפים בערים רבות אחרות. גופתו הונחה במדינת הרייכסטאג , כאשר ההנהגה הגרמנית, לצד נכבדים מקומיים ובינלאומיים, התאבלו על מותו. האבל הלאומי היו חסרי תקדים בהיסטוריה הגרמנית, והשווו אותו לרצח הנשיא לינקולן בתום מלחמת האזרחים האמריקאית.

רתנאו הונצח בדרכים שונות, אם כי זכרו הרשמי כמעט נמחק עם עליית הנאצים לשלטון עשור לאחר ההתנקשות, שניים משלושת התוקפים נמלטו מהצדק, אחד נהרג בקרב יריות עם המשטרה ואחר ירה בעצמו.

העבריין השלישי, ארנסט ורנר טכוב, שנהג במכונית נידון מאוחר יותר לחמש עשרה שנות מאסר. במשפט הקריאה ההגנה בקול מכתב שכתבה אמו של רתנאו, שם כתבה שהיא סולחת לו. "בצער שאין לתאר, אני נותנת לך את ידי, בשמו וברוחו של הנרצח, אני סולחת, כשם שאלוקים יכול לסלוח, אילו הכיר את בני, האדם האציל ביותר בארץ, הוא היה מעדיף להפנות את הנשק לעצמו מאשר אליו, יהי רצון שהמילים הללו יתנו שלום לנפשך".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!