רוסיה: הלשנות גם בתוך המשפחה על דעות נגד המלחמה

בעקבות פלישת רוסיה ב-24 בפברואר לאוקראינה השכנה, כמה אזרחים נקטו עמדה נגד מה שהם מכנים "מלחמת תוקפנות לא צודקת", כתוצאה מכך, הם סבלו מההשלכות בחברה שבה התעמולה הממלכתית נמצאת בכל מקום; השימוש במונח "מלחמה" אסור, ומי שמעז להתבטא נגד "המבצע המיוחד" של הקרמלין צפוי לעונשי מאסר ארוכים. תאגיד השידור הגרמני DW דיבר עם מספר אנשים על ההתמודדות האישית שלהם עם הרשויות לאחר שהוקעו על ידי משפחה, שכנים ועמיתים.

"כרגע, הרבה אנשים משתגעים"

קיריל, בן 32, מנתח מערכות IT בכיר ממוסקבה מספר, כי "כשהחל "המבצע המיוחד" נחרדתי וכתבתי פוסטים שונים ברשתות החברתיות נגד המלחמה באוקראינה. אחד מקרובי המשפחה שלי, שהוא מעריץ גדול של ולדימיר פוטין, מיהר להגיב. יש לו אפילו דיוקן של פוטין בביתו - ממש כמו בבתי ספר ובמוסדות ממלכתיים ברוסיה. הוא שלח לי ספאם עם כל מיני סרטוני תעמולה בווטסאפ. זה היה פשוט בלתי נסבל. בהתחלה התעלמתי מזה, אחר כך סתרתי אותו, ולבסוף פשוט מחקתי הכול".

"יום אחד, המשטרה דפקה על דלתי. הם אמרו שיש תלונה נגדי ושאני צריך לבוא איתם. בתחנת המשטרה הראו לי צילומי מסך של חשבון האינסטגרם שלי ושל ההתכתבות שלי עם קרוב המשפחה הזה. ואז שאלו השוטרים: "זה קרוב משפחה שלך?" אמרתי כן".

"למדתי שזו לא הפעם הראשונה שקרובי משפחה התלוננו על אנשים שמתנגדים למלחמה. השוטרים הודו שהם עצמם חוששים להישלח לאוקראינה. בסוף שחררו אותי. אבל עכשיו שיניתי את ההגדרות בחשבונות המדיה החברתית שלי, כך שהפוסטים שלי יהיו נגישים רק לחברים. המקרה מטריד אותי מאז".

עוד סיפר: "קרוב המשפחה שבגד בי נמצא כעת ברשימה השחורה ברשימת הווטסאפ שלי. אבל אנחנו ממשיכים לתקשר. אני לא מישהו ששומר טינה. יש לו פשוט חשיבה סובייטית והוא חש הערצה לסוג מסוים של מנהיג. אני ממליץ לאנשים שחווים דבר כזה להישאר אנושיים. כרגע הרבה אנשים משתגעים, אבל אתה צריך לסלוח להם ולא להיות כזה בעצמך".

"עוד לפני המלחמה חשבתי לעזוב את רוסיה. חשבתי לנסוע לסרביה. אבל אני לא יכול להשאיר את המשפחה שלי מאחור. הם בהחלט לא רוצים לעזוב. איפשהו עמוק בתוכי, אני גם רוצה להישאר ברוסיה. זו מדינה יפה, אבל פשוט לא תחת המשטר הזה".

"אבא שלי דיווח עליי למשטרה"

אנה, בת 21, סטודנטית במוסקבה, מספרת כי "קיבלתי טלפון מדודה שלי ב-10 באפריל, היא אמרה שהמשטרה הגיעה אלינו הביתה ורוצה לדבר איתי. היא העבירה את הטלפון לשוטר והוא אמר לי שאבי דיווח עליי על כך שכתב פוסטים נגד המלחמה, ושאני הכפשתי את הצבא הרוסי וקראתי להרוג רוסים. אכן כתבתי כמה פוסטים ברשתות החברתיות, אבל אף אחד מהם לא קרא לפעולה כזו, השוטר אמר שאבי שיכור, דודה שלי צעקה ברקע שהוא אלכוהוליסט".

"כשהגעתי לתחנת המשטרה, החוקרים די התעצבנו מאבי. ההוכחה כביכול הייתה שמישהו מתאילנד כביכול התקשר לאבי וסיפר לו על הפוסטים שלי. בזמן שהייתי בתחנת המשטרה, אבא שלי כתב לי הודעות, מפקד התחנה בסופו של דבר שחרר אותי".

"עכשיו יש לנו מצב במדינה שיש מלחמה, קורים דברים נוראיים ואנשים לא רוצים לראות את זה כי קשה להם לקבל את זה. בכל מקרה יש לי דיכאון קשה, אני מרגישה אפילו יותר גרוע. בשלב מסוים אני רוצה לעזוב, אבל כרגע אין לי את האמצעים. אנשים ברוסיה צריכים להיות זהירים יותר כאשר הם מתמודדים עם קרוביהם שלהם, כי גם הם יכולים לדווח עליך למשטרה".

"אני לא רוצה שהילד שלי ילך לבית ספר ברוסיה יותר"

קסניה, בת 30, מורה לשעבר מרוסטוב, מספרת כי ב-28 בפברואר שמתי שני דגלים על המרפסת שלי בקומה ה-16 וצבעתי אחד בצבעים רוסיים ואחד באוקראינית. ב-2 במרץ התחלתי להדביק עלונים עם הכיתוב "לא למלחמה" בכניסה לבית ובמעלית. עד ה-4 במרץ הגיעה המשטרה. הם אמרו כי השכנים דיווחו על הדגלים האלה ואמרו שאני מחבלת, השוטרים הסתכלו על הדגלים וזהו. לאחר מכן, המשכתי להדביק את העלונים, אבל מישהו המשיך לקרוע אותם".

"ב-20 במרץ, כשלימדתי בבית הספר, הגיעה המשטרה אל המנהלת. הייתי צריך ללכת איתם לתחנת המשטרה. השוער שלנו שלח למשטרה תמונות ממצלמות האבטחה במעלית בניין הדירות שלנו. לאחר אזהרה, הרשו לי לחזור לבית הספר. שם, רשויות בית הספר נתנו לי נייר ועט ואמרו לי לכתוב את התפטרותי. המנהלת אמרה שאם אני כל כך נגד המדינה, אז אני לא צריכה לעבוד בשבילה, ובית הספר הוא בכל זאת מוסד ממלכתי. מאז אני נזהרת עם מי אני מדברת על הנושאים האלה".

"אני לא רוצה להישאר ברוסיה ואני הולכת לעשות משהו הקיץ כדי שהילדה שלי לא תלך יותר לבית הספר ברוסיה. כמובן, אני מסבירה לבת שלי מה באמת קורה בארץ ובעולם. נהגתי ללכת להפגנות בעיר שלנו כדי שיהיה לה עתיד טוב יותר, כרגע אני לגמרי מבולבלת, אין לי חסכונות ואני לא יודעת מה לעשות".

שמותיהם של כל האנשים במאמר שפורסם בתקשורת הגרמנית שונו מטעמי בטיחות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!