מחקר חדש: הגורם לאיבוד חוש הריח בעקבות הקורונה
מאמר רפואי-מדעי שפורסם לאחרונה סוקר את ההתקדמות בהבנת האופן שבו נגיף קורונה פוגע בחוש הריח ואת הטיפולים הפוטנציאליים המוצעים לתופעה שפגעה ברבים שחלו בעבר ולא עזבו אותם גם לאחר ההחלמה
- חזקי ניימן
- י"ד סיון התשפ"ב
- 4 תגובות
אחד מתסמיני נגיף קורונה הוא אובדן חוש הריח ועם ההתקדמות בהבנת האופן שבו הנגיף פוגע בחוש זה, נערכים ניסויים קליניים במספר רב של טיפולים פוטנציאליים להתמודדות עם המצב, כולל סטרואידים ופלזמה. כתב העת Nature פרסם מאמר סקירה המתאר את האופן שבו הנגיף פוגע בחוש הריח ואת הטיפולים הנבדקים.
על פי הדיווח באתר doctorsonly, מחקר שפורסם במאי השנה מצא שככל שנגיף קורונה מתפתח, כך הפגיעה שלו בחוש הריח פחות נפוצה. לפי המחקר שנערך בארה"ב וסקר יותר מ-600 אלף איש, מי שנדבק בנגיף המקורי (אלפא), היה בסיכון של 50% לסבול מהפרעה כימו-סנסורית. הסתברות זו ירדה ל-44% עבור הגרסה המאוחרת יותר של הנגיף, דלתא, ול-17% עבור הגרסה האחרונה - אומיקרון.
עם זאת, רבים מהאנשים שנדבקו בתחילת המגיפה עדיין סובלים משיבוש של חוש הריח. מחקר משנת 2021 עקב אחרי 100 אנשים שהיו להם מקרים קלים של קורונה. יותר משנה לאחר שנדבקו, 46% מהנדבקים עדיין סבלו מבעיות בחוש הריח. 7% מאלה שנדבקו עדיין סבלו מאובדן מוחלט של חוש הריח בסוף השנה.
כיצד משפיע הנגיף על חוש הריח?
עוד בתחילת המגיפה הראה מחקר שהנגיף תוקף תאים סוסטנטקולריים באף אשר מספקים חומרי הזנה ותמיכה לנוירונים שאחראים על חוש הריח.
במחקר אחר שבדק אנשים שמתו מקורונה, נמצא שהנויורונים שלהם היו שלמים, אך בקרום שלהם היו פחות רצפטורים לזיהוי מולקולות ריח. הסיבה לכך היתה שהכרומוזומים בגרעין שלהם היו מעורבבים. בדרך כלל, הכרומוזומים בגרעיני התאים האלה מופרדים לשתי יחידות ברורות, דבר המאפשר לנוירונים לבטא קולטני ריח ספציפיים ברמות גבוהות. בנוירונים החולים, הפרדה זו לא היתה קיימת.
מחקר אחר מצא מוטציה גנטית באנשים שיש להם נטייה גדולה יותר לאבד את חוש הריח כשהם חולים בקורונה, וזאת הסיבה שרק חלק מהאנשים מאבדים את חוש הריח. המוטציה נמצאה בשני גנים חופפים, UGT2A1 ו-UGT2A2. שניהם מקודדים לחלבונים המסירים מולקולות ריח מהנחיריים לאחר שעברו תהליך של זיהוי. עם זאת, עדיין לא ברור איך נגיף קורונה מתקשר עם הגנים האלה.
מחקר שנערך בבריטניה הראה שלאנשים עם אובדן חוש ריח מתמשך היו שינויים מבניים במוח. סריקות מוח של אנשים כאלה הציגו שינויים מרובים, כולל נזק לרקמות באזורים הקשורים למרכז הריח של המוח. ההשערה היא שאזור זה במוח התנוון לאחר שלא קיבל קלט של ריחות זמן רב.
אז מהם הטיפולים האפשריים?
באתר doctorsonly ציטטו מהמחקר ולפיו הטיפול היחיד שקיים כיום הוא אימון ריח. חולים מקבלים דגימות של חומרים בעלי ריח חזק ומנסים לזהות אותם כדי לשחזר את חוש הריח. שיטה זו עובדת רק עם אנשים שיש להם אובדן ריח חלקי, כשליש מהאנשים שחוש הריח שלהם נפגע במחלה.
אחד הטיפולים שנבדקו כדי לעזור לשני השלישים האחרים היה פלזמה עשירה בטסיות, שעשויה מדמו של המטופל. מחקר פיילוט משנת 2020 עקב אחרי שבעה חולים שקיבלו את הטיפול בטסיות. חמישה הראו שיפור לאחר שלושה חודשים. במחקר גדול יותר, עם 56 חולים, נמצא שפלזמה עשירה בטסיות הפכה אותם לרגישים יותר לריחות. צוות אמריקאי עורך כעת מחקר גדול יותר בטסיות.
במחקר, נערכו גם ניסויים בטיפול בסטרואידים מפחיתי דלקת. ההשערה היתה שהנגיף מעורר דלקת נרחבת שפוגעת בחוש הריח, אך תוצאות הניסוי בטיפול עם סטרואידים היו מאכזבות. כיוון נוסף שנבדק הוא טיפול עם ויטמין A, שניסויים קודמים העלו כי הוא יכול לעזור בצורות אחרות של אובדן ריח.
הניסויים בטיפולים באובדן חוש הריח מתקדמים לאט כי הם אינם מתועדפים ומתוקצבים באופן מסיבי כמו המחקר למציאת חיסון או טיפול נגד מחלת הקורונה עצמה. נראה שייקח עוד זמן עד שיימצא טיפול נוסף להפרעה המטרידה שמונעת מאנשים לטעום אוכל או להריח פרחים.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות