מרגש: אמא מצאה את בתה, 80 שנה אחרי שנמסרה בשואה

בשנת 1942, כשהייתה רק בת 18, גרדה קול הייתה שבורת לב כשמסרה את בתה סוניה שזה עתה נולדה, לאימוץ לזוג גרמני שהתגורר באנגליה.

קול נמלטה כמה שנים קודם מאוסטריה, לאחר שהנאצים סיפחו את אוסטריה, וחיה כפליטה יהודית באנגליה עם סוניה בתה היחידה. "הרגשתי שזה הוגן כלפיה", סיפרה קול לרשת CBC הקנדית, והסבירה שהיא לא יכלה להרשות לעצמה לטפל בילדה בעצמה. 

כפליטה צעירה לקול לא היה כסף ולא עבודה, והיא עדיין הסתגלה למדינה חדשה. היא לא חשבה שיש לה את האמצעים לדאוג לבתה, "זה היה קשה", אמרה קול שנמצאת בבית אבות בטורונטו קנדה מאז 1990. "אם הייתי במצב טוב יותר, הייתי מנסה לדאוג לה". במהלך השנים היא תהתה פעמים רבות מה עלה בגורלה של בתה, אך התנאי לאימוץ היה שלא יהיה לה קשר איתה. והיא חששה שמא הבת לא תרצה קשר איתה.

שמונה עשורים לאחר מכן, נודע לה שזה כלל לא המקרה. בדיוק ביום הולדתה ה-98 של קול, בתה בת ה-79, סוניה גריסט, נסעה מאנגליה לטורונטו כדי לפגוש את אמה האבודה. השתיים התרגשו נורא ובכו יחד. קול סיפרה כי לא הצליחה להביא ילד נוסף לעולם וסוניה היא בתה היחידה.

המפגש הדומע, שהתקיים בבית האבות של קול ב-7 במאי, היה מרגש מאד, אך ראשיתו לפני כשנה כשבנה של גריסט, סטיבן גריסט, ביקש לאמת את שורשיו האוסטריים למען קבלת אזרחות אירופאית, כי הוא שקל לעזוב את אנגליה. "הסתכלתי על זה מנקודת מבט עסקית מאוד", אמר סטיבן גריסט לרשת CBC הקנדית, והסביר כי בתחילה לא היה מעוניין לאתר את סבתו מצד אמו. אבל זה השתנה כאשר למד יותר על השושלת שלו. הוא גילה בהמשך שהיא עברה מאנגליה לקנדה ב-1965. גריסט גם חשף מידע על אביה של אמו, הנס קסלר, בעלה של סוניה, שנשאר באנגליה עד מותו ב-2001.

בערך בזמן שאמו נולדה, אנגליה קיבלה רק מספר מצומצם של פליטים יהודים. סבתו נכנסה לבריטניה ב-1939 כחלק מ'הקינדר - טרנספוטר'. תוכנית שהביאה בעיקר ילדים יהודים משטחים שסופחו לגרמניה כולל אוסטריה לבריטניה, ולאומות אחרות שהיו מוכנות לקבל אותם. סטיבן חיפש מידע באתרים שונים כדי לחבר מידע על משפחתה של אמו. הוא הכיר את שמות סבו וסבתו, שהיו כתובים בתעודת הלידה של אמו, יחד עם תאריכי הלידה המשוערים שלהם. עם המידע המצומצם הזה, הוא הצליח לחבר כמה פרטים על חייהם, כולל של סבתו - קול. 

הדבר היחיד שלא הצליח למצוא היה את תעודת הפטירה של קול - הסבתא, אותה היה צריך לשלוח לשגרירות אוסטריה. בסופו של דבר, גריסט מצא מישהו בפייסבוק שהיה הבן החורג של קול מנישואיה הנוספים, הוא הציג את עצמו והסביר שהוא צריך עותק של תעודת הפטירה של קול. הבן החורג הגיב: "לא תמצא את תעודת הפטירה שלה, כי היא עדיין בחיים".

"מעולם לא עלה בדעתנו שסבתא שלי עדיין תהיה בחיים", אמר. גריסט ידע שהוא צריך לספר לאמו, אבל הוא חיכה כשבועיים לפני שמצא את הרגע הנכון.

"התגובה הראשונה שלי הייתה שאני רוצה ללכת לראות אותה", אמרה סוניה גריסט, שגדלה באנגליה, שם היא עדיין חיה ועובדת כמדריכת טיולים. "התרגשתי".

"עשיתי כל כך הרבה טעויות, ובכל זאת היא הלכה לחפש אותי והיא מצאה אותי", אמרה קול. "זה היה מדהים". ב-6 במאי, גריסט לה שלושה ילדים ושבעה נכדים, נסעה מלונדון לטורונטו עם בנה. למחרת הם הלכו לפגוש את קול בבית האבות. הצוות שם היה מעורב בתכנון המפגש. הם ניצלו את הזמן ושאלו אחד את השני שאלות בלי סוף, היה להן הרבה מידע להשלים. "סבתא היא אדם מדהים", אמר סטיבן גריסט.

גרדה קול עברה מאנגליה לקנדה ב-1965, שם עבדה כרואת חשבון וגם במשרה חלקית בבורגר קינג כדי להרוויח כסף נוסף כדי לטייל - התשוקה הגדולה ביותר שלה. היה לה עניין עמוק בארכיאולוגיה והיא התנדבה במספר אתרים ארכיאולוגיים בישראל ובקפריסין. שתי הנשים הסכימו שהמפגש שלהן היה קצר מדי. הן מקוות לנסוע שוב לטורונטו בקרוב, הפעם עם כל המשפחה המורחבת של בתה האובדת.

"אשמח להצטרף למשפחה שלהם", אמרה קול. "בואו נודה בזה: 98 זה קרוב ל-100. לא נשאר לי יותר מדי זמן".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!