הילד בן ה- 3 של הרוג אסון מירון חגג חלאק'ה
שמחה במשפחת קרויס שאיבדו את אביהם הרב דוד קרויס ז"ל באסון מירון בשנה שעברה. בנם שמעון קרויס בן ה-3 שקרוי על שם רבי שמעון בר יוחאי חגג חלאק'ה בהר מירון במקום בו אביו נהרג. צפו בתמונות וסיקור מהמעמד המרגש
- משה ויסברג
- כ' אייר התשפ"ב
- 3 תגובות
מעמד חלאק'ה מרגש התקיים בל"ג בעומר במירון לילד שמעון קרויס בנו של הרוג מירון הרה"ח ר' דוד קרויס ז"ל בן 35 מחסידי תולדות אהרן שנהרג באסון מירון תשפ"א.
הילד 'שמעון' שנקרא על שם הרשב"י נולד שבוע לפני ל"ג בעומר לפני שלוש שנים, והוא הגיע למירון לרגל החלאק'ה, ל'בחדרי חרדים' נודע כי בבוקר ל"ג בעומר הוא הגיע עם הסבים לאדמו"ר מתולדות אהרן שהושיב אותו על ברכיו ואמר לו "עכשיו שמספרים אותך, אביך הגיע לתיקונו".
לאחר מכן לקחו אותו הסבים למירון שם הגיעו לשביל ר' דב המקום שאביהם נהרג שם בשנה שעברה, הבנים אמרו קדיש, ולאחר מכן עלו לרחבת תולדות אהרן יחד עם שני הסבים הרה"ח רבי שמואל קרויס והרה"ח רבי פנחס קרויס שחגגו לו חלאק'ה בשעה טובה וגזזו ממחלפות ראשו.
בחודש טבת האחרון שררה שמחה גדולה במשפחת קרויס עת חבקה האלמנה בת בשעה טובה ומוצלחת שהצטרפה לתשעת היתומים במשפחה.
לאחר שנהרג, פורסם כי בדרך למירון בערב ל"ג בעומר – דרכו האחרונה – סיפר לילדיו על גדלות התנא האלוקי רבי שמעון בבר יוחאי, על הזמן העילאי המתקרב לבוא, ועל עת הרצון בעת הריקוד של בהדלקת הרבי מתולדות אהרן. בהגיעו להר מירון, אמר בעדינותו לילדיו שבאמת היו צריכים לטפס על הברכיים כמעשה רבינו האור החיים הק', אך מפני כבוד הבריות אנו נמנעים לעשות כן, אבל עלינו ללמוד מכך כי הר זה אדמת קודש הוא, ולכל הפחות ננשק את הארץ. ותוך כדי דיבור, לנגד עיניהם הקרועות מתדהמה של ילדיו הרכים, התכופף ונישק את האדמה בחיבה.
פליאה גדולה הייתה זאת לילדיו שיבדלו לחיים ארוכים. לא רגילים היו לכך. אביהם עדין הוא, שתקן הוא, ומעולם לא עשה מעשים חריגים, ובוודאי לא בחוצות. אך פליאתם גברה כשהגיעו למקום ההדלקה חרג לפתע מטבעו, ואמר לילדיו: "מיר גייען טאנצן א קאדאטשקע פאר רבי שמעון'" (הולכים אנו לצאת בריקוד 'קדצ'קע' לכבוד רבי שמעון). המומים היו מדיבוריו וממעשיו, אשר היו ההפך המוחלט מרגילות נפשו, והמה לא ידעו כי ריקוד של פרידה הוא. ריקוד דבקות בכלות הנפש.
כאשר חש כי חייב הוא להיות קרוב לרבי שמען, וראה כי המקום דחוק הוא, העלה את שלושת ילדיו הקטנים על מקום מוגבה, והורה להם: 'המתינו לי כמה דקות, אל תזוזו. אני נכנס לדקה למערה וחוזר אליכם', לאחר רגעים בודדים נדחק בין ההמונים ונחה נפשו בדבקות והשתוקקות להתקשר אל בעל ההילולא.
רק אחר שעות ארוכות כשרעייתו החשובה תבדלחט"א לא נענתה בטלפון ממנו, והחלה לחפשו, קיבלה שיחת טלפון מאחד מכוחות ההצלה: "גב' קרויס, שלושה ילדים ממתינים על יד מתחם הציון, הם לא רוצים לזוז כי הם מחכים שאבא יחזור, בואי לאסוף אותם בבקשה". ולפניה נגלה מחזה מחריד. על ההר ישבו שלושת ילדיה הרכים, מותשים מההמתנה הארוכה, כשכל האזור מסביב ריק ורק ריח המוות עוד מרחף באוויר ולאחר דקות ספורות קיבלה את הבשורה האיומה.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות