הרב פנגר: "מה מונע מאתנו להתקדם?"

מצאו עני, שעומד בשוק ומתייפח: רובל היה לו - ואבד. אמרו לו: בדוק בכיסיך, שמא תמצאנו. השיב העני: כבר בדקתי ולא מצאתי. אמרו לו: שמא יש לך עוד כיס אחד, שלא בדקת? החזיר העני: יש לי עוד כיס אחד, אבל אותו אני מתיירא לבדוק – שמא לא אמצא גם שם...

פעמים מה שעוצר אותנו מלמצוא את הדבר שאנו מחפשים, מה שמונע מאתנו מלהתקדם, זהו הפחד. הפחד מלהיכשל, מלאכזב. אז מה לעשות? לאמץ דפוס חשיבה של תלמיד. אני לומד, אני מתקדם. 

כך כתוב בפרשה: "אם בחוקותי תלכו". אומר החידושי הרי"ם – "דהיינו שלא יעמדו במקום אחד ובמדרגה אחת, רק ילכו מחיל אל חיל וממדרגה למדרגה". אני לא מתיימר לדעת הכול, או להצליח בכל, אבל אני מנסה. 

ברוני וור (Bronnie Ware), היא אחות סיעודית אוסטרלית, שליוותה שנים רבות חולים סופניים, ושמעה מהם על מה התחרטו יותר מכל. את הסיפורים והחוויות שלה היא תעדה בספר "The Top Five Regrets of the Dying". החרטה הראשונה הייתה: "הלוואי שהיה לי האומץ להיות נאמן יותר לעצמי". פירוש הדבר הוא שרוב האנשים הולכים אחרי 120 לבית עולמם עם הרגשה ש"לא עשיתי חצי ממה שרציתי".

יש המון תירוצים. ויתרתי לעצמי, לא האמנתי שאני מסוגל וכדומה. לא משנה כרגע מה בדיוק התירוץ שכל אחד אומר לעצמו או לאחרים בטווח הקצר, אבל ברגע של אמת אתה מרגיש שהכול היה שטויות. 

בכל מצב, תמשיכו ללמוד, לנסות ולהתקדם. גם רבי עקיבא, לאחר שנפטרו לו 24 אלף תלמידים, לא נעצר ולא התייאש. גם רשב"י ראה את חורבן בית שני, ראה איך מרד בר כוכבא נכשל, איך ש-24 אלף התלמידים של רבי עקיבא נפטרים, ראה את רבו רבי עקיבא, נרצח; הוא עצמו ברח למערה ל-13 שנה – אבל הוא לא התייאש ולא נעצר, ומשִיא החושך הוציא את הספר הכי מאיר, "הזוהר".

נסכם ונאמר: "אל תבהו בשעון, תלמדו ממנו. תתקדמו".

שלכם, יצחק פנגר.

שבת שלום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!