למדו לקח: גנגסטרים יהודים "טיפלו" בנאצים ברחובות ניו יורק
ב-1938 הייתה לעיר ניו יורק בעיה נאצית. באותה תקופה היו בארה"ב כ-12 מיליון מהגרים גרמנים, רובם התערו בחברה האמריקאית, אבל כ-1 מתוך 500 היו חברים ב"בונד" הגרמני-אמריקאי, ארגון לאומי שתמך בהיטלר ונשבע אמונים לגרמניה | קבוצת גנגסטרים יהודים "טיפלו" בהם ביד קשה
- יענקי פרבר
- ח' אייר התשפ"ב
- 2 תגובות
ב-1938 ארגון אמריקאי נאצי בניו יורק, כינה את העם היהודי "איום על הדמוקרטיה", הארגון שנקרא ה"בונד", ערך עצרות ברחובות עם מדים חומים והמפגינים נשאו צלבי קרס על זרועותיהם.
ההפגנות הפחידו את הקהילה היהודית בניו יורק, שלרבים מהם היו קרובי משפחה באירופה וצפו בכותרות מגרמניה בבהלה גוברת. חבר קונגרס ושופט אמריקאי לשעבר בשם נתן דיוויד פרלמן ראה את הנתיב שבו נמצא הבונד, והוא רצה שזה ייפסק. הוא ידע שמעשיהם אינם בלתי חוקיים, אבל הוא החליט לשים לזה סוף.
"מה שהנאצים האלה צריכים זאת מכה טובה", אמר השופט, כפי שמתאר מייקל בנסון בספרו החדש, "Gangsters v Nazis: How Jewish Mobsters Battled Nazis in Wartime America" שיצא עכשיו.
הספר נקרא "גנגסטרים נגד נאצים, איך גנגסטרים יהודים נלחמו בנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה באמריקה". השופט פרלמן התקשר למאיר לנסקי, הגנגסטר היהודי הבולט בניו יורק, ושאל אותו אם הוא יכול לעזור בעניין.
הגנגסטר היהודי אמר לשופט שהוא יכול לעשות יותר מסתם להכות אותם. פרלמן דחה את הצעתו של לנסקי להרוג את הנאצים. במקום זאת, הוא רצה שלנסקי ילמד אותם לקח שהם לא ישכחו במהרה.
ה'ניו יורק פוסט' מציין, כי מטרת הבונד הגרמני-אמריקאי הייתה לקדם את האג'נדה של היטלר בארה"ב, ולאורך שנות ה-30 התגלו ארגונים נאציים אמריקאים שונים שצברו ארסנל של נשק ותחמושת, תכננו לחבל בתחנות כוח, וחלקם אפילו קנו מטוסים עבור חיל אוויר הנאצי.
הבונד הוקם על ידי גרמנים-אמריקאים בארצות הברית, אדולף היטלר ידע על קיומו ואישר זאת. היטלר ידע מניסיונו במלחמת העולם הראשונה שהוא לא רוצה להילחם שוב באמריקאים, אז הוא קיווה לשטוף את המוח לאזרחי המדינה שיתמכו בו.
באחד הימים קיימו הנאצים צעדה, הצוות של לנסקי התחלק לשלוש קבוצות. כל קבוצה הצטיידה עם מחבטי בייסבול, הראשונה תתקוף את הנאצים שצעדו, ושתי הקבוצות האחרות המתינו להכות בנאצים שיברחו. הגנגסטרים היהודים תקפו משלושה צדדים והתפתחו 15 מוקדי עימותים. לפי הנכתב, הגנגסטרים פרקו את הנאצים במכות רצח.
בספר נכתב כי כשזה נגמר, היו "פזורים נאצים פצועים. כל כך הרבה דם", חלקם שכבו מחוסרי הכרה לאחר שנפגעו בראשם, אחרים עם שברים בגפיים. האתגר היחיד של הגנגסטרים היה לא להרוג אף אחד, מה שהם בקושי הצליחו. הם זרקו את אחד הנאצים מחלון בקומה השנייה. הוא שרד, אבל רגלו הייתה מרוסקת. מיד לאחר מכן הגנגסטרים נעלמו לתוך הלילה.
השופט פרלמן הציע ללנסקי כסף עבור העבודה, אך לנסקי סירב. "אני לא צריך שכר, שופט" אמר לו לנסקי. "אני יהודי, ואני מרגיש עם היהודים באירופה שסובלים". אך גם לנסקי עצמו לא רצה עזרה. כשחבר ילדות שלו מאפיונר איטלקי הציע לסייע, הוא הסביר לו שזאת "עבודה ליהודים".
בספר מסופר על מקרה נוסף: באירוע אחר שהתקיים, תכננו להגיע 1,000 נאצים, אך רבים עדיין סבלו מפציעות של המכות, ונוכחות משטרתית חזקה מנעה מהצוות של לנסקי להיכנס לזירה, אבל הוא שיחד שני בני נוער יהודים מקומיים - תמורת $1 כל אחד - כדי להבריח בקבוקי סירחון.
כשהנאום באירוע יצא לדרך, השניים השליכו את הבקבוקונים שלהם לעבר הבמה. פצצות סירחון שגרמו לקהל להימלט. עד שהזירה סודרה והנאומים החלו, מושבים רבים התרוקנו, מלחמת ההפחדה של לנסקי עבדה. בספר כתב מייקל בנסון: "עד 1939 כל נאצי בעיר ניו יורק ידע כמה יהודים יכולים להיות קשוחים".
מצב דומה היהה גם בלוס אנג'לס, דטרויט וקליבלנד, כשכל קרב בין נאצים ליהודים הסתיים אותו הדבר. "לגנגסטרים היה תיאבון לאלימות שהכריעה את אויביהם האריים. גרמנים ברחו ובכו וכיסו את פניהם בידיהם". בנוסף, בסוף כל התקפה אכזרית איימו הגנגסטרים על הבונד באלימות עוד יותר. כאשר לאחר קטטה אחת נשמע יהודי אומר לנאצי שנפל ודימם, "בפעם הבאה לא נהיה כל כך נחמדים".
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות