גורל ניצולי השואה של מריופול: "שהעולם ישמע את הסיפורים שלנו"

אלווירה בורץ, בת 86 ילידת מריופול, איבדה 38 איש מבני משפחתה הקרובה, הם נרצחו על ידי הגרמנים ומשתפי הפעולה האוקראינים המקומיים באוקטובר 1941. היא כמעט הוסגרה על ידי שכניה, אך ניצלה על ידי שכנים אחרים חסידי אומות העולם. לאחר מלחמת העולם השנייה, היא חיה בשלווה במריופול עד פברואר.

במשך 50 יום, בורץ שהתה במקלט, יחד עם בעלה, גיסתה ואחיינית בת ה-93, והצליחה להימלט לקייב ב-14 באפריל. כך דווח אתר Chabad.org. היא סבלה כל כך הרבה זמן כמעט ללא מזון ומים, וזה ממשיך לרדוף אותה גם בקייב, אבל היא חיה ונחושה להמשיך ולספר את סיפורה.

אולם לשכנתה ולנטינה לבשינה היה גורל אחר. לבשינה, במקור מפולטבה באוקראינה, שרדה את הנאצים, מאוחר יותר, היא עברה למריופול וגם חיה בשלווה עד פברואר. ב-28 במרץ, לאחר חודש של שהיה במקלט ללא תרופות ומעט מזון, לבשינה נפטרה במריופול. "אמא אמרה, 'אני לא יכולה לשרוד את זה' אמרה בתה, ויקטוריה, שלאחר מות האמא, היא חולצה ממריופול במכונית ששלח הרב מנדל כהן, שליח חב"ד במריופול.

"ביום האחרון הייתה תקיפה ארטילרית מאסיבית ופיצוצים, אי אפשר לדמיין את זה. אמא פשוט לא יכלה לשאת את העוצמה של זה, היא פשוט מתה" סיפרה הבת בכאב.

ויקטוריה עטפה את אמה בשמיכה, ובעזרת השכנים היא חפרה בור בגינה הקטנה של בניין המגורים שלהם, וקברה אותה.

לאחר שאמה נקברה בגן. ביתה נשרף עד היסוד. העיר שלה נעלמה. היא התקשרה לרב מנדל כהן. "אני חייבת את חיי לרב", היא אמרה בדמעות. הרב כהן אמר לה להישאר בדיוק במקום שבו היא נמצאת, ותוך שעות עצרה מכונית. תוך שימוש בדרכים צדדיות, הנהג לקח אותה מכפר לכפר על רקע אש כבדה מעליה, והגיע בסופו של דבר לזפוריז'יה ב-25 באפריל.

"תארו לעצמכם, נולדתי ב-1962 ואין לי כלום - זה אני והארנק שלי", אומרת ויקטוריה. "אני מקווה לנסוע לישראל עכשיו. אין לי מולדת אחרת ואין לי חיים אחרים. אני לבד בעולם הזה. לא יכולתי לדמיין שאי פעם אחיה ככה. בשביל מה? אני רוצה שאנשים ישמעו את הסיפור הזה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!