סיפור לשבת: מדוע בקשה האם המבוגרת מבנה מאוורר ומקרר?

"אוף, הלוואי שייגמר כבר השיעור", לחשה תלמידה לחברתה לספסל הלימודים.

"הלוואי שייגמר כבר היום", לחש הפקיד לפקיד שישב על ידו.

"מתי כבר ייגמר השבוע הזה?!" – רטן פועל הבניין מעל הפיגומים.

"מתי יגיע כבר סוף החודש..." – חשב המנהל העסוק.

"שיעברו כבר שלוש השנים!!!" – כתב חייל במכתב לאימו.

ורק שני בני זוג מבוגרים, שישבו על ספסל מול חוף הים, והביטו בשמש השוקעת, אמרו בשקט: "הלוואי שהרגע הזה לא ייגמר לעולם".

יש משהו מיוחד בגיל מבוגר. התורה בפרשה מצווה אותנו "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן". על פי ההלכה, כאשר אדם מגיל 70 ומעלה עובר לידכם, צריך לקום לכבודו, שכן עובר לפניכם ספר זיכרונות, חכמה וניסיון מהלך.

פעמים, בעקבות התפתחות הטכנולוגיה והקדמה, הדור הצעיר מרגיש עליונות מה על הדורות הקודמים. הבה נזכור שכל אחד מאתנו יום אחד יגיע לגיל הזה.

אמא מבוגרת, לאחר שהתאלמנה מבעלה, נכנסה לבית אבות בעצת בנה היחיד.

בתחילה הוא עוד השתדל לבקר אותה פעם בשבוע, אך ככל שהזמן חלף, הביקורים הלכו ופחתו. מפעם בשבוע, הם הפכו לפעם בשבועיים וטלפון פה ושם, עד שהגיעו למצב של אולי פעם בחודש ביקור.

יום אחד הוא קיבל טלפון מבית האבות, וביקשו ממנו להגיע, כיוון שמצב אמו לא טוב. הבן הזדרז להגיע, נכנס לחדרה, ושאל: "אמא, מה אני יכול לעשות עבורך?" האם ענתה לו: "אני אשמח שתקנה לי מאוורר לחדר, ומקרר קטן". הבן הסתכל קצת מופתע... האם חייכה ואמרה לו: "אני אולי מבוגרת, אבל לא טיפשה. אני אישה חזקה, וניצולת שואה, הסתדרתי גם בלי המאוורר והמקרר ועוד כמה דברים שהיו חסרים לי כאן.

אבל כשהילדים שלך ישימו אותך פה, וכמעט לא יבקרו אותך, כדאי שיהיה לך מאוורר ומקרר, כי לא בטוח שתוכל להסתדר בלעדיהם"...

הבן פרץ בבכי...

תירוצים יחכו לכם בכל צעד, אך הזדמנויות לא. סביב כל אחד מאתנו ישנם אנשים מבוגרים, הבה נתייחס אליהם כמו שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו, אם היינו בגילם.

שבת שלום.

שלכם, יצחק פנגר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!