הרב שאול יורוביץ': חשיבות השאלה והדרך אליה

ה'הגדה' היא מלשון הכתוב 'והגדת לבנך', זהו המקור העיקרי בתורה העוסק בצורת חינוך הדור הבא. אם כן מכאן עלינו ללמוד את צורת העברת המסר מדור לדור.

מפורש בתורה, שצורת סיפור יציאת מצרים, צריכה להיות בדרך של שאלה ותשובה:

"וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם" (שמות יג יד) וכן במקומות רבים במקרא.

רק לאחר שהבן ישאל על שינויים אלו: "מה נשתנה הלילה הזה", או אז ישיב לו אביו, ויַרצה לפניו בארוכה כל מהלך סיפור גלות וגאולת מצרים.

מכאן נלמד על הכלל, שזו היא הדרך הנכונה ללמד או להשפיע לאחרים, מקודם ליצור עניין בלב השומע, כך שהוא ישאל – יביע התעניינות, ורק אז להציע לפניו את תוכן הדברים.

פירוש הדברים: בבוא אדם להעביר איזה עניין למישהו אחר, אם לא תתעורר הצורך והרצון לזה בלב השומע, רב הסיכוי שהאינפורמציה האמורה תיכנס באוזן אחת ותצא מהשנייה.

לעומת זה, כאשר ההתעוררות היא מאת התלמיד, ששואל את רבו. אזי, ללא ספק דברי רבו ייחרטו על לבו, שהרי הוא חש בצורך לדעת זאת.

אם כן, נמצא שהאתגר העיקרי של המשפיע, היא הבאת המושפעים למצב של סקרנות והבעת התעניינות – מצב של שאלה, וכאשר יצליח בכך, הרי כל דבריו יתקבלו בליבותיהם.

נטיית המשפיע בבואו לומר את דבריו היא הפוכה, הוא מבקש שיקשיבו לו עד הסוף ללא הערות או שאלות, וכאן התורה מלמדת אותנו ההיפך, שעיקר עבודת המחנך היא להביא את החניך למצב של שאלה.

השאלה המתעוררת לפי זה היא איך באמת נוכל להביא את בנינו לכדי שאלה, מה אנו אמורים לעשות בכדי להעיר בהם את הסקרנות המדוברת?

חכמינו ז"ל מלמדים אותנו שהדרך להביא את בנינו למצב של שאלה היא על ידי יצירת שינויים רבים ושונים בסדרי ההנהגה של ליל הסדר, שינויים אלו יעוררו בו את מקום השאלה.

במבט פנימי ניתן לבאר זאת כך: כאשר הילד רואה דינאמיות יצירתיות והתחדשות הוא מוצא את עצמו מסוקרן, זה קוסם לו, הוא מרגיש שיש כאן משהו בשבילו, כאשר הוא רואה דוגמה אישית של הורה או מורה מתחדש, מלא חיים ומוכן לשינויים, או אז הוא שואל ורוצה לדעת את הרעיונות השכליים העומדים מאחורי זה. במילים אחרות: הדרך אל העולם השכלי הגבוה עוברת דרך העולם הרגשי, הילד מתחבר רגשית אל מקום של חידוש ושינוי ובכך שכלו נפתח לקלוט שכלים חדשים, להבין להשכיל ולהעמיק בהם.

מצב ה'שאלה' המדובר אפשרי באופנים שונים, כפי שאנו רואים בהמשך ההגדה "כנגד ארבעה בנים דברה תורה", אך ישנו בסיס ראשוני משותף לארבעתם, הם כולם שואלים 'מה נשתנה' הם כולם תמהים על השינויים באותו אופן כאמור.

אך זהו רק צוהר ראשוני, לאחר שעונים להם 'עבדים היינו לפרעה במצרים' אנו קוראים על ארבעת הבנים ששואלים שאלות אחרות לגמרי. השאלה המתעוררת בהם לאור ידיעתם החדשה היא עד כמה יש קשר בין מצבנו העכשווי לשורשים שלנו ביציאת מצרים.

ארבעת הבנים מייצגים ארבע רמות של התעניינות בדברים.

ה'חכם' מתעניין בכל מהלך הדברים, בפרטי הפרטים, ואף בתוצאות המשתלשלות מסיפור היציאה ממצרים, ולכן הוא שואל 'מה העדות והחוקים והמשפטים', כלומר, מהו הדרך לחיות לאור סיפור היציאה ממצרים.

חכמינו ז"ל מגדירים את החכם "הרואה את הנולד", כלומר, בכוחו לראות את התוצאות העתידיות לאור המציאות הנוכחית, וכך נוהג החכם כאן, הוא שואל מה הן המצוות שצווה ה' אלהינו אותנו לאור היציאה ממצרים 

ה'רשע' התעניינותו היא שלילית, כדי להפריך את הדברים – להוציא את עצמו מן הכלל.

ה'תם' מתעניין באופן כללי, 'מה זאת', אין הוא משתדל להבין את עומקם של דברים, אך עדיין מנסה להבין מה קורה.

'שאינו יודע לשאול', אינו מתעניין כלל, אך גם איננו מתנגד, הוא פשוט לא שם, למרות ניסיונותינו לגרום לו לשאול. וגם לו מצווים אנחנו ליזום בעצמנו ולספר לו את הסיפור.   

כשנתבונן עוד במהות ארבעת הבנים האמורים, נראה שהם משקפים את תהליך התפתחותו וגדילתו של כל אדם מלמטה למעלה, והם כוללים את כל מצביו.

מתחילה בהיותו ילד קטן הרי הוא בדרגת 'שאינו יודע לשאול'. השלב הבא בהתפתחותו הוא 'תם', הוא מתחיל להסתקרן ולהתעניין באופן כללי מה זאת, ואינו יורד לפרטי הדברים כמו החכם.

בהמשך, לעתים מגיע האדם למצב של 'רשע' שזה מקביל לתקופת ההתבגרות, שאז הוא במצב של מרידה, ואינו מקבל שום דבר כמובן מאליו. אך כשעובר גיל זה כראוי, הרי הוא מגיע לדרגת 'חכם' שעוסק בחיפוש האמת ומוסר נפשו עליה.

נחזור לעסוק בקצרה בחשיבות מושג השאלה גם בעולמו הפנימי של האדם, ספרי חסידות מורים לנו לעורר את הרצון, כלומר ליצור את החלל ולהשתוקק למילוי, ולאו דווקא למלאות בכוח.

כך היה סדר יציאת מצרים, עבודת משה רבנו הייתה לעורר בישראל את הרצון לצאת – מצב של שאלה, וזה לקח זמן ממושך, אך היציאה עצמה – התשובה, היה ברגע אחד.

יתר על כן, כל מה שנדרש מעם ישראל ערב היציאה, היה מצב זה של שאלה, והיינו שיעוררו בקרבם את הרצון לצאת, שהרי מבואר שלא היה בהם שום זכות לצאת, והיו שקועים במ"ט שערי טומאה, ואף היו ערומים מן המצוות, וכל מה שהבדיל בין היוצאים ממצרים לאלו שנותרו בה היה הרצון לצאת, שהרי כולם היו שקועים בעומק בקליפות.

כל מה שנדרש מהבן, הוא לשאול את השאלה, כלומר לרצות בתשובה, דוגמת ישראל במצרים, שזוהי הדרישה היחידה שהקב"ה דורש מישראל בלילה הזה כדי שיזכו להיגאל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!