רבי חיים האישי שלי // שוקי לרר נזכר ברגעים מהקודש פנימה

עולם התורה אבל, עם ישראל שרוי בצער, הייתה לי הזכות במשך שנים רבות להתייעץ עמו ולקבל מפי קדשו ברכות. בכל פעם מחדש, הלב החסיר פעימה, ההתרגשות הייתה מלווה בפחד ואימה. לראות את גדול הדור שקוע בתלמודו ורכון על ספריו, מקדיש מזמנו לכל אחד ואחד כאילו הוא מצאצאיו.

שבעה ימים עברו, מאז הלווייתו של מרן רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל. דרכי ציון אבלות. כולם מעלים זיכרונות בינם לבין עצמם. ואני מרגיש שהייתה לי את הזכות להתקרב למרן זצוק"ל בשלושים השנה האחרונות, ויותר מכך בשלושת השנים האחרונות, שכמעט לא היה יום שלא הייתי שם בבית קרוב, ולפעמים ארבע או חמש פעמים ביום. זה משהו שאני מרגיש שזכיתי לאחד מתענוגי העולם הבא.

כשאני מתבונן בתמונות הרבות שזכיתי לעשות משנות חייו, אני רואה שברובן המוחלט הוא נראה באותה תנוחה: רכון מעל ספר, שקוע כל כולו בספר שלפניו כשדף בידו מונח על השורות וכך גומע עוד ועוד שורות של "תורה" ואינו מבחין כלל בנעשה סביבו. אין לו בעולמו אלא הספר שבו הוא שקוע כעת בעומק העיון. כי אכן, אם נרצה לתמצת במלים בודדות את מהותו של רבינו זצוק"ל, נוכל לומר זאת בשתי מלים: "חשקת התורה".

הבית ברחוב רשב"ם 23 היה תל תלפיות לכולם ולא משנה מי, כולם היו מתקבלים בהארה ובסבר פנים יפות, זוכים לברכה עצה ותושייה בכל ענין וענין, שאלות סבוכות בהלכה ובהכרעה בנושאים של פיקוח נפש – הכל היה נחתך אצל הרב בבחינת 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים'.

המבט שלא ישכח לכל מי שזכה אי פעם להיכנס לבית הקדוש, זה שקיעותו העצומה בתורה הקדושה, דבר שבשגרה הוא שבעת הלימוד כאילו נמצא רבינו בעולם אחר, בלי לחוש בסובבים לו. תמיד הגמרא או השולחן ערוך פתוח לפניו והאצבע מרצדת בין השורות, כך שלא היה ניתן לנתקו אפילו לרגע, גם כשהיו משוחחים עמו, הספר היה פתוח, כדי שמיד יוכל לשוב לתלמודו בלי להפסיד אפילו רגע. בספרי "בצילם" שיצא לאחרונה תיארתי כמה סיפורים שזכיתי לראות באופן אישי שם. כשאני מרגיש שזכיתי עוד להגיש לפני רבינו זיע"א את הספר והוא מאוד שמח על התועלת שיש מהספר הזה.

פעם אחת כשאני נכנס לבית, אני מגלה מחזה מפעים, מרן הגר"ח קניבסקי יושב בראש השולחן, בשני צדיו יושבים בניו הגאונים הרב אברהם ישעי' והרב יצחק שאול ורבי חיים פשוט לומד איתם חברותא. מתברר לי לתדהמתי שרבי חיים ממשיך ללמוד עם בניו גם כשאלה כבר מחתנים נכדים... וזה קורה מידי יום, את התמונה הזאת שלפניכם היא באמת חד פעמית שזה לימוד משותף עם הבנים, כי בדרך כלל הלימוד הוא עם כל אחד בנפרד.

פעם אחת ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי בעצמי את הגר"ח מאיזה גיל מתחילה המצווה הזו של אבא ללמוד עם הבן שלו, אז הוא ענה לי שאפילו ללמוד עם הבן א"ב זה כבר מצווה, כי בלי לדעת א"ב אז אי אפשר אח"כ ללמוד תורה.

היום הכי מרכזי בשנה שבו היו מגיעים לרבי חיים מאות ואלפי ילדים הוא יום ל"ג בעומר, פעם שמעתי את הגר"ח אומר שיום "ל"ג בעומר" זה החג של הילדים של החלאק'ה ולכן הם קודמים לכל האנשים, גם מבוגרים. וככה עברו אצל שר התורה הגר"ח קנייבסקי בביתו ברחוב רשב"ם בבני ברק המוני ילדים שהגיעו לגיל שלוש בכדי ששר התורה יגזוז ממחלפות ראשם לרגל היום בו נהוג לערוך את מנהג החלאק'ה.

כמו בכל השנה שר התורה גוזז לילד בן שלוש את מחלפות ראשו ומביא לו ממתק, ואף מזכיר לו לברך. זה נראה שם כמו סרט נע כדי שכולם יספיקו לעבור בל"ג בעומר לפני שתגיע השקיעה...

בין לבין הצלחתי לתפוס זווית מיוחדת של תמונה שאני לא מפסיק להסתכל עליה כל הזמן, וכל מי שאני מראה לו אותה – הוא מתרגש כמוני. בתמונה שלפניכם נראה מרן הגר"ח שכל כולו שקוע בתורה ואינו מבזבז זמן לרגע, תוך כדי גזיזת ראשם של הילדים, כשהוא שקוע בלימוד הגמרא והמספריים שנמצאות על ידו נשארו ביד מחכות לילד הבא.

"בתמונה שצילמתי רק אחרי זה תפסתי שיש את המספריים ביד שמחכות לילד הבא וזה שוב המחיש לי על גודל ניצול הזמן של כל רגע ורגע".

דמותו הענקית של רבינו זצוק"ל תהיה חקוקה לנצח בליבותיו – בליבותיהם של כלל ישראל, ותשמש דוגמא ומופת לנו ולבנינו עד עולם, נמשיך בדרכיו בהתמדה ובאהבת התורה ובשקידתה ויחזקו את "האמונת חכמים" ללמוד ממעשיהם וללכת בדרכם.

מי ייתן וזכותו של רבינו זצוק"ל תעמוד לנו, ותהי דמותו הנשגבה נר לרגלינו ואור לנתיבתנו, נוכל ולוּ במעט להעביר את גודל אהבת התורה הגדולה של הרב לכל אחד ואחד ונזכה כולנו להתגלות כבוד שמים, לתחיית המתים, לגאולה השלמה בבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.

שוקי לרר

[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!