איש הספרים של מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל, חושף את הסודות

זכייה גדולה ועצומה נפלה בחלקו של הגאון רבי משה שמעון גרליץ, אבן יקרה בעיר הקודש ירושלים, שזכה להתקרבות מופלאה ביותר בצלו של מרן שר התורה ומרא דכולא תלמודא, הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל, בהיותו מבאי ביתו תמידים כסדרם ומשך למעלה מארבעה עשורים לא זזה ידו מתוך ידו באהבה ובחביבות גדולה, וברבות הימים אף סמך רבנו ידיו עליו לעמוד לימין זרוע עוזו בהגהת ובסידור ספריו לדפוס, בתיקוני המהדורות ובשילובי ההערות שהתקבלו על הספרים מכל קצווי תבל.

כבר בראשית השיחה לסופר הרב יוסף מאיר האס בעיתון 'המבשר' מתקשה הגרמ"ש גרליץ למצוא את ההגדרה הנכונה על דמות הפלאים של ר' חיים: "קשה מאד להתחיל לדבר על רבנו הגדול בלשון עבר, כי ההסתלקות הייתה כה פתאומית שלא הייתה לנו שום הכנה אליה, אלא בפתע פתאום נעקרה דמותו מאיתנו בלי שתהיה לנו אפילו הזדמנות להתפלל ולקרוע שערי שמים לרפואתו השלימה. בעיקר נובע הקושי מהיכן להתחיל ועל מה להתמקד, שהרי רבנו היה איש האשכולות כפשוטם של דברים - איש שהכול בו: גאונות מופלאה, בקיאות מדהימה, התמדה רצופה במושגים בלתי-אנושיים, 'לומדות' בכל התורה כולה וגם בחלקים הקשים ביותר של זרעים קדשים וטהרות, מחדש חידושי תורה עמוקים וחריפים, וכל זאת לצד צדקותו הגדולה, דקדוקי וחביבות המצוות, קדושתו המופלגת ופרישותו מכל הבלי העולם הזה.

"על כל נושא ותחום אפשר לדבר ולספר לילות כימים, יכלה הזמן והם לא יכלו, ולכן קשה מאד להתמקד ולהתרכז על דברים מסוימים, אלא שבכל זאת אבקש לפתוח ולומר הגדרה קולעת מזווית ראייתי על רבנו, כי מימות הגאון הקדוש מווילנא לא היה בכלל ישראל גאון אמיתי בקנה מידה שכזו, וזאת אוכל להסמיך מה ששמעתי מפיו של רבנו באחת הפעמים, כי בהיותו בחור צעיר למד הרבה את ספרי הגר"א, ומהגר"א למד שאם האדם רוצה הוא יכול להגיע לדרגה הנשגבה של ידיעת כל התורה כולה באותיותיה".

הגר"ח קנייבסקי זצ"ל בסוכת הרב גרליץ מאזין לסיום מסכת

חצי מיליון תשובות

במהלך הריאיון הבלעדי נשאל הגרמ"ש גרליץ עד כמה השקיע מרן הגר"ח זצוק"ל בכתיבת ספריו, וזו הייתה תשובתו: "כפי שציינתי את ההגדרה שרבנו נולד עם עט ביד, כך היו פני הדברים כפשוטם ותמיד היה יושב וכותב חידושי תורה, כשכל ספר שהוציא לאור, היה עובר על-ידו אינספור תיקונים והגהות, מחיקות והוספות, עד שיצאו הדברים ברורים וצלולים ומשמחים כנתינתם מסיני. עד כדי כך היה אוצר ספריו ענק וגדול, שרבנו אמר לי פעם שהוא עצמו אינו זוכר את כל הדברים המובאים בספריו, ובערוב ימיו היה מבקש ממני לעזור לו למצוא דברים שכתב בעבר בתוך ספריו, באמרו לי שאני יודע יותר טוב ממנו... והספרים היו החמצן".

"כל ספר שיצא לאור מתחת ידיו של רבנו היה בניין עדי עד מבחינתו, בהיותו משקיע בו את כל כוחו ומרצו למען יצא כלול בהדרו ויתקבל בחיבה ובהערצה בקרב רבבות אלפי לומדי התורה בכל העולם כולו, שהיו ממתינים בכיליון עיניים בכל פעם מחדש להופעת הספר הבא בתור. עם זאת, על כל ספר שהיה יוצא לאור, היו נשלחים אל רבנו אלפי מכתבים עם הערות והוספות, קושיות ובירורים, מרבנים חשובים ותלמידי-חכמים מופלגים מכל קצווי תבל, ורבנו ביקש להשיב לשואליו דבר בשפה ברורה ובנעימה, לצד הצבת תיקונים והוספות שהתקבלו אצלו על ספריו החביבים.

"רבנו ביקש ממני באותם ימים לסייע לו בקריאת אלפי המכתבים שהגיעו אליו כהשגות וכבירורים על ספריו, היות ולא תמיד יכול היה להקדיש יותר מדי זמן לקריאת כל המכתבים שהיו נמנים כאמור לאלפים רבים. לעתים גם אמר לי, שאין זמנו פנוי לבדוק האם השואל צודק בשאלותיו או שמא אין בדבריו ממש, ולכן ביקש שאסייע לו בכך. אציין בזאת מה שאמר לי פעם בנו הגאון רבי יצחק שאול קנייבסקי, שיש בערך חצי מיליון תשובות שר' חיים כתב במרוצת השנים להשיב על השאלות שנשאל מכל כדור הארץ בכל מקצועות התורה כולה, ומכאן נוכל לעמוד על אפס קצה העול הכבד שהיה על רבנו להתייחס לכל שאלה ושאלה בפני עצמה".

כל התורה כולה

מספר הגרמ"ש גרליץ: "כך יצאו לאור במשך השנים כמה וכמה ספרים שזכיתי לסייע לרבנו בסידורם ובעריכתם למכבש הדפוס, וכשהייתי מביא לפניו את הדפים מוכנים להגהתו היה מציין בשולי הגיליון את הערותיו בקצרה: 'צדקת', 'ענית יפה', וכיו"ב.

החידוש העצום היה תמיד לראות איך רבנו מונח בתוך נבכי הסוגיות הקשות ביותר בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, וכשהבאתי לו גיליונות כתובים וערוכים בסוגיות הקשות ביותר של טהרות או זרעים, היה נמצא תיכף ומיד בתוך העניינים ומביע את דעתו לכאן ולכאן, כשאני זוכה לראות לפניי את כל התורה כולה פרושה כשמלה ומזומנת כשולחן הערוך.

"עלי לציין בזאת, כי אמנם זכיתי לשקוד על דלתי תורה רבות בשנים, אבל ככלות הכל איני בקי בכל חדרי תורה, וכשהייתי צריך לעסוק בשאלות והשגות שהגיעו אל רבנו בסוגיות הקשות של זרעים או קדשים או טהרות וכדומה, הייתי צריך לפעמים להתיישב יחד עם בני שיחי' ולהתעמק בהבנת הדברים חמש או שש שעות ברציפות, עד שהצלחתי להבין את כוונת הדברים כדי לדעת מה צריך להיות כתוב בספר ואיך להתייחס אל שאלת השואל.

"והנה, בבואי לפני רבנו להראותו את הגיליונות, תוך שתי דקות אחרי העיון בנכתב על הדף, כבר ידע בדיוק מה כותב הר"ש בפירוש המשניות על זרעים, מה משיג על-כך הרמב"ם בפירוש המשניות, מה הוא עצמו כתב בספרו ומה מבקש השואל להשיג ולהעיר. כל זה תוך שתי דקות, 120 רגעים בלבד, בגאונות מדהימה שהרקיעה שחקים, כאשר כולם יודעים בוודאי את ההתמדה הגדולה והבקיאות העצומה שהייתה לו, אבל פחות יודעים את כוח התפיסה שהייתה לרבנו, לצלול למימיה האדירים של תורתנו הקדושה תוך רגעים אחדים ולהעלות בחכתו מרגליות טובות ופנינים נבחרים".

שמחת הסיומים

לסיום מספר הגאון רבי משה שמעון גרליץ מעשה נפלא: "בדידי הווה עובדא, שמחמת קרבתי הגדולה אצל רבנו זכו גם צאצאיי להיות קרובים אצל רבנו והתקבלו במעונו תמיד בחביבות רבה. אירע פעם באחד הימים שהגיע נכדי שיחי' לערוך אצל רבנו סיום מסכתא שלמד וסיים, כפי הידוע שרבנו היה מחבב מאד ושמח ביותר להשתתף בסיומי מסכתות שנערכו על ידי צורבי מרבנן. באותו ערב, להבדיל בין קודש לחול, ביקר אצל רבנו נשיא המדינה למשך כמה דקות.

"בהיותי אצלו במהלך אותו ערב, אמרתי לרבנו בהתפעלות: 'רבי, וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך... שמעתי שנשיא המדינה היה כאן מקודם'... והנה רבנו מגיב לי בקצרה ומושך בכתפיו: 'איך געדענק גארנישט, איך ווייס פון גארנישט' (איני זוכר כלום, איני יודע מכלום)... אבל רגע לאחר-מכן נענה ואמר לי במאור פנים: 'דיין אייניקל איז געווען דא מאכן א סיום מסכתא' (נכדך היה כאן לערוך סיום מסכתא)... היה זה כאמור באותו יום, כשאת ביקורו של הנשיא העדיף לשכוח ולא לזכור, ואילו את סיומו של הנכד הצעיר זכר ושיבח להפליא".

על שמחתו של רבנו להיות נוכח במעמדי סיומים, מספר רבי משה שמעון פרט אישי: "זכיתי שרבנו היה מגיע לבקר אצלי בביתי לפעמים בהגיעו לעיר הקודש ירושלים לבקר אצל חמיו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ולהתפלל בכותל המערבי בחול המועד, שאז היה נוהג בי מידת הכרת הטוב ועולה לבקר אצלי, כדי להביע את תודתו והוקרתו על עבודתי המרובה בהכנת ספריו לדפוס. בדרך-כלל היינו משתדלים, אני ובני משפחתי, לערוך סיומים במהלך ביקורו של רבנו בביתי, כי ידענו שזוהי שמחתו האמיתית.

"זכורני פעם שביציאתו של רבי חיים מביתי, הבחין בקהל ההמונים שהתאסף סביבות הבית כדי לחזות בפני קדשו, ושאל אותי בצחות: 'מאיפה יודעים כל האנשים שאני מגיע לכאן'? כשהשבתי: 'עוף השמים יוליך את הקול', נענה ושאל בבדיחותא: 'אני מתכוון לשאול מי גילה לעוף השמים שהגעתי לכאן'?... אגב, חוש ההומור ואווירת השמחה תמיד היתה ניכרת אצל רבנו בכל מצב שהוא, בבחינת 'פקודי ד' ישרים משמחי לב', כשכל פעם היתה נהרה טהורה שפוכה על פניו עם חיוכו הנצחי בחדוותא דאורייתא".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!