הרב שאול יורוביץ': איך היראה מובילה לאהבה

פרשתנו עוסקת בהרחבה באירועי היום השמיני למילואי המשכן, ביום זה השרביט הועבר ממשה רבנו שהיה משרת בקודש לאורך שבעת הימים הראשונים לאחיו אהרן הכהן שהתחיל לכהן בקודש מיום זה ואילך.

בפסוקים הראשונים אנו רואים את משה מדריך את אהרן איך לחנוך את עבודת המשכן, כך אנו קוראים: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי ה'" ואכן אהרן עושה כפי שנצטווה ככתוב: "וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּקְרְבוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה'".

אף על פי שנצטווה בפרוטרוט לקחת את הקורבנות ולהקריבם לפני ה', בכל זאת בפסוק הבא הוא חוזר ומצטווה: "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ...". רש"י (ד"ה קרב אל המזבח) מבאר: "שהיה אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת", אהרן מרוב בושתו היה זקוק לדחיפה של משה.

בספר 'דגל מחנה אפרים' שואל על דברי רש"י אלו "והוא תמוה משום שנבחר בזה לא יסתלק הבושה מעליו, והנה שמעתי מן אדוני אבי זקיני זללה"ה (הבעל שם טוב) פירוש על זה, מפני שיש לך יראה ובושה מן השם יתברך לכך נבחרת, כי זבחי א-להים רוח נשברה, וכבר נזכר זה בכתבי האר"י ז"ל". כלומר סיבת בחירת ה' בך היא דייקא מפאת הבושה והיראה שיש בך.

דברים אלו על סיבת הבחירה באהרן מעוררים מחשבה על זכותו ומהותו של אהרן הכהן המתבארים בתחילת ספר שמות (ד יד) כאשר ה' אומר למשה: "הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" וברש"י (ד"ה וראך ושמח בלבו) "לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה, ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב". מפורש כאן שטעם זכיית אהרן בכהונה היא מצד שמחתו בגדולת משה אחיו שזה בא מצד מידת האהבה שהייתה בו, וזוהי סיבה אחרת לחלוטין ממה שביאר הבעל שם טוב שזכייתו בכהונה היה מצד היראה שבו, והרי יראה ואהבה הפוכים ומנוגדים זו לזו לכאורה. יש לציין שכך גם חז"ל מגדירים את אהרן (אבות א) "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", והיינו שעיקר עבודתו היתה מידת האהבה והשמחה בטובת רעהו.

מובן ופשוט שאין זה קושיא ממש, אך בכל זאת ראוי להעמיק ולברר העניין, נציין שבירור זה נצרך גם ללא דברי הבעל שם טוב שגם לפי פשט דברי רש"י מתעורר הצורך להבין את דרגתו ומעלתו של אהרן הכהן האם הוא מושרש בבחינת אהבה כאברהם אבינו או בבחינת יראה כיצחק אבינו.

זה מוביל אותנו לעסוק בשתי כוחות מרכזיים אלו אהבה ויראה מהי הדרך הראויה להשתמש בהן בעבודת השי"ת, מבואר בספרי המחשבה שיראה ואהבה הן בבחינת 'תרין רעין דלא מתפרשין', שתיהן גם יחד הן מצוות תדיריות המוטלות עלינו תמיד, ההסבר הפשוט לכך הוא שהגדרת הקשר בין הבורא לנברא מורכב מהרגשת המוגבלות והשפלות של הנברא מחד והתבוננות בגדולת הבורא ב"ה מאידך, כאשר הינך ממוקד בהתבוננות בפחיתות הנברא מתעוררת בך צמצום ויראה גדולה, ולעומת זה כאשר אתה מתבונן בגדולת הבורא אתה בא לידי אהבה, אם כן נמצא ששתיהן גם יחד משלימות את היחס בין הבורא לנברא.

אף על פי שעל היראה ואהבה להתמזג לכדי מציאות אחת כאמור, עדיין מצד סדר התפתחותם באדם מבואר בספרי הפנימיות שהיראה קודמת לאהבה, היראה מתוארת כשער לעבודה הפנימית לעומת האהבה המוגדרת כדבקות בעבודה עצמה, יראה היא אותיות ראיה, היא מבטאת הסתכלות מבחוץ, מאידך אחד גימטרי' אהבה (ליקוטי מוהר"ן ד) ההתאחדות עם הדבר משמעה אהבה.

כך גם נאמר בפסוק: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וגו' וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ (דברים י יב) הקשר מתחיל עם "יראה", מתפתח ל"אהבה". ושתיהן יחד יוצרות את ה"דבקות", כלומר, ההתייחדות המוחלטת עם השי"ת, המורכבת מיראה ואהבה.

מובן היטב אם כן שאף כי סיבת זכייתו בכהונה היא מחמת רוב האהבה שהייתה בו שהיא אכן עיקר העבודה עצמה בבואו אל הקודש פנימה, בכל זאת בראשית דרכו כאשר הוא בא להתקרב ולהתחיל בעבודת הקודש אז הוא נצרך לעבודת היראה והבושה שהיא השער לה'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!