הרב פנגר: "התשובה שענה הבחור למוכר הפרחים"

בחור קמצן נכנס לחנות פרחים ורואה שלט "דבר אליה בפרחים". הוא מבקש מהמוכר ורד אחד, "רק אחד?" שואל המוכר. "כן", עונה הבחור, "אני לא כזה פטפטן..."

דעו שהחיים מדברים אלינו.

ספר ויקרא פותח בפסוק "ויקרא אל משה וידבר השם אליו", ועל פי חוקי הדקדוק היה צריך להיות כתוב: "ויקרא השם אל משה וידבר אליו", כדי להסביר לנו מי הקורא.

מדוע שינה הפסוק ושם את תיבת השם רק לקראת סוף הפסוק? מבאר ה"בית אברהם" מסלונים זצ"ל, כי המילה "ויקרא" מופיעה עם אלף קטנה, מלשון ויקר – מקרה – כלומר ויקר אל משה – שבכל מה שקרה למשה, הוא הבין שזה – "וידבר השם אליו". כלומר כל דבר שקורה לו, כל מה שמישהו עושה לו, הוא הבין שזה מסר, שיעור מהשם.

אבא אחד היה נוהג להפחיד את ילדיו כשהם לא התנהגו כראוי, והיה אומר להם "תזהרו, אני אקרא לזאב..." וכל הילדים השתתקו מיד. כך שנים הוא רץ על הרעיון הזה, עד שהילדים גדלו, ואז אמרו לו "אבא, מה אתה מפחיד אותנו שנים עם הזאב? תביא אותו פעם אחת, אנחנו כל הילדים נטפל בו..."

האב שמע זאת, יצא מהבית, נכנס לחנות תחפושות וקנה תחפושת זאב קומפלט. כעבר מספר דקות דפק בדלת. אחד הילדים פתח את הדלת, והאב זינק עליו, נתן לו כמה מכות קטנות ואמר להם: "אתם תשמעו בקול אבא שלכם פעם הבאה?" כל הילדים ענו "כן" ברעדה, והזאב יצא.

כעבור כמה דקות האב חזר עם בגדיו הרגילים. כל הילדים רצו אליו: "אבא אתה צודק, הזאב היה פה, והרביץ לנו, אנחנו נתנהג כמו שצריך מעכשיו. רק אבא, יש לנו שאלה אחת לשאול אותך – איפה אתה היית כשהזאב הרביץ לנו? אם אתה היית אתנו, "בית ספר" היינו עושים לו..."

בחיים הכול תחפושות. כל החיצוניות היא ניסיון, מתחת לכול נמצא "אבא" - הקב"ה שמעביר אותנו שיעור. אל תיבהלו - כל אדם שתפגשו הוא מורה, וכל אירוע הוא שיעור.

אדם מבוגר אמר לי פעם: "תשכח את מה שקרה, אבל אל תשכח את מה שלמדת מזה".

יהי רצון שנלמד, נגדל ונשתפר, והכול מתוך שמחה.

שבת שלום.

שלכם, יצחק פנגר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!