מסע ההימלטות מהתופת: "הילדה חשבה שמדובר במשחק"

תושבת בוצ'ה במחוז טרנופול, סיפרה לתקשורת המקומית ובפוסט בפייסבוק איך היא ומשפחתה ברחו מביתה.

"במשך מספר ימים, הערים בוצ'ה ואירפין, ליד קייב, נמצאות תחת הפגזה. בנייני מגורים ואזרחים הפכו למטרה לתקיפות ישירות של האויב. יחד עם זאת, הפולשים אינם מאפשרים פינוי אוכלוסייה אזרחית". כך סיפרה ויקטוריה קורילנקו, תושבת בוצ'ה, באיזה מצב אנשים נמצאים שם, וכיצד היא ומשפחתה הצליחו להימלט מהעיר.

"ברחנו מבוצ'ה. כבר לא ניתן היה להישאר בבית. שלושה ימים בלי חשמל, חימום, תקשורת סלולרית, נמצאים בהפגזה מתמדת ובמתח, אם הטיל יגיע אלינו הביתה או לא. לפי הקול, כבר למדנו לקבוע מה בדיוק ירי (סופות ברד, טנקים, ארטילריה), כמה רחוק מאיתנו, האם הגיע הזמן לרוץ למרתף או שעדיין אפשר לשבת במסדרון מאחורי קיר" כתבה האישה בפייסבוק.

לדבריה, המרתף גורם לבעיה, ויקטוריה קורילנקו ציינה שאם יושבים בו מספר ימים בקור ובחושך, הוא משתק את הכוח הנפשי והפיזי, הנחישות נמסה, הפחד גובר, הופך להיות יותר ויותר קשה לצאת ממנו.

מתוך הפייסבוק של ויקטוריה.

"חלק מהשכנים שלנו עם ילדים קטנים נמצאים בו מהיום הראשון. הבנתי שאי אפשר להיכנע למרתף. וביום ה-10 נגמר לנו הכל, אוכל, נרות, מים וסבלנות. הגיעה הבנה שאם לא נברח היום (יום שני), לא נברח בכלל. ורצנו" אמרה האישה.

לדבריה, נשללה האפשרות לצאת ברכב. לאחר שיום לפני שהם ברחו מהבית באותו רחוב, משפחה אחרת ניסתה לצאת במכונית. הפולשים הרוסים ירו בהם. הרוסים פגעו באם ובילד בן ארבע.

"הרופאה אירה יזובה נשארה בבית שלנו, היא סיפקה להם טיפול רפואי, כי אמבולנסים וכבאים לא מגיעים אלינו עכשיו. יצאנו ברגל לאירפין, לאורך מסילת הברזל חמישה מאיתנו, נקלעו להפגזה" סיפרה. הבעל סיפר כי שמע כדור שורק על פניו, כלומר "הם ירו במשפחה שלווה עם ילדים".

היא ומשפחתה היו צריכים להגיע לכנסייה ברחוב סובורנאיה, שם יכלו להטעין את הטלפונים שלהם, לשתות תה ולנסוע לכפר רומנובקה, נקודת התקשורת האחרונה בין אירפין לקייב. האישה מספרת שהדבר הגרוע ביותר היה בכניסה לפארק אירפין.

"הפגז התפוצץ ממש ליד הבניינים הגבוהים, זכוכית נפלה למטה, הקירות רעדו, ופשוט נפלנו ארצה וכיסינו את ראשנו בידיים. הסיעו אותנו לכנסייה במכונית שבורה עם צלב אדום, ומשם לרומנובקה. השלב האחרון היה לאורך גשר שבור עד למחסום, שמאחוריו המתינו אוטובוסים של פינוי. כאן רצנו הכי מהר שיכולנו תחת אש מקלעים. נראה שמרינקה (ילדתה הקטנה) חשבה שזה משחק, כשאיש צבא הרים אותה ונשא אותה מעל הגשר, היא אפילו צחקה".

"כמה שעות אחרי הצעדה הכפויה שלנו, פגז פגע בביתנו. למרבה המזל בקומה מתחת לגג שם לא היו אנשים, כי בקומות אחרות אנשים עדיין נשארו ללא אור, חימום, מזון, מים, תקשורת עם העולם החיצון, ללא הגנה ותקווה לפינוי מוקדם".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!