כ"ו כסלו התשפ"ה
27.12.2024
"חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם"

יום קשוח נוסף של התמודדות בקהילות היהודיות • סיקור נרחב

מאמצים כבירים לחילוץ יהודים מהתופת • קייב: חלאקה מרגשת • חרקוב: העיר מופצצת מכל הכיוונים • אומן: המצב מחריף מרגע לרגע • ברלין: לא הפסיקו להודות לה' • צרנוביץ: נסעו 20-30 שעות • מולדובה: זרם אדיר של פליטים • וינה: א"א להישאר אדיש • פולין: אסון הומניטרי בגבול

יום קשוח נוסף של התמודדות בקהילות היהודיות • סיקור נרחב
מצבן של הקהילות היהודיות בעוד יום של לחימה צילום: באדיבות המצלם

היום ערב ראש חודש אדר ב' יעמדו המוני בית ישראל וישאו תפילות ותחנונים למען אחינו בני ישראל תושבי אוקראינה, ולהצלחת מאמצי ההצלה של שארית הפליטה קהילות יהודי אוקראינה, אלו שנותרו במקומם במסירות נפש ואלו שנמלטים על נפשם מסכנת נפשות, בצל ההפגזות הכבדות על ערי המדינה.

חברי מועצת גדולי התורה שליט"א קראו להתלכד היום בתפילה וזעקה באמירת תהילים ובתפילת יום כיפור קטן. גם מועצת גדולי התורה באמריקה פרסמו קריאה לעולם היהודי להוסיף בתפילה ולעורר רחמי שמים על היושבים במדינת אוקראינה הנמלטים מאימת ההפגזות ומפני חשש התגברות האנטישמיות, לצד קריאה מעוררת את הזמן לנדיבי עם לתרום כל אחד לפי כוחו לטובת סיוע ועזרה ליהודי אוקראינה.

בכל החזיתות נמשכה אתמול הלחימה העזה, אך ביותר בקייב ובחרקוב, שני הערים הגדולות במדינה. העיר חרקוב הותקפה במהלך היום ללא הרף, וגרמו לנפגעים רבים, גם עיר הבירה קייב רשמה מספר לא קטן של נפגעים.

לפניכם סיקור נרחב על המצב באוקראינה:

קייב: "חלאקה מרגשת בתוך התופת"

במהלך הימים האחרונים הצליחו בחסדי שמים לפנות מאות רבות של יהודים מקייב, שהצליחו בחסדי שמים להימלט בדרך לא דרך למספר מדינות הגובלות עם אוקראינה. למעשה כמעט כל מי שהתאפשר לו לעזוב את קייב כבר עשה זאת. ובבניין הקהילה ברובע פודל נותרה קבוצה של חמישים יהודים מהם משפחות שעדיין במקום.

אתמול נרשמו במקום רגעים מרגשים כשבני הקהילה ששוהים כל העת במלקט חשוך כדי לשמור על עלטה, יצאו להפוגה קצרה ונכנסו להיכל בית הכנסת כדי לחגוג חלאק'ה לאחד מילדי הקהילה שהגיע לגיל שלוש. שליח חב"ד בקייב הרב יונתן מרקוביץ סיפר כי אישה כבת 101 ועוד אחת כבת 104 נמנים עם קשישי הקהילה שנותרו בעיר. הוא גם הסביר שהוא עוזר "לכל מי שצריך עזרה", כולל פתיחת מרתף בית הכנסת שלו לכל מי שמחפש מחסה.

הרב מרקוביץ' אמר: "רוב האנשים שיכולים לרוץ, לא נשארים כאן. אני מבין אותם, אבל אנחנו כאן כדי לעזור לאנשים שלא יכולים לצאת מהמדינה. אנחנו כאן, לבד, עם האנשים האלה שלא יכולים לעזוב". בזמן נתינת הסיוע בבית הכנסת, הרב ומתנדביו מעבירים מזון גם למי שלא יכול להגיע. זה כולל על פי ההערכות 1,000 חברי הקהילה בני 80 ומעלה, חלקם כל כך חולים שהם אינם מסוגלים לעזוב את בתיהם כלל. הוא אמר: "יש לנו 200 אנשים בקהילה שאינם יכולים ללכת בגלל שהם חולים קשה. הם לא יכולים לזוז. הם נשארים במיטה שלהם. אנחנו מאכילים אותם".

"גברת אחת, היא בת 101, והשנייה בת 104. הם בבית כי הם לא יכולים ללכת ואנחנו מביאים להם אוכל". בית הכנסת נמצא שם עבור כל מי שצריך, הוא אמר: "אנחנו עוזרים לא רק לעם היהודי. אנחנו עוזרים כאן לכל מי שצריך עזרה, כי לבית הכנסת שלנו יש מרתף וזה המרתף היחיד בכל האזור, והרבה אנשים שרוצים להסתתר כשיש בהלה, הם באים לבית הכנסת, ויש להם מחסה" הרב מרקוביץ חוש להמשיך ולספק חיים יהודיים: "יש לנו מטבח ואנחנו דואגים לאוכל כשר, ונותנים אותו לכל האנשים שצריכים אותו. שבת כמובן, וכל השירותים הנלווים, אבל אני חייב לומר שאין לנו שיעורים כמו שהיה לפני המצב. יש לנו רק את התפילות". בתוך כך, לאחר שהצליח להוציא אלפי יהודים מאוקראינה לקישינב בירת מולדובה, הרב משה אסמן, שליח חב"ד, הוציא אתמול (שלישי) טיסת חילוץ באופן עצמאי, בעלות של 70,000 דולר, כדי להביא את כל המחולצים לישראל.

הרב אסמן מסביר כי גם שהייה ממושכת בגבולות היא מסוכנת ומושכת הרבה קייסים ומעשי ביזה ולכן המקום הבטוח ביותר עכשיו עבור היהודים הוא ישראל. "ילדים ונשים פה עייפים ותשושים בתנאים קשים אחרי שעות של לחץ נפשי אדיר. אנחנו צריכים להביא אותם לישראל כמה שיותר מהר, לסביבה נעימה ותומכת", אומר בנו הרב שמואל אסמן, מנהל את מבצע החילוץ המורכב.

לדבריו: "אנחנו מרגישים את התפילות והחום שהציבור נותן לנו בשעה הקשה הזאת, אך כדי להוציא עוד משפחות וחברים שלנו לישראל - אנו נדרשים להפעיל משאבים רבים באוקראינה, כולל אבטחה צמודה ורכישת מזון ואפילו תרופות שהמחיר שלהן כעת גבוה הרבה יותר בגלל שרוב החנויות סגורות. לכן כל עזרה כלכלית ומוראלית יכולה להציל חיים".

בין אלו שעזבו את קייב בימים האחרונים היו בני קהילתו של רבה של קהילת יוצאי העיר דוניצק הרב פנחס וישצקי שמתגוררים בשנים האחרונות בקייב.

אחיו הרב זלמן וישצקי, תיאר אתמול ברגש את פינוי בני הקהילה: הוא סיפר על השבת המתוחה שעברה על הרב וישצקי ומשפחתו יחד עם מספר יהודים מצומצם שנותרו בקייב הנצורה תחת הפגזות הארטילריה הרוסית.

"בשבת היה מנין יפה, היה אפילו קידוש", מספר זלמן ומתאר את הפחד: "הם היו כולם דרוכים עם אצבע על הדופק, מחכים לידיעה שיש דרך לצאת מהעיר. קייב מותקפת, טיל טועה יכול ליפול כל רגע שה' ישמור וחס ושלום", כותב האח זלמן.

"אחרי הקידוש של שבת מברכים כמנהג חסידים", הוא מספר, "התברר שיש דרך לשמונה משפחות לצאת. הרב מזרז אותם, תומך, ובעצם מעשיו נותן את ברכתו ליהודים שלו, שומרי שבת קדושים וטהורים להיכנס לאוטו, להתניע ולצאת לדרך בעצם יום השבת". לא זו בלבד, "אחד מהם שב ואומר 'רעבע, אין לי דלק, המיכל שלי ריק'. אין איפה לקנות דלק בימים טרופים אלו". לדבריו, "הרב, אחי בכורי, הרב פנחס וישצקי לא מהסס, הולך למקומו מוציא תחת הסטנדר מפתחות ואומר, באוטו שלי יש מיכל מלא, תעביר את האישה ואת הילדים וצאו לדרך".

"ומה איתך רעבע?", תהה היהודי. "אני כבר אסתדר, נישט שבת גערעט. גוט שבת", השיב הרב וישצקי !!!

חרקוב: "מפציצים את העיר מכל הכיוונים"

כאמור בחרקוב נמשכו אתמול ההפצצות הקשות העיר חרקוב רב העיר ושליח חב"ד הרב משה מוסקוביץ' סיפר על הלחימה בעיר וקורא למשרד החוץ לסייע לישראלים שנתקעו בעיר. "מפציצים את העיר מכל הכיוונים. יש יריות בכל מקום. אנחנו מחלקים מזון בבית הכנסת, אנשים חיים פה. אנשים עם מסירות נפש באים לקחת מפה אוכל כדי לחלק לרעבים וזקנים בבית. כל הזמן מתקשרים אליי. הישראלים פה מרגישים ששכחו אותם חס וחלילה".
הוא הוסיף, "ישראלים מבקשים שיישלחו להם אוטובוסים מלבוב. פנתה אליי קבוצה של 20 ישראלים שליד העיר. אני לא יכול להגיע אליהם והם לא אליי. אין לי איך לעזור. אני מנסה לעזור להם ולמקומיים. אנחנו שומעים פצצות ומתפללים לקב"ה שהכל ייגמר מהר ושאנשים יהיו חזקים".

דנייפר: לא לוקחים סיכונים

גם בעיר דנייפר יצאו אתמול עשרות משפחות מחשש שהמצב במקום ילך וידרדר. עשרות בחורים שלומדים בישיבת תומכי תמימים חב"ד בעיר בגילאי 13 עד 17, חלקם תושבי אוקראינה ואחרים מארה"ב, קנדה, רוסיה ומדינות נוספות, נתקעו במשך ימים ארוכים במתחם הישיבה בפרוורי העיר דנייפרו שבו הם לומדים, בשל הפלישה הרוסית. מנותקים מבני משפחותיהם הם התמודדו עם הפחד העצום מפני הלא נודע והכיבוש הרוסי, עד שביום שני בערב החל מבצע חילוץ דרמטי להוצאתם מהמדינה, חרף הסיכון הכבד שבדרך.

ביום חמישי בבוקר, עם פרוץ המלחמה, היו במקום 45 תלמידים לצד כתשעה אנשי צוות. ראש הישיבה, הרב חיים חזן, סיפר: "שמתי את כולם במסדרון של הישיבה, במקום בלי חלונות".

באותו היום אמורים היו התלמידים לצאת לשבת חופשית בבתיהם, אך ההורים של חלק מהנערים חששו לשלוח אותם לבד לבתיהם, שנמצאים במקומות מרוחקים, בשל המלחמה. 20 בחורים נותרו בישיבה עם 9 אנשי צוות, חוששים מפני הבאות. אנשי הצוות שוחחו פעמים רבות עם ההורים הלחוצים, חלקם במרחק של אלפי קילומטרים בעוד ילדיהם נמצאים במלחמה. "חלק מההורים היו בפאניקה, אנחנו דאגנו לעדכן אותם כל הזמן".
לבסוף הוחלט לא לקחת סיכונים נוספים, לאור התקדמות הצבא הרוסי, ולצאת לדרך על אף הסכנה שיש בדרכים, החלטה שהתקבלה על ידי ההורים של הבחורים. בשעות הצהריים המאוחרות של יום שני הם יצאו לתחנת הרכבת בדנייפרו, ומשם לנסיעה בת 11 שעות לאודסה המופגזת. מאודסה הם המשיכו להגיע לגבול עם מולדובה, מרחק תיאורטי של שעה בלבד, אך בחשש מפני פקק שעלול להאריך את הדרך, ומשם לעיר דיסלדורף בגרמניה, שבו מחכה להם מבנה שנתרם על ידי ראש העיר ולתמיכה מצד הקהילה היהודית במקום.

חיים, בן 15 בלבד, מתגורר עם בני משפחתו בעיר דניפרו, אך הוריו החליטו שעדיף לשלוח אותו יחד עם חבריו לגרמניה, להרחיק אותו מצרה. בתחנת הרכבת בעיר הוא מספר שהתחושות קשות, אך תחושת השליחות שמובילה את הוריו נוסכת בו כוח.

"האמת היא שמאוד קשה במצב שכזה, מסוכן במדינה ולעזוב את הבית זה לא פשוט, אבל ברוך השם הישיבה מצאה לנו מקום שבו נוכל לחדש את הלימודים. יש פחד מהדרך וכן חששתי מעט לנסוע כי הדרך מסוכנת קצת, מפציצים גם באודסה, אבל זו השליחות שלי".

את הבחורים מלווה מנהל הישיבה, הרב אליהו חפר. "אנחנו מסבירים להם שצריך לבטוח בהשם ומשדרים להם רוגע וביטחון. בעזרת השם נגיע לגרמניה ונחדש במקום את הישיבה". כאמור, בנוסף לבחורים יצאה אתמול קבוצה של עשרות משפחות בראשות הרב משה ובר, שסיפר על השתלשלות הדברים:

"המצב נהיה קצת יותר מסובך והחלטנו כמה משפחות לעזוב את העיר בדרך לגבול", הוא אומר ומספר על התארגנות מהרגע להרגע בעקבות תחושות קשות של בני המשפחות, כאשר היעד הוא מעבר הגבול ומשם במידה ותהיינה טיסות להגיע לישראל.

לדבריו הרגשות מעורבים שכן לפי שעה המצב בעיר רגוע באופן יחסי. "אמנם יש עלטה, דברים לא עובדים והרחובות שוממים. משעה שמונה בערב אסור לצאת, אבל ברוך ה' בנפש שום דבר ממשי לא קרה".

הלחץ גדול. נכבשה עיר קטנה סמוכה ויש שם לחימה מאו חזקה ולכן לא לקחנו סיכון. יש לנו משפחות ומי שיכול היה להתפנות התפנה. ברגע אחד עזבתיך ובחסד וברחמים נחזור חזרה חזקים יותר", אומר הרב ובר. "אנשי גיל הביניים שיכולים לעזוב את הבית ולצאת מגיעים לבית הכנסת. בית הכנסת מלא מפה לפה בכל היום. נותנים לאנשים לשבת קצת, להירגע, להתפלל לשאוב עידוד מהרב ומהשליחים המקומיים. החנויות פתוחות והמסעדות פתוחות כדי שירגישו שהחיים ממשיכים. לזקנים ולמרותקים למיטות דואגים להביא להם אוכל הביתה ולהרים את המורל, אבל רואים את הפחד בעיניים. הם לא יודעים מה יהיה העתיד שלהם. לנו כישראלים יש דרכונים ישראלים, אבל הם לא יכולים לעזוב את המדינה".

"אותם שאינם יכולים לעזוב את המדינה הוציאו את הנשים והילדים מאזורי הסכנה, הם "לא יודעים מה יילד יום. אתמול נהיה יותר קשה כי ההזעקות תכופות ומרגישים את המצב מורכב יותר ולכן הוחלט לעזוב כדי שלא להישאר במקום סכנה".

"אנחנו נוסעים עם אבטחה. דואגים לנו מהשגרירות הישראלית בצורה לא רגילה. דואגים לנו למעבר הגבול שעדיין לא הגענו אליו". על תחושתו שלו הוא מוסיף: "אנחנו שלוחי הרבי. באופן אישי לא הייתי עוזב, אבל התייעצתי עם הרב הראשי הרב קמינצקי אחרי שאמרו שמי שרוצה להישאר שיישאר, אבל הנשים והילדים מפוחדים ולכן זה הדבר הנכון לעשות. עד לפני שבוע לא הייתה כוונה לעזוב ולשנות את סדרי החיים. עכשיו זה בקטגוריה של פיקוח נפש ולכן מתחילים להתפנות", הוא אומר ומדגיש כי הוא שומר על קשר רציף עם הקהילה ועם רב הקהילה, הרב קמינצקי בתקווה לחזור במהרה לעיר. "לא לקחנו מצות לפסח ולא מגילת אסתר כי אנחנו בטוחים שנחזור בבטחה להמשיך את השליחות".

אומן: "המצב כאן מחריף מרגע לרגע"

באומן נותרה אתמול קבוצה של ארבעים יהודים שנותרו עדיין במקום ועורכים במקום מניני תפילה.

בעוד חיילים אוקראינים נלחמים על עצמאות אוקראינה, הרחוב היהודי באומן בעלטה כבדה, לאחר שכל מי שהיתה לו אפשרות לעזוב, נמלט מהעיר, ביום השני של המלחמה נהרג אדם מקומי באומן, ומאז מי שהצליח להימלט, עשה זאת, אך נשארו מספר יהודים באומן שלומדים ומתפללים במקום לישועה גדולה.

עוד הלחימה בקייב נמשכת, ארגון 'הצלה אוקראינה' פועל מספר ימים עם מתנדבים כדי לסייע לחיילים הלוחמים במחוז צ'רקסי, הארגון מסייע בכל מה שהחיילים מבקשים, אוכל, שמיכות, כריות, ביגוד חם, וכל ציוד לוגיסטי שנדרש. מנכ"ל הצלה אוקראינה, שלמה רוזיליו, שנמצא באזור הלחימה באוקראינה, קרא לכל התושבים לעזוב: "המצב כאן מחריף מרגע לרגע. אני קורא לכל האזרחים הישראליים שעדיין יכולים לצאת מאוקראינה, שיעשו זאת, אך יהיו איתנו בתיאום, כדי לוודא שלא מפרים את שעות העוצר או הנחיות של גורמי הביטחון באיזור. אנו פועלים כאן בנחישות אך גם נערכים לגרוע מכל".

שלומי אלישע, סמנכ"ל 'הצלה אוקראינה' אומר כי אי אפשר לעמוד מנגד: "אנחנו אמנם לא נלחמים עם נשק מול הרוסים, אבל הצבא האוקראיני מקבל מאיתנו מה שאנחנו יכולים לעזור, אנחנו דואגים לכל מה שאנחנו יכולים, ומתפללים לשלומה של מלכות". סמנכ"ל תפעול הצלה אוקראינה אלדד סבח אמר: "מה שאנחנו ממוקדים בו כרגע זה, לפנות עוד ועוד יהודים אל עבר הגבולות, ההפגזות לא פוסקות לרגע, המשפחות כאן במצב לא טוב, בינתיים אנחנו מעניקים להם את כל מה שנדרש. אנחנו בקשר רציף ושיתוף פעולה מלא עם הרשויות המקומיות ונערכים לכל תרחיש, תודה לכולכם על התמיכה בנו מכל קצוות העולם".

ברלין: "המשפחות לא הפסיקו להודות להשם על נס ההצלה שלהם"

רבבות פליטים מכל רחבי אוקראינה נמלטים ביממות האחרונות מהשטח הבוער של המדינה, לעבר המדינות השונות החולקות עמה גבול משותף. בין הפליטים יהודים רבים מערי אוקראינה, שנמלטים עם בני משפחותיהם.

גרמניה היא אחת המדינות אליה נמלטים הפליטים. אתמול נקלטו בשערי הקהילה בברלין משפחות יהודיות שנמלטו מאוקראינה, מהן מהעיר לבוב. בני המשפחות התקבלו בזרועות פתוחות על ידי רב העיר ושליח חב"ד, הרב יהודה טייכטל. "המשפחות לא הפסיקו להודות להשם על נס ההצלה שלהם", מספר הרב טייכטל, "התחושות לא פשוטות, המצב לא קל בכלל, אבל העיקר שהמשפחות הצליחו להגיע למקום מבטחים ולהתאושש אצלנו". שתי המשפחות היהודיות הראשונות שהתקבלו בקהילה היהודית בברלין, הם כמובן סנונית ראשונה בגל הפליטים, ובחלקם יהודים, הצפוי במדינות אירופה.

בתוך כך, במרכז היהודי הכינו מאות ערכות מזון בסיסי לנמלטים היהודיים שבאים בשעריה של מדינת גרמניה. במהלך היממה האחרונה פעלו מתנדבים להכנת הערכות. במהלך היום נערכה פגישה מיוחדת בין הרב טייכטל לגורמי ממשלה בכירים בגרמניה, במהלכה דיבר הרב על הצורך בהענקת מסגרת מיוחדת לפליטים היהודיים שצפויים להגיע לגרמניה בימים הקרובים. הרב הציע את שירותי הקהילה היהודית, במתן עזרה, אירוח ותעסוקה, בחיים החדשים של הפליטים היהודיים. "גורמי הממשל נענו בחיוב והורו לצוות משרדם לעמוד איתנו בקשר", הוסיף הרב לספר.

היציאה מקייב: "קייב מופצצת עשן בכל מקום"

הרב שמואל אסמן מקייב ומשפחתו שמנהלים את מוסדות החינוך באנטבקה הסמוכה לקייב, פרסמו אתמול תיעוד דרמטי מההימלטות שלהם מקייב ביום שישי האחרון, עם תחילת המלחמה. למחרת יום חמישי בהם החלו ההפצצות הם כבר נמלטו מבירת אוקראינה לכפר אנטבקה ועברו שבת מתוחה במיוחד עם מאות יהודים שזרמו למקום מקייב ומקהילות סמוכות, גם בעיצומה של השבת. ביום ראשון הם מחליטים לצאת לגבול ולחצות למולדובה.

"מתחילת המלחמה חשבנו כל הזמן על יציאה הסבא הרב משה ראובן אסמן, שליח חב"ד הראשי לקייב, הפעיל קשרים, קיבלנו מידע דרך אנשים ואז מידע סותר, וכך שוב ושוב. ארזנו שלוש פעמים את הדברים שלנו כדי לצאת, אבל ברגע האחרון נשארנו כי הדרכים לא היו בטוחות. עד שביום ראשון, כשההפצצות הגיעו לשיא, הודיעו שעל הבוקר יוצאים. היינו בהיכון ושוב היציאה התבטלה. חשבנו שנישאר, אבל אז, בעשרה לארבע אחר הצהריים, הודיעו לנו שתוך 10 דקות יוצאים. המשטרה אישרה לנו מסלול לנסיעה והצמידה לנו ליווי מיוחד.
לא היו פקקים, אבל כן המון חיילים שעמדו בצידי הדרך. קייב מופצצת, עשן בכל מקום, בומים עוצמתיים וריח שרוף, אווירה מלחיצה".

"כשברחנו מהבית בקייב לכפר אנטבקה, ארזנו רק לארבעה ימים, מה שאומר שהשארנו הרבה חפצים מאחור. חשבנו שלא יהיה שום דבר ולא יקרה שום דבר. למעשה אף אחד לא הגיע עם הרבה מזוודות. אנחנו הגענו עם מזוודה אחת לשישה נפשות. בגלל שכבר ארזנו שלוש פעמים, הרכבים כבר היו מצוידים באוכל, מים וכל מה שצריך, אז פשוט עלינו ויצאנו לדרך".

"ככל שהתרחקנו מקייב וממרכז אוקראינה לכיוון מערב, הכל לכאורה נהיה יותר רגוע, אבל כל כמה דקות נתקלנו בבטונדות ומכשולים מבטון שהוצבו לעכב את הטנקים הרוסים, ראינו חומרי נפץ מוכנים על הגשרים במטרה לפוצץ אותם במקרה הצורך, חיילים עומדים עם נשקים שלופים שמכוונים אלינו והם מוודאים שוב ושוב שאנחנו לא אויבים. כשעברנו על אחד הגשרים, פתאום שני חיילים הגיעו אלינו בריצה עם נשק דרוך וצעקו "ביסטרה ביסטרה!", זאת אומרת 'מהר, מהר'. שיירה של 19 רכבים פרטיים, אוטובוסים ורכבי הסעות ובתוכם כ-200 אנשים, נשים וילדים, עושה את דרכה במשך 11 שעות לעבר הגבול.

"המשפט הראשון שעולה כשאנו רואים את הגבול של מולדובה זה "ושבו בנים לגבולם". זה אמנם לא הגבול שלנו, אבל שטפה אותנו תחושה שהנה אנחנו חוזרים הביתה. אנחנו עוד לא בארץ, אבל כבר מרגישים שנכנסנו למקום בטוח יותר. לעבור את הגבול עצמו לקח לנו המון זמן. חיכינו שכל האנשים בקבוצה שלנו יעברו ורק אחר כך אנחנו עברנו. זה נמשך למעלה משעתיים בהן הם בודקים את הרכבים, את הדרכונים. המתנה מורטת עצבים. וזה ממש לא הסוף. גם כשיצאנו מאנטבקה, אנשים לא רצו לעזוב. הם שאלו, 'מי ידאג לנו? אין לנו אף אחד בצד השני שמחכה לנו. מה נעשה?'. ממש שיכנענו אותם לעלות על הרכבים ולנסוע איתנו. ועכשיו אנחנו צריכים לדאוג ל-200 אנשים למקומות לינה, לאוכל, לבגדים וציוד בסיסי, כי מי חשב שתוך כמה ימים נמצא את עצמנו פליטים בארץ זרה, ללא החפצים שלנו, תלושים מהסביבה המוכרת, בחוסר וודאות מוחלט"

צרנוביץ: "נכנסו אנשים, סיפרו שנסעו 20 ו-30 שעות"

פלטים רבים הגיעו גם אל העיר צ'רנוביץ בנתיב ההימלטות מאוקראינה. רבה של מחוז צ'רנוביץ, הרב מנחם גליצנשטיין, סיפר על הקשיים בעקבות המלחמה והסיוע לפליטים. "כל השבת נכנסו אנשים, סיפרו שנסעו 20 ו-30 שעות. סיפרו על פקקים, דלק שנגמר, תורי ענק בתחנות דלק. אנשים הגיעו עייפים ולא רואים בעיניים. הכשרנו מעונות סטודנטים ריקים לקבלת פליטים".

מולדובה: זרם אדיר של פלטים

מולדובה נקלטים פליטים רבים מאוקראינה. הרב פנחס זלצמן, רבה של מולדובה, מספר על הקליטה המורכבת שהחלה במבצע מיוחד אותו הוביל יחד עם בוגרי יחידות מיוחדות מספר ימים קודם הפלישה הרוסים לאוקראינה.

הרב זלצמן מספר כי התכנית הוכנה לפרטיה על אף שבאותם ימים לא נראה היה שיהיה בה צורך. היא קיבלה את אישור הממשלה ובין היתר נשכרו חדרים של בתי מלון שלמים לקליטת פליטים, הושכרו אוטובוסים על מנת לנייד את המשפחות שמגיעות, הוכנה תשתית להעברת מזון ועוד. הרב זלצמן מספר כי ראש העיר טען בפניהם שהוא אמנם מסייע אך לא הממשלה במולדובה ולא גורמי המודיעין סבורים שיש צורך בכך. עם זאת הוא הורה לגופי הביטחון לנהל את המבצע ולסייע ככל הניתן.

לאחר שהתשתית המבצעית הוכנה, ביום רביעי דפקו בדלת ביתו של הרב זלצמן שני שוטרים שהורו לו להצטרף אליהם. הוא לא ידע במה מדובר אך השניים לקחו אותו למטה הכללי של צבא מולדובה, שם הוא עודכן שהמבצע יוצא לדרך ומאז הוא ואנשי הקהילה פועלים בשיתוף ובתיאום עם השלטון המולדבי. הרב זלצמן מספר על יהודים שהגיעו למעברי הגבול ללא מסמכים ועם זאת אושר המעבר שלהם בעקבות מכתבים שלו שאישרו את יהדותם. "הייתה דרמה שאסור לדבר עליה", הוא אומר.

הרב זלצמן מדגיש כי אין יכולת לערוך אפליה כלשהי בין המבקשים עזרה ופליטים שאינם יהודים המתדפקים על דלתות הקהילה ומבקשים מזון מקבלים אותו גם הם. "יש הרבה דיס אינפורמציה. חלק מאודסה נראה כמו אחרי השואה וכך חלקים מקייב וכבישים בין עירוניים. יש קושי אדיר", הוא אומר ומתאר אישה וילדה שמופרדים מבעלה שניסה להתחזות לנכה אך במכשיר הטלפון שלו התברר שהוא בעל מפעל. החיילים עצרו אותו והיא נותרה בלעדיו. השנאה כלפי הרוסים, הוא אומר, גדולה משנאת הישראלים כלפי חמאס.
נוסף משפר הרב זלצמן על התגייסות יהודים לטובת קליטת הפליטים. בין השאר הוא רואה יהודים שמגיעים לבתי הכנסת רק ביום כיפור מתגייסים כעת לטובת היהודים.

"מפקד הקג"ב אומר לי שהארגון הרבני אורתודוקסי וארגון הצלה הם הגופים היחידים שמתפקדים", אומר הרב זלצמן ומתאר את מורכבות הטיפול בהאכלת מאות יהודים במאות קילוגרמים של מזון שמגיע מתרומות. בימים הקרובים צפויים להגיע למולדובה מספר רב מאוד של אנשי מקצוע מישראל שיסייעו לקהילה לקלוט את היהודים ויאפשרו להם ללכת מעט לנוח אחרי ימים ארוכים ללא מנוחה. "אנחנו על סף התמוטטות", אומר הרב זלצמן.

וינה: אי אפשר להישאר אדיש מול התמונות

אי אפשר להישאר אדיש מול התמונות של הפליטים היהודים מאוקראינה", אומר הרב יעקב פרנקל, חבר מועצת עיריית וינה יו"ר מפלגת "הקהילה". "תמונות של אוכלוסיה אזרחית, אנשים כמוני וכמוך, בורחים מבתיהם, משפחות מתפצלות, ילדים מבוהלים, המונים צובאים על השערים במטרה לחיות, צובטים כל לב".

"הרב זלצמן רבה של מולדובה פרסם קריאה נרגשת לסיוע באוכל עבור 1,200 הפליטים מאוקראינה שמתאכסנים אצלו, ואנחנו ב"קהילה" שבוינה - מיהרנו להתגייס", סיפר הרב פרנקל. לדבריו, "גיוס מהיר הביא לתוצאה מרשימה: קרוב לטון של עופות, גבינה, מוצרי חלב וממתקים, ששלחנו אליהם ביממה האחרונה, עם עבודת צוות נפלאה של חברינו".

פולין: חשש לאסון הומניטרי על הגבול

מצידו האוקראיני של הגבול מבוצעת למעשה סלקציה בין גברים לבין המשפחות, המופרדים לתורים שונים. הגברים עוברים בדיקה קפדנית, שקובעת אם הם רשאים לחצות את הגבול. "מתחיל להיווצר במעברים אסון הומניטרי", מתריע שגריר ישראל באוקראינה, מיכאל ברודצקי, שעבר עם צוות השגרירות מהעיר לבוב לפולין, ומשם הוא מנסה עם עובדיו להקל את מעבר הישראלים בגבולות, ללא הצלחה רבה.

"ישראלים שהתעכבו בעזיבת אוקראינה עד לפרוץ הלחימה תקועים גם הם בטורי הפליטים ההמוניים, ואין כל אפשרות 'לשלוף' אותם מבלי לגרום להתפרצות זעם של שאר הממתינים", מבהיר ברודצקי. "האווירה שם נוראה. אנשים שהיו בדרכים יומיים-שלושה מוצאים את עצמם בהמתנה מורטת עצבים במשך שעות רבות בקור. יש שם ייאוש וזעם. מתחילים לחשוב על כך שהצלב האדום יקים שם מחנות אוהלים לפליטים כדי להקל עליהם את ההמתנה, לאפשר להם לנוח ולקבל מזון ומשקאות.

"התרומה האפשרית היחידה של צוות משרד החוץ היא בהנפקת מסמכי נסיעה במקום", מדגיש השגריר, "יש הרבה ישראלים שהדרכון שלהם פג תוקף או ששכחו אותו בבית בעת המנוסה. אנחנו מנפיקים להם מיד מסמכים שאיתם הם יכולים לעבור את הגבול. עיקר המאמץ שלנו ממוקד כעת בצד הפולני. יהיו הרבה ישראלים שייכנסו הנה ולא יודעים מה לעשות. נסייע להם בהתארגנות ראשונית כאן".

החיילים היהודים: "כל הזמן יש מטוסים עלינו, אבל אנו מתחזקים באמונה שלימה".

ר' יוסף צ'רקסקי ובנו דוד, חסידי חב"ד מדנייפר שהצטרפו לכוחות צבא אוקראינה במאבקם נגד הפלישה הרוסית למדינה, הגיעו אתמול (שלישי) להתפלל שחרית בבית הכנסת בעירם. האב והבן מסעירים את כלי התקשורת בימים האחרונים ואף העניקו מספר ראיונות לכלי תקשורת ישראליים.

הבן דוד שלל את הדיווחים על אנטישמיות נרחבת באוקראינה. "אני התגייסתי כשהתחילה המלחמה ואבא התגייס כבר בתחילת השנה סיפר דוד. "אנחנו נמצאים 300 קילומטר מדונייצק. יש לנו פה קהילה מאוד גדולה, אני חושב שהכי גדולה באירופה. ב-1990 בערך הגיע לכאן הרב קמינצקי, אחרי נפילת ברה"מ והתחיל לעבוד עם הקהילה". לדבריו "לוקחים אותנו גם לקייב, גם לחרקוב, איפה שיש מלחמה".

כשנשאל האם יש פחד, הוא השיב כי "מי שלא פוחד הוא טיפש. אני רואה איך אנשים מתים ר"ל, מגיעים בלי ידיים, בלי רגליים, אז כן, זה מפחיד. אתמול דיברת עם בן אדם והיום אתה שומע שהוא אינו. מאתמול כל הזמן יש מטוסים עלינו, אבל אנו מתחזקים באמונה שלימה".

מלחמת אוקראינה רוסיה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}