הרב שאול יורוביץ': מהותם ותפקידם של הבגדים

בראשית הפרשה מצטווה משה: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת", מכאן מתפרש שהבגדים בכוחם לכבד ולפאר את הכהן הגדול, בבחינה זו אנו מוצאים גם בחז"ל (בבא קמא צא:) "רבי יוחנן קרי למאני מכבדותא" (רבי יוחנן כינה את בגדיו מכבדי, שבגדיו מכבדים אותו).

זה מעורר מחשבה על מהות ותפקיד בגדי האדם, שמחד מקורות רבים בפסוקים ובדברי החכמים אכן תומכים בהסתכלות מעין זו שהבגדים מכבדים את האדם, אך מאידך הרי התפקיד המקורי של הבגדים כפי שאנו קוראים אצל סיפור אדם הראשון היה ההיפך הגמור לכסות ולהצניע ולא לפאר ולכבד, כך גם צניעות האישה מתבטאת על ידי הבגדים המכסים, אם כן מצאנו שני הפכים בהגדרת מהות הבגדים, וזהו ודאי מתמיה איך יתיישבו שתי הסתכלויות אלו כאחד.

בכדי להבין זאת הבנה מלאה עלינו להתבונן היטב בסיפור המקורי של הופעת הבגדים אצל אדם הראשון, נתמצת זאת כאן בקצרה כפי שזה משתקף בספרי הפנימיות:

מתחילה היה זיהוי מוחלט בין חלקיו הפנימיים והחיצוניים של אדם הראשון, כלומר גופו ונפשו ביטאו יחד עניין אחד שלם ולא היה סתירה ביניהם שגם הגוף רצה את מה שהנשמה רצתה וממילא 'לא יתבוששו', שהגוף לא העלים ולא הסתיר את המהות הפנימית של האדם, החטא הקדמון ביטא את העדפת החיצוניות על פני הפנימיות, כלומר העדפת התאווה הנמוכה על פני הדבקות ברצון הפנימי העליון, ומשום כך בעצם החטא נוצר פער מוחלט בין הגוף לנשמה, מרגע זה ואילך אדם הראשון ובעקבותיו כל צאצאיו חווים ניגוד קוטבי בין הגוף לנשמה, ולכן במצב זה חשיפת הגוף מבטאת את גילויו והעצמתו מחד והעלמת וביטול הנשמה מאידך, ולעומת זה בכדי לתת מקום לגילוי הנשמה הפנימית עלינו לכסות את הגוף.

אם כן המלבושים המכסים את האדם תפקידם הוא לאפשר את גילוי הנשמה, זה מסביר מדוע אדם הראשון התחבא לפני שהיו לו בגדים, הוא לא יכל לשאת את חשיפת הגוף כמות שהוא, ורק לאחר שהתכסה הוא חזר לסדרו.

מבואר גם בספרים שזה הסיבה שאיננו מכסים את הפנים מפני ש'חכמת אדם תאיר פניו', כלומר בפנים החיצוניים אכן משתקפת עדיין הפנימיות, שהרי כאשר אתה מסתכל בעיניו ובפיו של האדם אינך רואה רק את הגוף החיצוני אלא יש בהם ובשאר חלקי הפנים גילוי כלשהו לנפש הפנימית.

לאחר שהאדם מכסה את החיצוניות, עליו לעסוק בגילוי הפנימיות, כנגד ב' בחינות אלו מצאנו את בגדי הכהונה, ארבעת בגדי הכהן ההדיוט 'כתונת מכנסיים אבנט ומגבעת' הן לכיסוי כאמור, נוסף עליהן ארבעה בגדים אצל הכהן הגדול 'ציץ חושן אפוד ומעיל' שכל מציאותם בא לגלות את תפקידו ומציאותו הפנימית של הכהן הגדול, זה המשמעות של 'לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת' כנודע שכבוד מבטא גילוי.

כל אחת מארבעת הבגדים המיוחדים הללו היה מבטא עניין מיוחד כלפי חוץ, על הציץ נכתב "קֹדֶשׁ לַה'" והיה מכפר על עוון הקדשים לרצון להם לפני ה' כמפורש בפסוק. על חושן המשפט נאמר: "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד" ונוסף בו האורים והתומים. על האפוד גם נכתבו שמות בני ישראל לזיכרון. כמו כן על המעיל שבו פעמונים ורימונים נאמר במפורש "וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ".

ה'כהן הדיוט' עוסק בעיקר בהקרבת הקרבנות שהיא מבטאת ביטול הבריאה, לכן בגדיו גם הם מבטאים בחינה זו של צניעות כיסוי והעלמה. ה'כהן גדול' עוסק בנוסף לזה בגילוי והמשכת הטוב שהרי הוא מדליק את הנרות ומקטיר קטורת, ולכן אחרי שהוא מכסה את גופו עליו לגלות ולבטא את פנימיותו על ידי ארבעת בגדיו הנוספים.

עניין זה נוהג גם בכל אדם, הבגדים שעל גופו עוסקים בכיסוי והעלמה ובגדיו העליונים עוסקים בדרכי גילויו כלפי חוץ. זה מסביר גם איך אצל נשים שיש בהן עבודה של צניעות מצאנו עניין של קישוטים שלכאורה מבטא את ההיפך מצניעות, לפי הדברים האמורים הדברים פשוטים שמתחילה יש להסתיר את החיצוניות, זוהי בחינת צניעות האישה להעלים ולהצניע, אך לאחר שהגוף – החיצוניות הוצנעה יש להדגיש את הפנימיות והחשיבות ואלו הן בחינת התכשיטים.

עניין זה מתפרש היטב גם בפרשת ציצית, כאשר התורה מצווה אותנו שם לזכור את כל מצוות ה' היא מזהירה אותנו "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", כלומר לא ללכת אחר ראיית החיצוניות שהיא משכיחה את כל מצוות ה' והיא השורש לחטא, והפסוק מצווה אותנו דרך מצוות הציצית להעמיק ולחפש את הפנימיות המסתתרת בכל דבר שכך חז"ל מפרשים את פנימיות מצוות הציצית "תכלת דומה לים, ים דומה לרקיע, רקיע דומה לכיסא הכבוד", כלומר כאשר תתבונן בפנימיות הדבר תמצא את כיסא הכבוד, וזה אי אפשר אלא על ידי ש'לא תתורו', כלומר עליך לבטל את הראייה החיצונית בכדי לראות את הפנימיות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!