תזכורת מצמררת: ''הגשם לא שוטף את הכל''

תזכורת מצמררת / שרה רז

השבת האחרונה הייתה שבת שרבים מאיתנו חיכו לה...

שבת נעימה וקדושה, שבת של חורף.

לא רק סתם מעבר מוקדם מ-חול לקודש,

אלא ממש יחד עם סערה וגשם שהתקדש.

הגשם הזה שמאחד לבבות ומביא ברכה.

הגשם הזה ששוטף את הכל , האדמה והנפש שהתרככה.

טוב...לפחות כך חשבנו קווינו וייחלנו..

מסתבר שהגשם לא בדיוק שוטף את הכל, ולא אצל כולם.

השבת קראנו על יעקב ועשיו.

בשבת כמו בכל שבת את הפרשה קראנו...

וביום ראשון קמנו...

קמנו למציאות העגומה כל כך שהזכירה לנו את מה שלגמרי לא שכחנו.

מן שנאה בל שום סיבה, ככה סתם

רק בגלל שאנחנו פשוט נבחרנו לעם.

עם כל המתנות והנכונות לשלום.

אצל האחר אין ניצוץ של רצון את השנאה לבלום.

את זה לצערי הגשם לא מצליח לשטוף.

אצל מי שאת כל הניסיונות מנסה להדוף.

לא את השנאה הנוראית וההורסת

ולא את תהום הכאב אל תוכה הנפש אובדת.

ולא מצליח הגשם אפילו מעט לשטוף את הדמעות שאי אפשר לעצור

הדמעות האלה ששוברות כל מצור

שחוצות מגזרים עדות ואזורים

צפון דרום, ערים ויבשות

והעיניים לא נשארות יבשות.

ובתוך הכאב העצום  

יש מעין סוג של נחמה

"הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו"

"בזמן שקולו של יעקב מצפצף בלימוד ובתפילה, כוחו של עשיו מתכלה מאליו"

גם עכשיו אנחנו לא מפסיקים

ובקולי קולות את קולנו משמיעים

קול שמלא בתפילה ובנכונות לשלום.

אבל גם עם יד אסרטיבית על ההדק לא מָרפה, לא מסתנוורת,

לא מתבלבלת, לא מהססת, בדיוק כמו אבינו יעקב, אם צריך, היד גם נלחמת.

ככה אנחנו...

פתוחים לשלום בהרבה אהבה. 

ולא שוכחים להשמיע תורה ותפילה.

ממשכים במרץ עם כל הכאב,

שלא מרפה וצובט את הלב.

אבל יש קול שאותו משמיעים 

ורק לאבא מגלים 

שאנחנו לגמרי עייפים

אין לנו כח כמו שאנחנו מראים

אין יכולת לספוג כל כך הרבה חללים.

תן לנו אבא את האהבה בינינו להרגיש.

ושנדע את המְאחד להדגיש.

פשוט אבא תן ביננו שלום.

כזה ממש כמו בחלום.

אבא שלח לנו עם הגשם הרטוב,

רק שלום, בריאות, אהבה וטוב!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!