פליטים בגבול מספרים על מוות מקור ומרעב

אלפי פליטים ומהגרים המנסים להגיע לאירופה תקועים לאורך הגבול של בלארוס-פולין, מכיוון שפולין מונעת מהם להיכנס על רקע עימות עם בלארוס. בינתיים, החשש לביטחונם הולך וגובר עקב תנאים קשים, מחסור באספקה ​​חיונית, וחוסר טיפול רפואי שהביא למקרי מוות משני צדי הגבול.

נידאל איברהים, פליט סורי שנתקע בגבול, מספר לאל-ג'זירה על הסבל שהוא ואחרים ספגו. "אני וחברי מוחמד וארבעת ילדיו הגענו לגבול בלארוס יחד עם פליטים נוספים. קיווינו שנגיע לאירופה, אבל עכשיו אנחנו תקועים ביער בלי מים, שותים מביצות, בלי אוכל. הטמפרטורה בחוץ היא-5 או-7. אני חי רק כי יש לי שלושה ילדים שנשארו עם אשתי בטורקיה. למענם, אני חייב לשרוד. אני אוהב אותם ומתגעגע אליהם מאוד".

עוד סיפר, כי "ביער אין לנו מחסה. ארבעת ילדיו של חברי מוחמד איתנו. אני לא יכול לתאר את המצב שבו הם נמצאים. הם רעבים והם לא יכולים לישון או שמישהו ירחם עלינו, או שנמות, לפני המלחמה בסוריה עבדתי כמורה בבית ספר, וגם כמנהל בית ספר יסודי. אשתי ואני עזבנו את סוריה לאחר שאיבדנו כמה מקרובינו. המלחמה בסוריה הרסה את כל מה שחלמנו עליו".

"באוקטובר 2014, סוף סוף נכנסנו לטורקיה. נשארתי בטורקיה עם משפחתי תקופה ארוכה, אבל מצבי הכלכלי הידרדר לאחר שפיטרו אותי מהעבודה, ואז שמעתי שהמסלול לאירופה ייפתח דרך בלארוס, קיוויתי שאגיע לאירופה ושאשתי וילדיי יצטרפו אלי אחר כך, לחיות חיים בטוחים ומכובדים".

"כשהגעתי לגבול פולין במכונית, התחילה הטרגדיה שלי. זה היה ב-5 באוקטובר בגבול ראיתי אנשים מתים מרעב, מצמא ומקור, אבל לא יכולתי לעשות כלום, הפולנים והצבא הבלארוסי דוחפים אותנו מאחד לשני, אין שום מקום שאנחנו יכולים ללכת מכאן עכשיו".

"אין לי מה לומר, אבל אני עצוב על המדינה שלי, שנחרבה על ידי נשיא סוריה בשאר אל-אסד, כרגע, אני יכול לחשוב רק על הילדים שלי, ואיך אני חייב להישאר בחיים. אני מדבר איתם ועם אשתי בוואטסאפ, אני מרגיש שגם הם איבדו הכל, הייתי צריך להיפרד כשעזבתי את טורקיה, אולי זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותם, בבקשה, רק תעזרו לי לחיות. בבקשה שמישהו יציל אותנו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!