סיפור לשבת: ניצל מטביעתה של אוניה ונסחף לאי בודד

מסופר על ניצול יחיד ששרד מאוניה שנטרפה בים. הוא נסחף עם הזרם לחופו של אי קטן ולא מיושב. הוא התפלל שיצילו אותו וכל יום הלך, הביט אל האופק ולא ראה דבר.

תשוש, מתוסכל, רעב ופצוע הוא הצליח לבנות לעצמו צריף קטן מעצים שנסחפו על החוף והכניס לצריף את חפציו המועטים, שנשארו איתו מהים. זה היה כל רכושו בעולם. ויום יום בכה על מר גורלו.

באחד הימים כשהלך אל היער לחפש מזון פרצה דלקה ושרפה את הצריף עם כל חפציו. להבות האש גדלו והתפשטו ואיימו לשרוף את כל היער. האיש זעק את כאבו, הרים ראשו לשמיים ואמר "איך יכולת לעשות לי את זה? איך אתה מביא עליי אסון אחר אסון, למה זה מגיע לי?"

למחרת בבוקר, הוא קם מוקדם משנתו כי שמע רעש של מנועי ספינה מתקרבת. היא הגיעה כדי להציל אותו.

"איך ידעתם שאני כאן", הוא שאל.

אמרו לו: "ראינו את סימני האש והעשן ששגרת אלינו ובאנו להציל אותך" 

נקודה למחשבה

אחרי כל סערה, גשם וערפל תמיד מגיעה הבהירות וההתבהרות. תנו לה זמן. תרפו, שחררו שליטה ותאמינו שדברים יסתדרו ושכך זה צריך להיות. כי רק כך נצליח להתגבר ואפילו לצמוח מהכאב, מהסבל ומהתסכול.

העולם מלא בכאב אבל הוא גם מלא בהתגברות עליו. ובמצבים כאלו מתגלות אצלנו תכונות, חוזק ועוצמות שלא ידענו עלייהם.

וצרות שמגיעות בצרורות... מביאות הזדמנויות וימים טובים יותר!

הכל לטובה

גם אם אתם חווים דברים קשים וסבל מטרתם בסופו של דבר לטובה. מקור האמרה בנחום איש גמזו שהיה נוהג לומר על כל דבר מצער שקרה לו "גם זו לטובה" כי לכל דבר שקורה יש סיבה ולכל דבר יש את הזמן המתאים, הנכון והמדוייק לו כדברי שלמה המלך:

"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם,  עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת..." (קהלת)

ולמעשה, שום דבר לא בשליטתנו. כן יש לנו השפעה על הדרך על הדחיפה על התנועה אבל מה שיקרה בסוף לא בידנו הכול צפוי והרשות נתונה.

ועמוק בלב יש מקום שיודע את כל התשובות על השאלות. את האמת הפנימית שלנו שממנה לעיתים אנחנו מפחדים להביט, או שאיבדנו את הקשר בגלל כל מיני רעשים.

כולנו צריכים להשתחרר מההתמכרות שאנחנו חווים. ההתמכרות של הידיעה מראש איך אמורים להתגלגל חיינו.

כי היא דורשת לוותר על האמונה שאנחנו כביכול יודעים מה הכי טוב בשבילנו.

וזה דורש להבין שיכול להיות שמה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים כדי להיות מאושרים הוא בכלל לא רלוונטי ואנחנו לא באמת צריכים את זה... כי הכל כבר נמצא אצלנו.

וככל שנוותר על השליטה, ניכנע להתמכרות הזאת שאנחנו כל כך נאחזים בה, נפעל מענווה ונפתח את הלב שלנו לכל ההזדמנויות שהעולם מציג,

נלמד את השיעור הכי מדהים בחיים שבו אנחנו משחררים את העבר, מרפים ממנו, משחררים פחד ונותנים לדברים להיות כמו שהם.

כי משם מגיע האושר, השלווה והביטחון בדרך...שלנו!

ואם נפל לכם החיוך אחרי כמה זמן...תרימו אותו כי הוא ירים אתכם בחזרה

שבת שלום

מאת: חֶדִי חזן, מלווה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!